הרב יובל שרלו

בריאיון בנושא מעמד הרבנים בחברה הדתית לאומית, נדרש הרב לנושא ההומוסקסואלי הדתי. להלן הקטע הרלוונטי מן הריאיון:

המראיין: הרשה לי לשתף אותך בקושי נוסף שיש לי עם עולם הרבנים – אני מרגיש שהאדם הולך לאיבוד בתוך תפקידו הרשמי כרב. אתה יושב ומדבר עם רב, ומרגיש כי הוא מחויב לעמדות מסוימות, ונמנע ממנו להרגיש ולחשוב כאדם חופשי.

ניקח לדוגמה שיחה על הסוגיה ההומו-לסבית. מרבית האנשים בני הזמן שלנו רואים בכך שאלה של זהות – אין כאן לא חטא ולא תועבה או סטייה, אין כאן תופעה ברת המרה. לעומתם, יש קבוצה קטנה הרואה בהומוסקסואליות סטייה וחטא – בחירה שאפשר להמירה בבחירה אחרת. והנה, למרבית הפלא, בקבוצת הרבנים רובם ככולם ינקטו את עמדת המיעוט הזו! נוצרת תחושה כי הרב אינו משוחרר לחשוב כאדם חופשי ולנקוט עמדה; הוא מחויב לחשוב לפי העמדות העולות ממקורות היהדות. בעיניי זה עיוות של רוח מקורות היהדות, שכן מה שאפיין את הנביאים ואת החכמים היה היכולת לנקוט עמדה אנושית גם מול ריבונו של עולם.

הרב שרלו: אתה נוגע בנקודה חשובה שמעסיקה אותי עד מאוד, אבל גם כאן אני חושב שאתה מתעלם מהמציאות. עצם העובדה שאנחנו מדברים על הנושא, עצם העובדה שאני יכול להשתמש במושג "הומוסקסואליות" – איננה ברורה מאליה; לפני עשר שנים רב לא יכול היה לנהל שיחה כזאת. מתחולל שינוי משמעותי בעמדת הרבנים, גם אם ניסוחיהם בעניין מעורפלים ואינה חדים ובהירים כשלך. מובן שמדובר בשינוי המתחולל בתוך גבולות ההלכה, וחס וחלילה אינו מתיר משכב זכר.

בסוגיה הזו ובסוגיות רבות אחרות אני מרגיש שאני בין אלה ש"שוכבים על הגדר" ומחוללים את השינוי, שאחר כך נדמה כברור מאליו. איש לא יזכור מי היה זה שדיבר על הנושא בפעם הראשונה, וספג ביקורת חריפה וכואבת. אני משקיע הרבה בעבודה רוחנית פנימית כדי שלא יהיה אכפת לי מכך והכול ייעשה "לשמה", לצורך הבאת השינוי.

ועם כל זאת, שאלתך טובה ונוקבת. בעולם החרדי מקובל שאצל הרבנים יש פער בין ההצהרות ובין הפסיקה הפרטית – רב יכול להצהיר על עמדה נוקשה, אך כשיבוא אליו היחיד לשאול, הוא ימצא לו היתר; אני עצמי פונה לרב חרדי כשאני צריך היתר קיצוני. יש בדרך זו הרבה מאוד בעיות, וברבנות הציונית דתית הפער קטן יותר ברוך ה'. עם זאת, לעתים ההצהרה הנוקשה באה לידי ביטוי גם בפסיקה הפרטית. כלומר, העמדה ההצהרתית החמורה יותר מעצבת את עמדתו של הרב. אני משתדל לקצר את הפער בין ההצהרה הציבורית ובין הפסיקה האישית בכיוון ההפוך – אני אומר בפומבי כמעט כל מה שאני חושב. מובן שגם לי יש דברים שאני לא אומר מסיבות "פוליטיות", אבל הם מעטים. אני רואה בזה חלק מעבודת ה' שלי; התרחקות מ"דבר שקר תרחק" ומ"אחד בפה ואחד בלב", וניסיון להתכוון לאמת בלבד ולעמידה מול הקב"ה. ניסיון ההתכוונות הזו לאמת נטולת פניות מוציא ממני הרבה דברים טובים, ובונה בי עולמות.

