פסח שני כבר הפך למסורת של חג הסובלנות וקבלת האחר

אנו שמח להזמינכם לאירוע "פסח שני – יום הסובלנות הדתית"

השנה, האירוע יתקיים בסימן "חינוך לסובלנות (?) במרחב הציבורי הדתי".

 

הערב יכלול סדנאות לאנשי מקצוע בשיתוף ארגון שוב"ל

ולאחריו מושב הפתוח לקהל הרחב בנושא "חינוך לסובלנות במערכת החינוך הדתית – בין הקצנה לסובלנות".

נקנח בסרטו של הבמאי חיים אלבום, "ואהבת".

הערב בהשתתפות מחנכים, אנשי תורה, פעילים חברתיים ואישי ציבור מחברותא וארגונים נוספים…

זהו ערב יחיד במינו בשנה בו מתקיים דיון אודות סובלנות בציונות הדתית

איפה ומתי? יום א', י"ד באייר, 6.5.12, בין השעות 17:00-22:00, בבית אבי חי, רחוב המלך ג'ורג' ירושלים ליד בית הכנסת ישורון.

אנחנו מזמינים אתכם להשתתף בערב החשוב הזה, להקשיב, ללמוד, לשאול שאלות ולהתרגש.

לאירוע בפייסבוק

לאתר "פסח שני"

העיטורים ינתנו השבוע ל'חברותא – הומואים דתיים' ול'בת-קול – ללסביות דתיות', אשר יחד הצגנו את שב"ל, 'המניין הגאה' ואת הקבוצות הדתיות של ארגון איגי לנוער גאה.

העיטור, עליו התמודדו 157 ארגונים מ47 מדינות בעולם, הוענק ל11 ארגונים בעולם, ובפעם הראשונה לארגון ישראלי – לנו.

הוקרה היסטורית זו שבה ומזכירה לנו עד כמה פועלנו חשוב, משמעותי, משפיע ולא מובן מאליו כלל.
בשנים האחרונות הצלחנו להציב את דבר קיומם של בעלי נטייה מינית וזהות מגדרית שונה בלב השיח של הציבורים הדתיים בישראל, הבאנו לשינויים מרחקי לכת הן בתפיסות כלפי להט"בים החיים בקרב החברה הדתית, והן ביחס כלפיהם. יותר ויותר מנהיגים דתיים, אנשי רוח, מחנכים וקהילות מודעים היום לנוכחותנו – דתיים-גאים, בקרב החברה, ומבינים שיש עוד הרבה מקום לשיפור מעמדנו בקהילות. מנהיגים דתיים מעיזים היום לדבר בגלוי ובחופשיות על להט"בים ועל משפחות חד-מיניות, מחנכים ויועצים רבים פונים אלינו לשם קבלת יעוץ וחומר חינוכי ועיוני בנושא, ומספרם של אלו המאמינים כי ניתן לשנות אותנו הולך ופוחת.

תהליכים אלו התאפשרו בעשור האחרון רק בזכות קיומם של ארגונים דתיים-גאים, כשהבולטים בהם הם הארגונים 'בת-קול' ו'חברותא', אשר, יחד עם הארגונים שלעיל, מקיימים כנסים פומביים, מפגשים עם חברי כנסת, מנהיגים דתיים ואנשי חינוך ורוח, מקדמים פרסום בכלי התקשורת, משתתפים במצעדי הגאווה, יוצרים קהילות חזקות ומופיעים, באמצעות שב"ל, בפני תלמידים, מורים, יועצים ומנהיגים דתיים מספרים להם את סיפורם האישי ומפיצים, בידי כך, סובלנות, הבנה וקבלה.

דניאל יונס, יו"ר 'חברותא': "אני מודה מקרב לב לכל העוסקים במלאכה – חברי ב'חברותא', 'בת-קול', 'שב"ל', 'המניין הגאה' ו'איגי- הקבוצות הדתיות', אשר יחד אנחנו יוצרים מציאות, משנים את ההיסטוריה ומספקים עתיד ותקווה לחברינו וחברותינו – הדתיים הגאים. זו הוקרה משמעותית, מרגשת והיסטורית לעשייה של כולנו."

הכרזת ממשלת צרפת על הזוכים בפרס: Price of human rights of the French Republic 2011

–

On the occasion of International Human Rights Day, The Human Rights Prize of the French Government for 2011, awarded medals to Havruta and Bat-Kol – Israeli organizations working for LGBT rights in religious society.(FRENCH NATIONAL CONSULTATIVE, COMMISSION ON HUMAN RIGHTS)

The medals will be given this week to Havruta – Religious Gays and Ba-Kol, Religious Lesbians, which together presented the Shoval Project, along with The Pride Minyan and the religious groups in Israel Gay Youth (IGY).

157 organizations from 47 countries competed and the medal was awarded to 11 organizations across the globe. We are the first Israeli organization to ever win.

