הסרט מלווה את עזר במסע יציאתו מהארון ובתהליכים שעבר עם הוריו.

"סיפרתי קודם לאמא שלי", מספר עזר בסרט על רגע היציאה. "אני זוכר שרעדו לי הברכיים. היא שאלה אותי 'יש לך חברה?'. אמרתי לה 'לא, יש לי חבר'. בעשר שניות ראיתי את אימא שלי מזדקנת ב-30 שנה מול העיניים. דמיינתי תסריט שחור משחור ברגע שאספר להוריי, אבל מה שקרה זה ששניהם היו מאוד רגישים אליי ברגע שסיפרתי. אמא שלי חיבקה אותי ואמרה לי את המשפט שרציתי לשמוע: 'אתה הבן שלי ואני אוהבת אותך', אבל מאותו רגע לא הצלחנו להחליף אפילו מילה אחת על הנושא" (מתוך אתר מאקו).

הסרט הוקרן בערוץ 2, כ' בתמוז תש"ע, 2.7.10, בשעה 21:50

צרפת, 2008

עוד פרטים על הסרט ולקריאת ביקורות גולשים – לחצו כאן לאתר "סרט".

מתוך כריכת הספר חלק 1 מתוך 2 - לחצו להגדלה חלק 2 מתוך 2 - לחצו להגדלה

(מתוך על הנוחות מאת ארנה קזין, הוצאת בבל, תשס"ח / 2008. כל הזכויות שמורות להוצאה.)

מתוך כריכת הספר חלק 1 מתוך 2 - לחצו להגדלה חלק 2 מתוך 2 - לחצו להגדלה

(מתוך על הנוחות מאת ארנה קזין, הוצאת בבל, תשס"ח / 2008. כל הזכויות שמורות להוצאה.)

אנו כבר לא מתרעשים מסיפורים על זוגות חד-מיניים, שני גברים או שתי נשים, שמחליטים לעשות ילד יחד. זה אפילו לא כל כך נדיר לפגוש ילד עם שתי אמהות או שני אבות. אבל בתקופה האחרונה התא המשפחתי הזה השתדרג למתכונת חדשה: זוגות של הומואים ולסביות, שמחליטים לעשות ילד במשותף ולגדל אותו יחד, כארבעה הורים שווי זכויות.

הסרט הזה עוקב אחר סיפורם של איריס ומנון, אדוארד ופטריק, שעושים ילד יחד. אנחנו מלווים אותם מראשית הדרך – ההחלטה, ההיריון, הלידה והחודשים הראשונים עם התינוק, ומהר מאוד מגלים יחד עמם שכוונות טובות לא תמיד מספיקות כדי לגדל ילד. מה הם יעשו כשהסיטואציה המורכבת במילא תתחיל להסתבך? והאם ילד אחד באמת צריך כל כך הרבה הורים?

האמהות והאבות (THE MAMAS & THE PAPAS), ערוץ 8, יום חמישי, י"ז בניסן תש"ע, 1.4.10,  בשעה 21:55

קטע מן הסרט (בלא תרגום):

תכנית האולפן האינטרנטית של 'סרוגים' בהנחיית עינת ברזילי, שיחה פתוחה על הסוגיות והדילמות אותן מעלה הסדרה סביב נושאים טעונים בעולם הדת היהודית, סוגיות העומדות בבסיסם של קונפליקטים שמהן שואבת הסדרה "סרוגים". את התכנית מלווה דוד פורת, רווק דתי החי בביצה הירושלמית, שמפרשן על אודות הסוגיות הנידונות.
אורחים: אורי לחמי, חיים אלבום.

לצפייה בפרק לחצו כאן.

מה שאני רוצה
שירה, מילים ולחן: שרון הולצמן

מה שאני רוצה זה להפסיק לצרוח
בכל פעם שאני נכנס לבית קפה
מה שאני רוצה זה להפסיק לשמוע
את השריקות שעולות מהחזה

זה לא הרבה מה שאני רוצה
לא זה לא הרבה מה שאני רוצה
לא זה לא הרבה מה שאני רוצה
לא זה לא הרבה מה שאני רוצה
מה שאני רוצה

מה שאני רוצה זה לקום בבוקר
ולחשוב על משהו יפה
מה שאני רוצה זה חיים נורמליים
כמו כולם או מה שזה לא יהיה

זה לא הרבה מה שאני רוצה…

מה שאני רוצה זה חיים נורמליים

הכתבה פורסמה גם ב-nrg יהדות.

בפרק הקודם רועי "זורק פצצה" – הוא מספר לאחיו נתי שהוא נמשך לבנים. השאלה הראשונה של האח המופתע היא אם גם מאיר, החברותא של רועי, הומו.
סיטואציה אפשרית במציאות? אולי. סיטואציה אמינה? לא. אפשרית טלוויזיונית? בהחלט לא.