(מתוך דעות גיליון 47, סיוון תש"ע, יוני 2010 לקריאת הריאיון המלא לחצו כאן)

הרב שלמה אבינר

השאלה והתשובה שפורסמו בגיליון "מעייני הישועה". לחצו לקריאה.

(פורסם במעייני הישועה, גיליון 450, פרשת בהעלותך, ט"ז בסיוון תש"ע)

לחצו כאן לתגובה של זאב שביידל לדברי הרב אבינר

הרב הלפרין

תחת הכותרת "חבר בוועדה לפונדקאות בקרב חד-מיניים: הרב שרוצה לתקן הומואים" טען הארץ כי "מנויו של הלפרין עלול להטיל צל כבד על עבודת הוועדה בנושא החד-מיני". וכל כך למה? מפני ש"הרב ד"ר מרדכי הלפרין מאמין שאת ההומואים בכלל צריך לתקן".

דא עקא שמי שקורא את הדברים המצוטטים בכתבה שמובאים מפי הרב לא יכול שלא לתמוה על הוצאת דברי הרב מהקשרם. ולהלן ציטוט מהדברים שמביא הארץ עצמו:

בכתבה (במקומון הירושלמי "כל העיר" מאוקטובר 96, שממנו מצטט עיתון הארץ – עורך אתר חברותא) הובאו גם ציטוטים של הרב הלפרין, שהציע "תיקון" עבור הומואים. "בניגוד למה שמקובל בתקשורת", אמר הרב לכתב העיתון, "ניתן לסייע למי שרוצה לתפקד כגבר עם בת זוג, בתנאי שיש רצון… מדובר בטיפול רפואי שיסייע בשיפור האפשרויות התפקודיות עם בת הזוג. הוא טוב בעיקר לאנשים נשואים, שלהם שאיפה להעמיד צאצאים. כשאדם נמצא עם בת זוג במשך שנים רבות, הוא מתרגל ומאבד חלק מהדחפים לכיוון החריג".

האם הדברים הללו עומדים בהתאמה למה שהופיע בכותרת ובכותרת המשנה של הארץ? הרי כאן הרב מדבר על מי שכן רוצה להשתנות, ולא באנשים בעלמא אלא בעיקר באנשים נשואים שפִּתם בסלם. איזה טעם לפגם יש כאן?! רק מפני שהרב לא מיישר קו עם ה"מחקר המדעי" שאף בו יש מחלוקות, אפילו שיש נטייה לדכא את הקול האחר בקהילייה המדעית?

כמו כן, הארץ לא בחר לראיין את הרב עצמו לכתבה אלא בחר להסתמך על ציטוטים ישנים. לא סתם ישנים – בני 14 שנים (!). זאת אע"פ שמאז קרה דבר או שניים בעולם הן המחקרי, הן המדעי, הן החברתי הכללי והחברתי דתי, והן ההלכתי בכל הקשור להומואים, ולהומואים הדתיים.

אכן, הארץ – לא מה שחשבת. או שכן. אולי כבר הגיע הזמן להפסיק לצפות.

עמית

(לקריאת הכתבה המלאה בהארץ - לחצו כאן. הדברים פורסמו בתאריך ז בתמוז תש"ע, 10.6.10)

הרב אליקים לבנון

ייתכן שהכותרת עושה עוול לרב לבנון כי השואל "כבר לא הומו" כמו שיטען הטוען, אבל הרב עצמו לא בירר מה מעמדו של השואל אלא בחר לענות תשובה חד-משמעית ובלי חילוקים. הרב לא מברר אם השואל קיים קשר חד-פעמי בלבד או כמה קשרים. הוא גם לא בודק כמה זמן היה הקשר ולפני כמה שנים היה הקשר המדובר. הוא גם לא מנסה להבין אם השואל עדיין "חוטא מהצד". הוא כלל לא מנסה לגשש מה לשעת השואל תהיה תגובתה של אשתו, ועוד עוד שאלות בסיסיות הנדרשות במענה לשאלה מורכבת ורבת משתנים שכזו.

כך שבמובן מסוים דווקא המשפט שמופיע בכותרת פחות חמור מהתשובה החד-ממדית עצמה.

לפניכם השאלה והתשובה המלאה. לשיפוטכם.