This historical recognition keeps reminding us that our work is significant, and not to be taken for granted. In recent years, we were able to put the subject of alternative sexual orientation and gender identity into the heart of the religious public’s discourse in Israel. We have helped change attitudes toward LGBTs living in religious society, and how the religious society relates to them. More and more religious leaders, intellectuals, educators and communities are aware today of our presence – religious and gay, and realize there's plenty of room to improve our place in the community. Religious leaders today talk openly and freely about LGBT and same-sex issues, many educators and consultants are turning to us for advice, educational material and references, and the number of those who believe that we can change or repaired is dwindling.

These processes were possible in the past decade only by the existence of religious LGBT organizations: prominent among these are the Bat-Kol, Havruta and the organizations mentioned above. Together we hold public conferences, meetings with members of the Knesset, religious and spiritual leaders and educators, promote information through the media, participate in gay pride events and create strong communities. Through the Shoval Project, we address students, teachers, counselors and religious leaders, sharing personal stories and help to foster tolerance, understanding and acceptance.

Daniel Jonas, Chairman of Havruta: "I sincerely thank all the people involved – members in Havruta, Bat-Kol, The Pride Minyan, Shoval and the Religious IGY groups. Together we create reality, make history and provide a hopeful future to our friends and our religious gay community. This significant recognition, is emotional and historical that acknowledges all of our efforts."

ארגוני קהילת הלהט"ב (לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים) החתומים מטה מביעים בזאת דאגה משותפת לנושא מצב זכויות האדם בישראל.

אנו מוטרדים מן המצב הנוכחי, המציב בספק את מחויבותה של מדינת ישראל לזכויות אדם, ומבקשים להזכיר כי זכויות להט"ב הנן זכויות אדם, וכי קהילת הלהט"ב נכללת במכלול הקהילות שזכויות אלו נשללות מהן באופן תדיר. כמיעוט הנאבק באופן עקבי על זכויות בסיסיות כדוגמת הזכות לזהות, הזכות להורות, הזכות לאהוב ולהינשא, הזכות לשוויון בתעסוקה, הזכות לבריאות והזכות לחיים ללא אלימות ופחד, ברור לנו כי אנו נהיה בין הראשונים להיפגע אם לא יחול שינוי מיידי במצב החקיקה בישראל. גם כיום, כאשר קיימת שדולה לענייני קהילת הלהט"ב בכנסת, עדיין אין המחוקק נוקט בגישה שוויונית כלפי הקהילה הגאה וחבריה וחברותיה נאלצים, שוב ושוב, לפנות לעזרת בית המשפט ולסמוך על הגינותו.

העם היהודי היה מיעוט בכל מקום בו התגורר, ולמד על בשרו את מחיר הפגיעה בזכויות אדם ומיעוטים. ראוי שמדינת ישראל תהיה מגדלור של זכויות אדם, ותיאבק בחורמה נגד תופעות של שנאת חינם, הסתה ואפליה על רקע דת, גזע, מין, נטייה מינית, וזהות מגדרית. כמו-כן, אנו מבקשים להזכיר לשאר תושבי המדינה, שכל אחד מאיתנו עלול למצוא עצמו חלק ממיעוט בשל דעתו, עדתו, או כל סממן שרירותי אחר. על כולנו לעמוד איתן על המשמר בפני כל תופעה של התנכלות לחלשים בחברה, כנגד דמגוגיה וליבוי יצרים, וכנגד פגיעת המערכת החקיקתית והמשפטית בנו ובמיעוטים אחרים.

מן הראוי כי יום זכויות האדם הבינלאומי, החל ב- 10 בדצמבר, יהיה מועד החרוט בליבו של כל תושב בישראל.

הארגונים החתומים:
אדם לאדם, איגי, בת קול, האגודה לזכויות הלהט"ב, הבית הפתוח בירושלים לגאווה ולסובלנות, הבנ"ה, הפורום החיפאי, חברותא, חוש"ן, תהל"ה

דניאל יונס

ביום שלישי, ה' חוה"מ סוכות, כ' בתשרי תשע"ב (18.10.2011) נערך טקס חלוקת הפרסים בתחרות 'סוכות מדברות' של בית אבי-חי בירושלים. בזה אחר זו הוכרזו הזוכים השונים בקטגוריות השונות- צל"ש השופטים, חביב הקהל של Ynet, חביב הקהל ברשת הפייסבוק וחביב קהל המבקרים בתערוכה. בשלב השני הוכרזו בחירות השופטים, כשהפרס הכספי היה גבוה הרבה יותר (2000, 3000, 4000 ו- 6000 ₪).
ואז, רגע לפני הסוף, במקום הראשון: חברותא- הומואים דתיים.