ראשית, כלל גדול בתסריטאות – לשתול רמזים.
למעט רמז שטרם נפרע ולפיו נראֶה שאבא של רועי יודע משהו, ולכן הוא אומר לְרעוּת כי הוא במקומה היה חושב פעמיים אם להתראות עם הבחור הזה, קרי הבן שלו, ולמעט רבע רמז בכך שרועי מגלה טעם טוב בעיצוב – הצופה לא הוכן כלל לעניין הנטייה ההומוסקסואליות של רועי. וגם כל הרמזים הנ"ל נשתלו באותו הפרק שרועי יוצא מהארון. קצת מדי ומאוחר מדי.

שנית, כלל חשוב בתסריטאות – אמינות.
למה שהשאלה הראשונה של נתי תהיה על מאיר דווקא – דמות שזכתה בחצי דקת מסך כששוחחה שיחה קלה עם רועי רגע לפני שהחלו ללמוד בחברותא? זאת ועוד, כשרועי ומאיר שוחחו ובדיוק נתי נכנס לבית, לא נרשם דו-שיח בין נתי למאיר, וכלל לא ברור אם נתי מכיר אותו ואם זו הפעם הראשונה שהוא רואה אותו.
בתור הומו דתי בפני עצמי ובתור מי ששמע אין-סוף סיפורים על התגובות של אנשים לידיעה שהניצב מולם הוא הומו – הייתי מצפה שנתי ישאל שאלות אחרות. למשל, "אתה רציני" – שאלה שיכולה להתאים לאופי של נתי. או למשל "מאיפה אתה יודע?" – שאלת דבילית שסטרייטים אוהבים לשאול כאילו להם מישהו אמר שהם סטרייטים. אפילו הייתי מצפה שאת המשפט שנתי אומר לקראת סוף השיחה – "אבל אתה לא נראה הומו", הוא יאמר מיד בתחילתה.

ועוד בעיית אמינות מצאתי בכך שנִראֶה שנתי הראשון שיודע על נטייתו של רועי, אבל משום מה לא נרשמה אצל רועי כל בושה או רמז לבושה. כמעט כל הומו דתי יכול לכתוב מגילות על הפעם הראשונה שהעז לספר למישהו את סודו הגדול, ועל הרגשת אי-הנעימות והבושה הטבועים בנו לאחר שנים רבות כל כך של הכחשה והסתרה, ואילו רועי "נופל על נתי" בשופי ובלי בעיות.

אבל מה לי כי אלין – "סרוגים" עושה יחסי ציבור מעולים לנושא ההומואים הדתיים ותיזכר כתכנית הדגל ששמה את הנושא על שולחן הסלון בשעות צפיית שיא בפני רבבות בני אדם. אל תשכחו שבתום העונה השנייה ב-yes הסדרה תשודר גם בערוץ 2.

"סרוגים" גם סוף-סוף מַראָה מה קורה לצד השני של המטבע. בעוד עדיין יש רבנים שחושבים שחתונה היא פתרון, ושאם הומו יתחתן יעבור לו, כעת רואים שיש שני צדדים למטבע. יש גם בחורה במשוואה הזו, רעות במקרה הזה. בסדרה רואים את התקוות שהיא תולה ברועי, את האכזבה שלה, את הכאב שלה, את שברון הלב שלה, את הבכי שלה על הספסל הציבורי, את חוסר ההבנה שלה מה היא עשתה לא בסדר או אמרה לא בסדר או התנהגה לא בסדר שגרר את זריקתה בידי רועי, הבחור שעמו הייתה לה כימיה טובה.

"סרוגים" גם חושפת את הצביעות של החברה הדתית. נתי מנסה לשדל את רועי שלא יעשה את הצעד המתבקש: להסביר לרעות שהפעם הקלישאה נכונה – זה באמת לא היא אלא הוא. הסיבה לדאגה של נתי היא שמירה על שמו הטוב. שלו עצמו, ולא של רועי. שחלילה החברָה המושלמת מסביב לא תדע שלרופא המהולל יש אח הומו, כמו שמתריס בפניו רועי.

אבל כשרעות ניצבת בדירתו של רועי כשהיא חסרת אונים – רועי נשבר ומגלה לה. "למה אתה יוצא עם בנות? זה לא בסדר", היא אומרת לו כשמבטה נעוץ ברצפה רגע לפני שהיא בורחת בפגיעות. "אני מצטער", עונה לה רועי, ובכך משתמש במילים שבעצם החברָה הדתית, וגם החילונית, צריכה לומר לו. צריכה לומר לנו.

סרוגים, yes Stars Drama HD, יום ראשון, 22:10

- – - -
ביקורת טלוויזיה זו פורסמה גם ב-nrg יהדות, א' באדר תש"ע; 15 בפברואר 2010

יוֹנִי בַּר-יוֹן נְפוּל פָּנִים

מְנַקֵּר בְּלִי חֵשֶׁק בַּעֲרֵמַת גַּרְעִינִים.