השאלה והתשובה - לחצו להגדלה

(קוממיות [מפורסם בתוך עיתון בשבע], גיליון 190, פרשת חוקת, ה' בתמוז תש"ע, 17.6.10)

(הרב לוביץ התארח במפגש חברותא. לחצו כאן כדי לקרוא)

הרב לוביץ' במפגש חברותא - שבט התש"ע

הרב רונן לוביץ, בן 50, הוא זה שמתעתד להחליף את הרב שאר ישוב הכהן שעומד לפרוש מתפקיד רבה הראשי האשכנזי של העיר חיפה. לוביץ שמככב כמועמד המוביל לתפקיד, הוא נכדו של הרב הראשי של חיפה בעבר הרב יהושע קניאל וזוכה אף לתמיכה של שאר ישוב עצמו.

בראיון לזמן חיפה ו-nrg מקומי הוא חושף דעות מפתיעות: הוא מקבל הומוסקסואלים שאף נמצאים בקרב הציבור הדתי, הוא מברך על נוכחותם בתפילות וגם אינו מתנגד לפתיחת תיאטרון חיפה בשבת, בתנאי שלא יפעל באיזור בעל צביון דתי. ואלו לא ההפתעות היחידות של הרב, שאמור להכניס הרבה פלפל ורוח חדשה למוסדות הדת בעיר.

"אל תקראו לי ליבראלי"

ללוביץ יש חלום. בדומה ליונה יהב, שעוד בילדותו שאף להיות ראש עיריית חיפה, מפנטז לוביץ, יליד חיפה, עוד משחר נעוריו, להיות הרב הראשי של חיפה. אז רב ספרדי ראשי הוא לא יכול להיות, אולם הנושא של מינוי רב אשכנזי ראשי, הופך לאקטואלי. זאת לנוכח פרישתו הקרובה של הרב המיתולוגי, שאר ישוב הכהן.

הרב לוביץ מסומן כמועמד המוביל וזוכה לתמיכתם של רבנים רבים, בראשם שאר ישוב עצמו. כדי להיכנס לתפקיד, הוא צריך להיכנס לנעליים גדולות, של שני אנשים. האחד מהם הוא הרב המכהן, אותו הוא מכנה בתואר "מורי ורבי". השני הוא סבו המנוח, הרב הראשי לשעבר יהושע קניאל.

ואולם, כדי להמשיך את השושלת המשפחתית חייב לוביץ, כיום הרב של ניר עציון, להתגבר על עוד מכשול אחד: יצירת הרוב שיבחר בו לתפקיד הנכסף. וכאן נראה שהאיש צועד על קרקע בטוחה. הוא מקובל מאוד על אנשי הציונות הדתית בעיר וזוכה בברכתו השקטה של הרב המכהן. הוא גם אהוד, בסך הכל, על ידי רבים בציבור החרדי. ולכן מסומן כמועמד המוביל להיות מי שיחליף את שאר ישוב.

למרות היותו מקובל על הציבור החרדי, נודע לוביץ כרב מתקדם. עם זאת הוא מבקש: "אל תקראו לי ליבראלי". הדעות שלו ברורות ונחרצות, ובוודאי שאין הן תואמות, בלשון המעטה, עמדות רבות של הממסד הרבני הקיים.

אז אתה הולך להיכנס לנעליים גדולות?
"אני מקווה שהרב הראשי שאר ישוב הכהן ימשיך בתפקידו עוד שנים רבות. אני רואה בו דגם של רב סובלני ומבחינתי הוא מורי ורבי".

בשביל מה אתה צריך להיכנס למיטה החולה הזו, של הרבנות בחיפה?
"אני יודע שיש בזה הרבה מאוד כאבי ראש. עבורי, לעבור לחיפה זו קפיצת מדרגה, אבל אני גם יודע שכשקופצים מדרגה, אפשר גם לשבור את הראש. ניר עציון זו קהילה חמה ואוהבת. אני בעצמי שואל את עצמי את השאלה הזו".

ומה התשובה?
"כאשר מדובר בחיפה, עם הרגש הגדול שיש לי אליה מאז שחר נעורי, עם האפשרות להרחיב את הפעילות בתחומים בהם אני יכול לתרום הרבה, זה אתגר גדול בשבילי".