נימוקי השופטים:

'חברותא – הומואים דתיים' מוציאה: עלון דברי תורה והגות לבתי הכנסת

יו"ר העמותה היוצא, אייל ליברמן: "אלפי עלונים של חברותא יחולקו ברחבי הארץ ויוכיחו שוב- אנחנו כאן, בני ובנות הקהילות הדתיות בישראל, וכאלה נשאר. לא רק שאנחנו לא נעלמים, אלא אנו גם דורשים שקולנו ישמע ויהדהד".
יו"ר העמותה הנכנס, דניאל יונס: "בנושאים כמו 'קבלת האחר', 'סובלנות', 'צדק חברתי' ו'אהבת אלוקים ואדם' יש לנו בהחלט מה לומר ולתרום לשיח בחברה הדתית בישראל. יתר על-כן, בנושאים מסויימים הוטל עלינו גם להוביל את השיח, משימה שאנחנו שמחים למלא על-גבי עלון זה ובמקומות נוספים".

המאמרים בעלון:

• דבר פתיחה: אייל ליברמן, יושב ראש ועד חברותא היוצא, פותח את הגיליון השני של "בריש גלי" במבט לאחור ובצעד קדימה
• בין השופרות: את קול השופר ניתן לשמוע בכמה צורות שונות, אומר לנו הרב שמואל ריינר, מישיבת הקיבוץ הדתי במעלה גלבוע
• חילוני שומר מצוות: לא רק זהות מינית מונעת מעלי קפלן וילדמן להרגיש לגמרי בבית בקהילה דתית
• התשובה שלי: במבט לאחור, ירדן רואה את הצעד הגדול שלקח כחלק מתהליך של תשובה
• עבריינים של מעלה: השנה חברנו חיים אלבום בוחן מקרוב את מי שבוחן אותנו מקרוב
• קול נדרי: אחרי כמה שנים של פעילות, בת-עמי נוימאיר פוטשניק חושבת בקול רם על הכל בנוגע לתחילת דרכו של המניין הגאה
• האויב הופך לחבר: הפעיל הוותיק אבי סופר, יהודי חופשי, סימן את הממסד הדתי כאויב. אבל אז הגיעה הקהילה הדתית הגאה
• ואני אנה אני באה: כמו הרבה מתפילותנו, השיר הזה נשאב ממקורות רבים. אדיר הרכיב סיפור חדש, מוכר לכל מי שעבר תהליך של גיבוש זהות, מכתבים מגוונים
• מתוך הקהילה, "צדק בשבילי הוא…": אחרי קיץ של התעוררות חברתית, ובתקוה לשנה בה כל אחד בחברה ימצא בית לגוף ומנוחה לנפש, חברינו מדברים על צדק מנקודת המבט שלהם

להורדת העלון בתצוגת PDF לחצו כאן.

במהלך חול המועד הסוכות תתקיים תערוכת 'סוכות מדברות' ב'בית אבי-חי' בירושלים. בין שלל הסוכות שיוצגו בתערוכה זו, תופיעה גם הסוכה שבנו חברי 'חברותא'.

את הסוכה יצרו ארבעה חברי הארגון- אריה- ארכיטקט, דן- אומן מנייטורות, רותם- מעצב גרפי ואני, עלי,- מעצב במות. כל אחד הביא את סיפורו האישי וכישוריו המיוחדים, ויחד יצרנו סוכה השייכת לקהילתנו הרחבה, ל'חברותא'.

הסוכה מורכבת מארבע סוכות בודדות דמויות ארון הנפתחות לסוכה אחת גדולה הנפתחת גם היא והופכת דפנותיה כלפי חוץ. התהליך מדמה יציאה מהארון- מ"הארון" האישי של כל אחד מאיתנו דרך יצירת קהילה אשר בכוחה גם לצאת ולהשפיע בשלל גווניה על כלל הציבור הדתי והכללי בישראל. לאחר שמתחזקים ביחד, כקהילה, אפשר לפתוח את דפנות הסוכה עוד יותר, כך שהצבעים האישיים נחשפים לעולם, והסוכה, הכשרה וההלכתית, הופכת למקום מזמין ופתוח לכל.

סוכה היא דירת ארעי- מקום זמני, מקום בו הקהילה היהודית מתכנסת להתחזק כקהילה. התהליך של התחזקות ביחד לפני יציאה מחודשת אל העולם דומה לתהליך שעוברים חברי הקהילה שלנו, המתמודדים עם גיבוש זהות חדשה שלא תמיד מקובלת בקהילה הדתית ממנה הגיעו. בהתחלה אנחנו בודדים, אך אט אט אנחנו מוצאים את האנשים איתם אנחנו יכולים להתחבר לכדי קהילה. השלב האחרון של הסוכה שלנו הוא כאשר הדפנות פונות החוצה, חושפות לעולם את מראה הקהילה שלנו, ומזמינות את כולם להכנס. אנו מחכים ליום שבו גם הקהילה שלנו תוכל להיות חלק בלתי נפרד מהקהילה הדתית, וכמו אוהלו של אברהם אבינו לקבל בברכה את פני כל מי שרוצה לשוחח עימנו.