נוֹקְשׁוֹת בְּלַחַשׁ כְּנָפָיו, עֲצוּבוֹת וְנוּגוֹת,

וּבְרֹאשׁוֹ מְנַקְּרוֹת מַחְשָׁבוֹת דְּאוּגוֹת.

אֶמֶשׁ, בְּטֶרֶם הָלַךְ הוּא לִישֹׁן,

בִּשֵּׂר לוֹ נֹחַ בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן:

"מָחָר תִּפָּתַחְנָה אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם

וִיכֻסֶּה הָעוֹלָם מַבּוּל מַיִם.

וְהִנְנִי אוֹסֵף מִכָּל חַי וּמֵבִיא לַתֵּבָה

שְׁנַיִם-שְׁנַיִם, זוּגוֹת – זָכָר וּנְקֵבָה.

וְאַף אַתָּה, הֵחָפֵז נָא וּמְצָא לְךָ יוֹנָה

וְהִפָּרֵד מֵחֲבֵרֶיךָ בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה,

וְאָז יַטְבִּיעַ אֱלֹהִים אֶת הָעוֹלָם שֶׁבּוֹ מָאַס

כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ לְפָנָיו חָמָס."

וְחוֹשֵׁב לוֹ יוֹנִי: אִם נֹחַ צִוָּה,

אֲמַהֵר, אֶתְיַצֵּב בַּשָּׁעָה הַנְּקוּבָה.

אַךְ חָבֵר לִי וּשְׁמוֹ מֶנִי, יוֹן זָכָר וְלָבָן,

וְדַאֲגָתִי נְתוּנָה לִשְׁלוֹמוֹ, כַּמּוּבָן.

כִּי אִם עָלַי לְשַׁמֵּשׁ בַּתֵּבָה

בֶּן זוּג שֶׁל יוֹנָה מִמִּין נְקֵבָה,

מַה יַּעֲלֶה בְּגוֹרָלוֹ שֶׁל מֶנִי מַחְמַדִּי?

הֵן לֹא אוּכַל לְהַשְׁאִירוֹ וּלְהִמָּלֵט לְבַדִּי!

וּפִתְאֹם בְּנִתּוּר, מַמָּשׁ בִּקְפִיצָה,

יוֹנִי מַחְלִיט הַחְלָטָה אַמִּיצָה:

חֲבָל עַל כָּל רֶגַע, לְהִתְעַצֵּב אֵין טַעַם,

כְּבָר הִבְרִיק הַבָּרָק, כְּבָר מַרְעִים לוֹ הָרַעַם.

חִישׁ אָקוּם, אֲמַהֵר, אֶאֱסֹף כֹּחַ,

אֵלֵךְ לְבַקֵּשׁ עֵצָה אֵצֶל נֹחַ,

כִּי זֶה הָאִישׁ, צַדִּיק תָּמִים בְּדוֹרוֹתָיו

יֵדַע לְלֵב יוֹן, יָבִין לִבְעָיוֹתָיו.

וְנֹחַ מַאֲזִין וְזוֹקֵף זוּג גַּבּוֹת:

"זֶה קְצָת מוּזָר, אֲנִי מֻכְרָח לְהוֹדוֹת…

זוּג יוֹנִים בָּנִים זֶה מְעַט מְבַלְבֵּל,

אַךְ אִם זֶה רְצוֹנְכֶם, אָנֹכִי מְקַבֵּל.

וּבְכָל זֹאת, לֹא מַסְפֶּקֶת זוֹ הַתְּשׁוּבָה.

דְּרוּשָׁה גַּם עֲצַת שְׁכֵנֵיכֶם לַתֵּבָה."

אֶל הַשּׁוֹבָךְ מִתְעוֹפֵף אָז יוֹנִי בִּמְהֵרָה

וְחוֹטֵף אֶת מֶנִי מִשָּׁם בִּסְעָרָה.

עוֹד רֶגַע וְהֵם מוּל הַתֵּבָה, מִתְנַשְּׁפִים,

וְאֶת כָּל הֶהָמוֹן בְּסִפּוּרָם מְשַׁתְּפִים.

(קטע מתוך "זוג יונים בנים", נדב שטכמן [כתיבה] וחגית גאון [איורים], הוצאת צבעונים. © כל הזכויות שמורות.)

נדב שטכמן הוא יליד ירושלים, בעל תואר שני בתקשורת מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים. עוסק בגרפיקה ממוחשבת, בסְדר ובהבאה לדפוס בהוצאה לאור. זהו ספרו המלא הראשון, ואותו מימן מכיסו.

את הספר אפשר לרכוש מחנויות הספרים המובחרות או ישירות מן המחבר: nadav320@zahav.net.il