כשאתה מסתכל היום על רחוב השילוח שבהדר שבו נולדת, ואתה שומע ערבית יותר מעברית, מה אתה מרגיש?
"אני שומע שם בעיקר ערבית ויידיש. אני כואב את כאבה של חיפה. בתור מי שגדל בהדר, וקשור בטבורו לחיפה, שהיא בנשמתי, אני כואב את התהליך שקורה לעיר, שנמצאת בהרבה מובנים ברגרסיה, בעיקר בהדר.

"זה מתבטא גם במישור הדתי, כאשר בתי כנסת רבים נסגרים, וצעירים דתיים רבים עזבו את חיפה. עצוב לי שחיפה איבדה את הצביון היהודי – ציוני שלה, שהיה לה אופי של יהדות מאירת פנים".

אז מה עושים?
"צריך לעשות כל מאמץ כדי לשמר את הזהות היהודית של חיפה. אני יודע שראש העירייה יונה יהב עושה הרבה למען מטרה זאת. למנהיגות רבנית בעיר, יש הרבה מה לתרום, כמו על ידי עידוד צעירים ציונים – דתיים להגיע לעיר".

[...]

להומוסקסואלים יש זכות

כיצד אתה רואה את הדרך בה מתייחס הממסד הדתי להומוסקסואליים?
"רב לא יכול לתת הכשר למעשה הומוסקסואלי, אבל הוא צריך להתייחס בצורה אנושית ולהשתמש כלפיהם בשיח מבין ולא בבוטות. כל ההגדרות של 'מחלה', או 'סטייה', הן לא נכונות. הן גם מדיחות את אותם אנשים והופכות אותם להיות אנטי דתיים".

בציבור הדתי מסתירים את העובדה שגם בקרבו יש לא מעט בעלי נטיות חד מיניות.
"אכן, זה נכון. האנשים האלה רוצים להישאר במסגרת הדתית, וללכת לבית הכנסת ולשמור שבת. הבעיה היא שמתייחסים אליהם בצורה כל כך בוטה, ומגלגלים אותם מכל המדרגות. ההומוסקסואל ראוי להתקבל כיהודי וכמתפלל בבית הכנסת, בדיוק כמו שאקבל בבית הכנסת במאור פנים אדם שמחלל את השבת. המעשה פסול מבחינה הלכתית, אך אדם ראוי ליחס אנושי באשר הוא".

[...]

ברכת הרב

הרב שאר ישוב הכהן, שהרב לוביץ אמור להחליף אותו, מרעיף שבחים על הרב ואף מביע בו תמיכה: "רונן הוא תלמיד חכם מובהק שסיים את לימודיו במכון אריאל להכשרת רבנים ודיינים.

"הוא בעל ניסיון רב בעבודה עם הציבור הרחב. הוא חיפאי מובהק, אדם אשר מקובל על כל החוגים והזרמים בעיר. האיש הינו מועמד רציני מאוד לתפקיד. אין ספק שיש לו זכות אבות, ובהחלט ניתן לומר שהתפוח לא נפל רחוק מן העץ".

יו"ר המפד"ל בחיפה, שי בלומנטל, אף הוא תומך במינויו של לוביץ: "אני מאחל לרב שאר ישוב הכהן שימשיך במלאכת הקודש שהוא עושה עוד שנים רבות. רונן לוביץ הוא מרבני הציונות הדתית, בשר מבשרה של חיפה, והוא ראוי לכל תפקיד".

(פורסם ב-nrg יהדות, כ"ה בסיוון תש"ע, 7.6.10, שם מופיעה הכתבה המלאה)

ח"כ כץ (מימין) וח"כ הורביץ

לכב'

ח"כ ראובן (רובי) ריבלין

יו"ר הכנסת

הנדון: שמירת כבוד הכנסת

נכבדי וידידי שלו' רב,

בזעזוע ובתדהמה התקבלה בתיבת הדואר האלקטרוני שלי הזמנה מח"כ ניצן הורוביץ המזמין אותי עם שאר חה"כ לאירוע שיתקיים בכנסת בנושא "יום גאווה".

לצד השם המשונה המסמל היפך מכל ערך מוסרי מתוקן אליו צריך לשאוף בן-אנוש, לא כל-שכן יהודי, מקוממת כל בן תרבות יהודית האפשרות כי אירוע מתריס שכזה הפוגע בקודשי ישראל יתקיים דוקא במשכן מחוקקי ישראל.