על תהליך הבנייה

ארבעתנו קיימנו כמה מפגשים בהם דנו במשמעות של סוכה, וניסינו לחשוב על הרעיונות הקיימים במסורת, בהקשר של סוכה, שיכולים להיות רלוונטיים לקהילה שלנו. הרעיון של ארון עלה מיד, כמובן, בכמה צורות שונות. צד אחד של העניין הוא התהליך של יציאה מהארון, ובהתחלה רצינו סוכה עם איזורים שונים, כל איזור ברמה אחרת של פתיחות לקהילה החיצונית. צד אחר של ארון זה הסיפור האישי של כל אחד, והאישיות הצבעונית של כל חבר בקהילה לעומת האחידות שקהילה דתית מסורתית עשויה להביא עימה. כמובן שזהו מתח שקיים עבור כל אדם השייך לקהילה דתית- רצונות אישיים לעומת צורך להשתלב- אבל זה קיצוני במיוחד עבורינו, הומואים בתוך הקהילה הדתית.

רצינו גם משהו שמבקרי התערוכה יוכלו לפתוח את הדלתות ולגלות בעצמם מה מסתתר מאחוריהן. ההשרעה הראשונית של ארון ובו מלא דלתות, שמאחורי כל דלת ודלת יוכל הצופה לגלות אביזר או ציור אחר, התפתח לתוך רעיון המשתלב למבנה של סוכה ולתהליך שעוברים הרבה מחברי הקהילה שלנו.

ברגע שהיה לנו את הקונספט, חילקנו את העבודה בינינו בהתאם לכישורים של כל אחד- מבנה הסוכה, המנגנון של הדלתות, צביעה מבחוץ וגרפיקה מבפנים. ארבעה חברי קהילה, כל אחד עם רקע בעיצוב ויצירה, עבדו על החלקים השונים של הסוכה, וכשכל החלקים השונים הגיעו מכיוונים שונים, הרכבנו סוכה שהגיעה באמת מתוך הקהילה של 'חברותא'.

ועכשיו? עכשיו רק נותר לחכות, לשמוע את תגובות המבקרים בתערוכה ולראות אם זכינו בתחרות. מה שבטוח הוא, שזו יצירה שלנו, אמירה כלפי חוץ ובמה תרבותית וראויה ליצירת שיח בנושא- זה העיקר.

בואו לבקר.

דן, רותם, אריה ועלי.

רוצים לעזור לחברותא לזכות? לחצו לייק על הסוכה בפייסבוק!

בקרו בעמוד האירוע באתר בית-אביחי.

שלום שלום, חודש רחמים וסליחות רחמני וסלחני לכולם.

השנה הנוכחית תיכף נפרדת מאיתנו, שנה חדשה בפתח. הלואי שתהיה שנה טובה באמת.

תיכף יתקדש עלינו עוד יום כיפור, השלישי שבו נקיים בעזרת אלוהים, ולכבודו, תפילה של המניין הגאה. אני פונה אליכם כדי להזמין אתכם לקחת חלק.

כשהקמנו את המניין הגאה, לכבוד יום הכיפורים התש"ע, שמנו לנו למטרה לאפשר לקול הדתי, המסורתי, המאמין, להשמע, על רבדיו השונים, בקהילה הגאה – למרות שזו משימה קשה ביותר. הקמנו את המניין משום שהייתה לנו הרגשה חזקה שהקול הזה לא נשמע מספיק. שלא לדבר על תחושת המאבק בין הקהילות – הדתית והגאה – ומכאן מטבע הלשון הנודע לשמצה – "לסבית דתיה? אין חיה כזאת".

אופי התפילה הראשונה התנסח מהר, אולי מהר מדי, אבל רצינו מאד שבאותו יום כיפור כבר יהיה לקהילה שלנו מקום מחבק להתפלל.

באותו יום כיפור ראשון לא היה לנו מושג מה יהיה. הכנו רשימה של עשר נשים ועשרה גברים שהתחייבו להגיע לכל התפילות כדי שיהיה מניין, צילמנו 80 עותקים של "כל נדרי" ומה שקרה בפועל הדהים אותנו. כבר ל"כל נדרי" הגיעו כ- 250 א-נשים, ובנעילה התפללו יחד כ- 300 מתפללות ומתפללים. התחושה היתה שנגענו במקום הנכון. שבאמת הצורך והכמיהה היו קיימים, ואנחנו רק העלינו אותם על פני השטח.

החוויה המדהימה הזו, התפילה המשותפת מתוך מקום של קבלה וחיבוק – לחלקנו בפעם הראשונה אחרי שנים רבות של הימנעות מתפילה, ודאי בבית כנסת, גרמה לפרוייקט הזה של המניין הגאה להמשיך לעבוד. ישבנו לנסח שפה שתתאים ככל האפשר לקהילה המיוחדת והמגוונת שלנו. קולמוסים רבים נשברו (רק במזל לא ידיים ורגליים) עד שהגענו לניסוח אופי תפילה שיתאים לחתך הרחב ביותר.