תורתנו הקדושה, תורת חיים, רואה כערך עליון את קיום העולם והמשכיות החיים בצורתם הנורמאלית והבריאה. את מה שכנס זה אמור לייצג כינתה תורתנו "תועבה". בתור האומה המהווה אור לגויים, תפקידנו להיות עמוד אש לפני המחנה גם לשאר אומות העולם הצופות בנו ולומדות מדרכנו.

קיום "יום גאווה" בכנסת מחלל את קודשי ישראל ואת בית הנבחרים של המדינה היהודית אליה נשאו אבותינו את עיניהם 1900 שנה מאז חורבן הבית.

אין אנו מתיימרים לכפות על הפרט את דרכי חייו, אך גם לא יתכן שהפרט יכפה את רצונו ואופי חייו על הכלל ובודאי ובודאי שלא יכפה אותו על סמלי הכלל.

בחלה נפש כל בר-דעת אשר נשמת אלוה בקרבו שבמוסד ממלכתי יתקיים אירוע בעל אופי כזה הפוגע בתשתית ממסדנו והנוגד באופן כל כך בוטה את ערכי הקודש של האומה עליה מסרו את נפשם אבותינו בכל הדורות.

היותה של מדינתנו היהודית בעלת משטר דמוקרטי מחייבת אותנו לאפשר לפרט לנהוג כרצונו אך גם מחייבת אותנו כפליים שלא לפגוע באוכלוסיות שונות ובמיוחד כאשר הפגיעה נוגעת במקומות עמוקים כל כך.

בנוסף, חוששני מאד שקיום אירוע כזה בכנסת עלול להחמיר את הקרע בעם וליצור זילות רבה במעמד הכנסת. עמנו המיוחד מורכב ומגוון ונוצרים בו לא פעם ויכוחים נוקבים. אחת הדרכים לוודא שויכוחים יישארו תרבותיים ולגיטימיים היא בשמירה על בית המחוקקים כמקום בו יש ייצוג דעות לכלל האוכלוסייה בצורה נאותה, אך ככזה השומר על ערכי אנוש בסיסיים. קיום אירוע בכנסת הפוגע ברגשות האמוניים והמורשתיים, העמוקים והטבעיים של רובה המוחלט של החברה – אפשר לומר כמעט כולה – מראה על אי-התחשבות בדעות וברגשות בצורה הבוטה ביותר.

כמו כן, סוד ידוע הוא שמעמד הכנסת נשחק בעיני הציבור ועלינו כנבחרים לתת את הדעת לגורמים לכך. אין ספק שאירוע שכזה שנשמת האומה בוחלת בו יפגע במעמד הכנסת.

לאור זאת, אני מבקש ממך כי תפעל במלוא כוחך כדי שאירוע פוגעני זה לא יתקיים במשכן הכנסת.

אבקש לחתום בזאת:

כנבחרים עלינו להיות דוגמא ומופת לכל העם הצופה בנו והתנהגותו וערכיו מושפעים רבות ממעשינו והתנהלויותינו. יחד עם מתן האפשרות לכל אחד לנהוג בדבריו הפרטיים כרצונו, עלינו לומר באופן ברור מהי דרך החיים הראויה כשם שאנו עושים זאת בנושאים מדיניים וחברתיים. מושגים שהיו פעם קדושים וטהורים הולכים ונשחקים והבלבול השורר בקרב הצעירים המושפעים מתרבות נכר דורש ממחנכינו לזכור את מורשת ישראל ותפקידה גם כאור לגויים.

אי לכך, אני סבור, שמלבד הסרה מן הרע, עלינו גם לעשות טוב ולבחון דרכי התמודדות כיצד לעודד לשיקום ערכי המשפחה על בסיס מורשת ישראל, המחזקים את חוסנה של מדינת ישראל.

בברכה

ח"כ יעקב כ"ץ (כצל'ה)

יו"ר האיחוד הלאומי

- – - – - – -

תגובת ח"כ ניצן הורוביץ, מרצ:

ח"כ כץ לא למד דבר מהרצח בברנוער

בתגובה למכתבו של ח"כ יעקב כץ (כצל'ה) בעניין כנס הגאווה בכנסת שפורסם הבוקר בקול ישראל (המכתב מצורף),  מגיב ח"כ ניצן הורוביץ ואומר: "המכתב מעורר שאט נפש. הוא צריך להדאיג לא רק את חברי הקהילה הגאה ובני משפחותיהם, אלא את כל מי שקיומה של ישראל כמדינה דמוקרטית יקר ללבו.

"ח"כ יעקב כץ וחבר מרעיו מהימין הקיצוני מובילים מסע הסתה, ורוצים להפוך את ישראל לאיראן. הדבר מדאיג במיוחד לאחר גילויי האלימות המחרידים של השנים האחרונות נגד הקהילה הגאה. עכשיו ברור כי ח"כ כץ, שעוסק באובססיביות בקהילה הגאה, לא למד דבר מנסיון הרצח במצעד הגאווה בירושלים ב-2005, ומהרצח בברנוער ב-2009. דבריו חסרי הבושה הם מכה נוספת לפצועים ולבני משפחות ההרוגים.

הכנסת צריכה להתייצב מול דברי הבלע הללו – שירת העשבים השוטים – וכך ייעשה בכנס לרגל אירועי הגאווה שייערך במשכן כמתוכנן  ב-1 ביוני, על אפם וחמתם של צרי המוח. אורח הכבוד בכנס אשתקד היה יו"ר הכנסת רובי ריבלין, והשתתפו בו ח"כים מרוב סיעות הבית. השנה אנו מצפים לנוכחות גדולה אף יותר, כהבעת סולידריות עם הקהילה הגאה ועם ערכי הדמוקרטיה הישראלית.

כנס הגאווה מתקיים בכנסת כבר מאז 1992. השנה נציין בו לא רק את המאבק על זכויות וביטחון הקהילה הגאה, אלא את זכותו של כל אדם בישראל לחיות על-פי דרכו, בשיוויון זכויות מלא.

תשובתנו לח"כ כץ, שכבר הציע לכלוא את הפליטים במחנות עבודה במדבר, היא בתיקון החוק נגד הסתה גזענית כך שיכלול גם הסתה על רקע דת, מוצא עדתי, ונטיה מינית. לכשיתוקן החוק, ניתן יהיה להעמיד לדין את המסיתים, מסוגו של כץ".

(פורסם בח' באייר תש"ע; 22 באפריל 2010)

- – – – – – -

תגובת חברותא לדיון בין ח"כ כצלה לבין ח"כ הורוביץ (ראו ב"חברותא בתקשורת" היכן התגובה פורסמה בכלי התקשורת השונים):

בוויכוח הזה אין צודק אחד.

צודק ח"כ כצלה שאין מקום למילה "גאווה". לא צודק ח"כ כצלה שאינו מנסה להבין מדוע נולדה המילה "גאווה" ואת ההיסטוריה שלה – היסטוריה שקשורה לדיכוי, השפלה, רדיפה של הממסד כלפי בני אדם.

צודק ח"כ הורוביץ שטוען כי נראה שלא נלמד הלקח מגילויי שנאה שיכולים לגרום לפגיעה בהומואים. לא צודק ח"כ הורוביץ בכך שטוען להשוואה בין ישראל לאיראן – הרי שם באיראן מוציאים להורג בריש גלי הומואים.

לא צודק ח"כ כצלה שטוען לכפייה של הפרט על הכלל, ובכך מוכיח כי אינו מבין שהומוסקסואליות היא הרבה יותר מאקט מיני אלא מדובר בחיים שלמים.

לא צודק ח"כ הורוביץ שאינו מבין את הבעייתיות בשם "גאווה", ובמקום להכריז על היום הזה כערב "סובלנות" או ערב "זיכרון", כי הרי האירוע אכן נערך לציון לנרצחי הפיגוע בבר נוער- ח"כ הורוביץ בוחר להשתלח ב"ימין הקיצוני" לטענתו.

זוהי דרכה של חברותא ושל ההומואים הדתיים – מורכבות. ובשם המורכבות הזו אנחנו מזמינים הן את ח"כ כצלה והן את ח"כ הורוביץ לדיון משותף באחד מהמפגשים החודשיים של חברותא. לשמחתנו, אנחנו יודעים שח"כ הורוביץ ישמח, והוא כבר הביע את רצונו להשתתף במפגש חברותא. לצערנו, אנחנו יותר ממעריכים כי ח"כ כצלה יסרב.