מאז עברו די מעט מים בירדן, ואין ספק שהתוצר הסופי לא דומה לבית סבתא של אף אחת ואחד מאיתנו (בטח לא של סבתא שלי). הופעלה הרבה מחשבה והרבה יצירתיות על מנת להגיע לתוצר הסופי הזה – שלוש עזרות, הגדולה שבהן מעורבת (כי זה החלק הפופולארי ביותר) ושתי עזרות נוספות למעוניינים לשבת בהפרדה מגדרית מטעמי דת או נוסטלגיה, והבמה של שליחי הציבור הוצבה בנקודת ההשקה בין שלושת העזרות, כך שאף חלק מבית הכנסת לא יוותר מחוץ להתרחשות.

החלוקה בין שליחות ושליחי הציבור נלקחה מהפורמט שניסחו ב"שירה חדשה"- בית כנסת אורתודוכסי פמיניסטי בירושלים: נשים, ונשים בלבד – שליחות הציבור בקבלות שבת, ב"כל נדרי", בהוצאות והכנסות ספר תורה. נשים וגברים כאחד קוראים בתורה ובהפטרה כולל כמובן כל הברכות הנלוות, ומעריב, שחרית, מוסף, מנחה ונעילה שמורים לשליחי ציבור גברים בלבד.

ודאי שזה לא שוויון. זו אוריינטציה פמיניסטית המשתדלת להישאר בתחומי האורתודוכסיה, ובתוך המסגרת האורתודוכסית זהו צעד ענק קדימה. הלוואי שנזכה לראות את התחום הזה תופס תאוצה ולקחת בו חלק.

נושא הנוסח גם הוא מאתגר ביותר.

המקום בו אנו עומדים כעת הוא תפילות נוסח ספרד (האר"י) ואשכנז בערב ובבוקר לסרוגין, ונוסח עדות המזרח בתפילת נעילה. בכל אחת מהתפילות ישולבו פיוטים מנוסחים אחרים.

כולנו – כל מי שבא/ה להשתתף בתפילות של המניין הגאה – עושים איזשהו ויתור. אבל, הויתור הזה, בעיניי, הוא גם חובתנו וגם זכות גדולה שלנו. אנחנו שמחים על הפאזל הזה, זה נכון בעינינו וטוב בעינינו. זו הדרך שלנו לייצר משהו חדש רגיש יותר ומכיל יותר. הרי שמנו לנו למטרה להיות בית למאמינים בקהילה. מקום מכיל להתפלל בו.

התפילות כולן, הנוכחות המאסיבית, ההתרגשות והשמחה מילאו, אותי אישית, מאוד, ונתנו משמעות חדשה ליום הכיפורים האישי שלי כבר מהתפילה בתש"ע. בשנה שעברה מילאה אותי התרגשות נוספת כשראיתי קהל שלא הגיע קודם לתפילות שלנו צובא על שערי המרכז הגאה לקראת תפילת נעילה בנוסח עדות המזרח.

לכולנו יש געגוע עז לתפילות בבית הכנסת של ילדותנו. אבל, אם בית הכנסת ההוא היה כל כך מושלם ומקבל לא היה צורך בהקמת המניין הגאה. לכן אני מזמינה את כולכם – כולם כולם כולם – לעשות את הצעד הפנימי הזה שמאפשר להשלים עם הפאזל שהרכבנו ולשמוח בו, לזכור שהכל נעשה לשם שמיים ולעבור איתנו את כל היום הקדוש הזה יחד, מ"כל נדרי" שבליל התקדש חג ועד "לשנה הבאה בירושלים" שבסוף נעילה.

שנזכה ותפילותינו יגיעו עמוק ללב שלנו ומתוך כך ללב השמים.

תהילה גולדברג

בשם ועד המניין הגאה – גידי, זהורית, בת עמי מיכל ותהילה

בשביל החברותא, בשביל הלימוד ובשביל השינוי

חברותא בשבילנו היא הקהילה שלנו. כשמה כן היא, חברותא בשבילנו היא חברות: חברות עם אנשים שעברו כמונו את אותו המסלול, שלמדו איתנו בישיבה התיכונית, למדו איתנו בישיבת ההסדר והיו שם איתנו ברגעי היאוש והשמחה. חברים שהיו איתנו ביציאה מהארון כשסיפרנו לחבר'ה מהישיבה, שהיו איתנו ברגעי בדידות אחרי דייטים לא מוצלחים, עד שנמצא זוגיות (נתי) וגם כשכבר מצאנו (בני).

חברותא בשבילנו היא מקום של לימוד. כשאנחנו התחלנו את הצעדים שלנו החוצה מהארון לא היה לנו מודל לחיקוי. לא הכרנו אף הומו שלמד איתנו בישיבה, לא חשבנו בכלל שזה אפשרי. היום בחברותא, יחד עם אנשים כמונו, למדנו ועודנו לומדים, מה זה אומר להיות הומו מרקע דתי, ואיך אפשר לחיות את זה.

חברותא בשבילנו היא מקום לשינוי. אנו חושבים ומאמינים שמי שיכול, צריך לעשות למען החברה שבה הוא חי. היום, עם כל הזאטוטים שיוצאים מהארון, קשה להסתכל אחורה ולהיזכר כמה זה היה קשה לנו, כמה קשה עדיין לאחרים וכמה שכל כך קשה למשפחות שלנו. אנו מאמינים שמי שיכול, צריך לעשות כדי לשנות. חברותא היא מקום שמאפשר את השינוי.

וקצת קצת גם על חברותא…

כדי לבנות קהילה, כדי לשנות את החברה הדתית בישראל, וכדי לסייע למי שצריך מבני הקהילה שלנו, התחלנו לפני קצת יותר משלוש שנים (שלוש שנים! איך שהזמן עובר כשנהנים…) את חברותא. מאז צמחה חברותא והתרחבה לכדי מאות חברים ברשימת התפוצה ועשרות שפוקדים את מפגשיה בקביעות. לאחרונה גם הפכנו לעמותה רשומה: אנו חושבים שהקמת העמותה היא התבגרות של הקהילה שלנו. הקמת העמותה היא צעד בדרך ללקיחת אחריות על מה שקורה בחברה ההומו-דתית, בחברה הדתית-לאומית ובמדינה בכלל. אנחנו כבר לא מתבכיינים, אנחנו לוקחים אחריות ומנסים לשנות. קודם כל בשביל עצמנו, לבנות את הקהילה שלנו, אחר כך בשביל לסייע למי מבין חברינו שצריך עזרה ובסוף כדי לנסות להשפיע על החברה הדתית שממנה באנו.

האנשים של חברותא

חברותא היא קודם כל ואחרי הכל האנשים שלה. רובם המכריע גדל על ברכי החינוך הדתי-לאומי, התחנך בישיבות תיכוניות וחלק ניכר מהם גם למד בישיבות הסדר. חברותא משתדלת להתמתח ולהכיל את כל מי שמרגישים באופן טבעי חלק ממנה. אנחנו מגיעים למפגשים ופוגשים שם לא רק את החברים הדתיים שלנו אלא גם דתל"שים שמוצאים בחברותא בית לחזור אליו.

חברותא לא מפחדת להשכין בכפיפה אחת את גווניה הרבים: החל ב"דוסים" אדוקים, המשך בדתיים שמבקשים לאתגר את ההלכה וגם דתל"שים ומסורתיים.

מה שמשותף לכולנו זו השפה המשותפת, הרקע המשותף ואותן דקויות שרק אנחנו יכולים להבין…

 

אז למה עמותה?

חברותא הייתה חייבת להפוך לעמותה כי כמו שכולנו יודעים, כדי להוציא לפועל פעילות – צריך כסף. הגענו למצב שאי אפשר להמשיך להחביא כסף ציבורי מתחת לבלטות, או לחילופין (כמו שהיה עד עכשיו) בשקית ניילון בתוך ארון בגדים של מישהו. צריך ניהול תקין, שקוף, על השולחן, ולא מתחת, ובעיקר צריך שהכסף וחברותא יהיו שייכים לקהילה: לא לנו ולחברים שלנו  – אלא לקהילה שלנו.

בימים אלה אנו מזמינים את קהילת חברותא להצטרף כחברים רשומים בחברותא: להיות חבר מן המניין בקהילה שעושה היסטוריה, שמאמינה שאפשר לשנות ושלוקחת אחריות.

אנו מקווים שחברי הקהילה שלנו ימצאו אותנו ראויים, ויהפכו לחלק מהעמותה שהיא בעצם גם הסיפור האישי של כל אחד מאיתנו.

בני אלבז ונתי אפשטיין

"…אני הומו, ואני דתי. ועזוב, אל תשאל אם זה מסתדר, כי זה כבר הפסיק להטריד אותי. אותי לא פגשת במצעד הגאווה, וגם מן הסתם לא תפגוש. אני שייך למצעדים השקטים שסוללים דרך וירטואלית בלילות לחדר "גיי דתיים" בצ´טים באינטרנט, שמִקוֶוה בשבילם היה 'זיכוך' אחר ושפנימייה עם בנים הייתה לכתחילה. על דמעות-יום-כיפור אני לא מתחיל אפילו לדבר.

חנוך, אצלנו יש הומואים, והם רבים מכפי שתוכל לחשוב. והם אינטיליגנטים ועדינים מכדי להתבטא כמוך, רובם אפילו לא אמיצים דיים" (דן, שם בדוי)

מכתב זה פורסם ב'מעריב' באנונימיות לפני כמעט עשר שנים, כתגובה לכתבתו של חנוך דאום על הומוסקסואליות – שכמובן "אינה קיימת במגזר הדתי" (הגרסה המלאה כאן, באתר 'חברותא'). עם שורות המכתב הזה נפתח מפגש 'חברותא' הראשון שהתקיים לפני כמעט שלוש שנים. היו אלו שלוש שנים שבמהלכם למדנו לזקוף ראש, לוותר על מצעדים שקטים וירטואליים, להימלט מהיותנו אבק שתחת לשטיח ולשאת בשורה גלויה ואמיצה בדבר היותנו כאן.

יותר מזה, בשלוש השנים הללו למדנו למצוא אחד את השני: תחילה כְּזַרים מוחלטים שלוחצים יד במפגש 'חברותא', אחר כך להתחבר לאגודות-אגודות שמזמינות זו את זו לארוחות שבת, ועכשיו גם להתכנס לקהילה שיוצאת בכיפותיה ובציציותיה לצעוד בירושלים.

כעת, גם כותב אותו מכתב יכול להזדהות בשמו, והנה הוא חתום כאן בתחתית דברים אלו, בשמו המלא.

'חברותא' גאה להיות שותפה במהלך הזה שאיגד את כולנו יחד מבודדים אנונימיים לקהילה דתית גאה. אנו מבשרים לבני הנוער הצעירים בישיבות התיכוניות וגם לאולפניסטיות – שלהיות הומו או לסבית אין משמעו ויתור על קהילה דתית, על בית כנסת, על ארוחות שבת. אנו יוצאים בפני משפחותינו וחברינו ומראים להם שיש גם חיים של קודש מחוץ לארון, שגם לנו יש חלק בתורה. עצם היותנו חובשי כיפה ונושאי דגל מניע את הממסד הרבני להתחבט בשאלות – והם מתחבטים, מניע את החברה הדתית כולה לעשות את חשבון הנפש שלה – והיא עושה, ומניעה אותנו לבסס את קהילתנו עם הצרכים הייחודיים לה.

ביום הכיפורים הזה אנו חשים זכות להפיץ בשורה של קודש מהמרכז הגאה בתל אביב, שם נתפלל יחד ונמשיך את המסורת שהתחלנו לפני כשנה, ונתפלל לפתיחת שערי שמיים.

בברכת הדרך לעלון הראשון של 'חברותא', בברכת "ריש גלי" אמיתית, בברכת התורה.

בני אלבז ונתי אפשטיין ('דן') – מייסדי 'חברותא'

—–

לא קיבלתם בבית הכנסת? הנה גרסת ה-PDF: לחצו כאן לפתיחתו

עשרות רבנים אורתודוכסים בכירים בארה"ב חתמו על מסמך עקרונות מהפכני העוסק ביחס ההלכתי והחברתי הראוי כלפי הומוסקסואלים ולסביות יהודים-דתיים. הצהרת הרבנים מרחיקת לכת יותר מזו שנכתבה בישראל, והיא קובעת, בין היתר, כי יש לקבל חד-מיניים "פעילים" ואת ילדיהם שנולדו בחטא כחברים מן המניין בקהילה ובבית הכנסת, וכן כי להומואים יש זכות דתית להימנע מטיפולי המרה ואין לעודדם להינשא כסטרייטים.   אחד המניעים לגיבוש המסמך, שנעשה ביוזמת הרבנים, היה פאנל שנערך לפני כחצי שנה ב"ישיבה-אוניברסיטה" (YU) בניו-יורק בהשתתפות שלושה בוגרים הומוסקסואלים ובהנחיית המשגיח הרוחני במוסד, הרב יוסף בלאו. האירוע גרם לסערה גדולה בישיבה ובזרם המודרן-אורתודוכס שאיתו היא מזוהה, בעיקר בגלל פתיחת הנושא לדיון ציבורי פומבי. בעקבות כך החליטו כמה רבנים להרים את הכפפה ולנסח עקרונות להתמודדות הלכתית וחברתית עם ההומואים הדתיים. העבודה ארכה כמה חודשים וכללה התדיינות אינטנסיבית ומדוקדקת במיוחד שהסתיימה רק באחרונה. על הגרסה הסופית חתמו, בין היתר, נשיא אגודת הרבנים של אמריקה ((RCA, הרב שמואל גולדין, וראש קהילת ישורון במנהטן – מהחשובות והמשפיעות בארה"ב – הרב יחזקאל לוקשטיין.

חותמים נוספים: רבנים מה-YU ומישיבת חובבי תורה – "מוסדות הדגל" של האורתודוכסיה המודרנית בארה"ב (אך לא ראשי שתי הישיבות), וגם כמה מישראל: הרב שלמה ריסקין, הרב יובל שרלו, הרב ד"ר בני לאו, הרב דוד ביגמן, הרב ד"ר שאול פרבר, עו"ד ד"ר אביעד הכהן ואחרים.

בפתח המסמך מכונים מושאיו "אחינו ואחיותינו בקהילה שיש להם נטייה הומוסקסואלית", ומודגש כי הוא נוסח במשותף על ידי עשרות תלמידי חכמים ואנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש ב"מאות שעות של דיון".

ואלה עיקריו:

ההלכה אוסרת רק מעשים הומוסקסואלים ולא נטייה או משיכה לבני אותו המין.

לבעלי נטייה הומוסקסואלית יש זכות דתית שלא לפנות ל"טיפולי המרה" אם לדעתם הם חסרי תועלת או מסוכנים, משום שרוב אנשי בריאות הנפש ורבנים רבים סבורים גם הם שהטיפולים אינם יעילים ויש בהם פוטנציאל לפגיעה.

יהודי עם נטיות הומוסקסואליות יתקבל כחבר מלא בבית הכנסת ובבית הספר הקהילתי והיחס אליו יהיה זהה לזה שזוכים לו אחרים. עם זאת, הוא מחוייב לקבל על עצמו למלא את כל החובות הנגזרות מחברוּת זו, כולל אלה שנוצרו על ידי נורמות קהילתיות או עקרונות יהודיים רחבים שהם מעבר להלכה הפורמלית.

צריך להשאיר לאנשים אלה את ההחלטה האם להיות פתוחים לגבי נטייתם המינית ואין לחשוף אותה ללא הסכמתם.

היהדות ההלכתית לא יכולה לתת גושפנקא לטקסי מחויבות או לנישואים של בני זוג מאותו מין, אך על הקהילות להפגין רגישות ולקבל בחיבוק מלא ילדים ביולוגים או מאומצים של הומואים פעילים, בבית הכנסת ובבית הספר. אנו מעודדים הורים ובני משפחה של יהודים הומוסקסואלים לעשות כל מאמץ כדי לשמור על קשרי משפחה הרמוניים עם ילדיהם.

אין לעודד יהודים בעלי נטייה הומוסקסואלית בלעדית להינשא כסטרייט, משום שהדבר יכול להוביל לאסון גדול, אהבה נכזבת, בושה, חוסר יושר והרס חיים. במקום זה יש להפנות אותם לתרומה אחרת לחברה היהודית הכללית, בדרכים משמעותיות שונות. אם אדם כזה מתכנן להתחתן עם בן המין השני, חובה אתית להודיע לבן הזוג המיועד על הנטייה המינית.

"לא לטאטא מתחת לשטיח"

ראש מכון עתים, הרב ד"ר שאול פרבר, שחתום על המסמך והיה שותף בניסוחו,

אמר ל-ynet: "יש פה התמודדות עם תופעה שמאתגרת הוגי הלכה, ובמקום להעלים עין או לומר שהיא לא קיימת מנהלים שיחה רצינית ולא מתחמקת בנושא. באורתודוכסיה המודרנית לא מטאטאים דברים מתחת לשטיח אלא מקיימים בירור רציני, בסיסי והכי שקוף".

"כמובן שאנחנו לא אומרים שאין בעיה הלכתית בהומוסקסואליות", הוסיף פרבר, "אבל יש הרבה הבנה ורצון לעזור לאנשים האלה. צריך שתהיה כלפיהם אותה אמפתיה כמו כל אחד אחר שמתקשה עם איזושהי מצווה ואף אחד לא חושב לזרוק אותו מהקהילה".

חותם נוסף, הרב יובל שרלו, הדגיש כי השאלות שמסמך זה עונה עליהן אינן של הומוסקסואליות והן לא קשורות למספר הדתיים החד-מיניים. לדבריו, מדובר ב"שאלה תורנית" של ציבור רחב המבקש לדעת מהו יחס התורה והיהדות לאנשים שנגזר עליהם קונפליקט שכשזה בין נטייתם המינית למחוייבותם ונאמנותם להלכה.

ועוד בארץ: ארגון "חברותא" מברך "על אומץ ויושר הרבנים והאישים אשר השתתפו בהכנת המסמך ואף בחרו להזדהות בפומבי עימו. מדובר במסמך הנטוע במציאות אשר מהווה התקדמות ראויה ורצויה ביחס הציבור היהודי האורתודוכסי להומואים דתיים. אנו רואים חשיבות בקריאה לקבלת ההומואים הדתיים וילדיהם בקהילה הדתית". גם בארגון הו"ד בירכו על היוזמה החדשה. לדבריהם, על מסמך העקרונות של הו"ד, המהווה בסיס למסמך האמריקני, חתמו עד כה 116 רבנים אורותודוקסים בישראל.

(פורסם באתר ynet בתאריך 29 ביולי 2010 – http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3926281,00.html)