הרב ישראל רוזן (צילום: אתר מכון צומת)

"ואת זכר לא תשכב משכבי אשה תועבה היא" (יח, כב)
"ואיש אשר ישכב את זכר משכבי אשהתועבה עשו שניהם" (כ, יג)
"תועבה – תועה אתה בה" (נדרים נא, א)

מידת סדום

העיר 'סדום' הפכה לסמל של רשע ופשע, אך לאו דוקא בשל עוצמת חטאיה – באיכות או בכמות. סדום 'זכתה' לקיטלוג כפסגת החטא, בין אדם לחברו ובין אדם למקום, בשל הפיכת החטא לחוק, לנורמה, למעשה לגיטימי. חז"ל במדרשי אגדה רבים מדווחים על חוקי רשע ששררו בעיר ההפוכה, חוקים המאפילים ומגמדים את נסיון ההתעללות של אנשי העיר באורחי לוט ובבנותיו (המתוארים בפרשת וירא).

הביטוי החז"לי 'מידת סדום' משמעותו היא שההתנהגות המחפירה היתה תפורה לפי 'מידתה' של סדום, דהיינו נורמטיבית, זרימה טבעית כביכול. יתר על כן, 'מידת סדום' מאופיינת בין השאר גם בהטפה לה, בשידול ואפילו בכפיית כל אנשי המקום לנהוג ב'מידה' זו. החטא מועצם שבעתיים בהנפת דגלה של סדום, בריש גלי וברוממות פטריוטית המכריזה: "כאן זה סדום"! "כולנו סדום"!

* * *

"כסוי חטאה" (תהלים לב, א)

כל בני אדם חוטאים, ברב או במעט; בין אדם לחברו, בין אדם למקום, בין אדם לחברה, בין אדם לעמו וכיוצא בזה. רוב החוטאים מצניעים חטאיהם, בושים מהם ולעתים רבות מתכחשים להם. גם אם הכל יודעים שפלוני מושחת, וגם אם הוא אביר שבאבירים ואינו ירא מפני איש – אעפי"כ הוא יכחיש, יתפתל ואולי, בערוב ימיו, אפילו יהרהר בתשובה או לפחות בהחזרת העושק והשוחד.

מכור לסמים, גם אם איננו חושש מאימת החוק, יצניע חולשתו זו, או לפחות יהיה מודע לנלוזות דרכו ולהידרדרותו לשולי החברה. עד כה לא שמעתי, למשל, שמכורים לסמים מפתחים אידיאולוגיה המרימה על נס אורח חיים זה. לצערי, לפי מהלך התהפוכות החברתיות והנטיות ההפוכות המתרגשות עלינו חוששני כי לא ירחק היום וגם סטיה זו תיהפך ל'דגל'…

* * *

לגיטימציה

בתור פסיכולוג-חובב ארשה לעצמי להעריך כי חוטאים-מכורים מעוניינים שרבים ינהגו כמותם. קוראים לזה בעברית: חיפוש לגיטימציה. ואם זו איננה קיימת – מייצרים אותה. איך? ע"י שיווק החטא ותעמולתו; ע"י – כבר אמרנו – הנפת דגל, רצוי צבעוני ככל האפשר; ע"י רבי-שיח ומאמרים מלומדים וניתוחים פסיכולוגיים בעיקר על דחפי האדם לחטוא, והכל בליווי דיונים תיאולוגיים ופסיכולוגיים.

ההתאבדות, למשל, מקובלת כחטא חברתי בל-יכופר, למרות הנטייה לעתים להבין את הרקע ואת המניעים. היעלה על הדעת כי תקום תנועה חברתית למתן לגיטימציה להתאבדות? פרט למאמיני האיסלאם הקיצוני המקדשים את תועבת מעבירי בניהם ובנותיהם למולך (תחילת פרשת קדושים).

* * *

והנמשל

"שלשים מצות שקבלו עליהם בני נח, ואין מקיימין אלא שלשה: אחת שאין כותבין כתובה לזכרים, ואחת – שאין שוקלין בשר המת במקולין (=באיטליז), ואחת – שמכבדין את התורה" (חולין צב,ב). לדידי, המשפט החותם, "שמכבדין את התורה", הוא-הוא ההסבר מדוע אין "כותבין כתובה לזכרים". המציאות של יחסים חד-מיניים קיימת, אך "בני נח", בוגרי המבול, לא מכירים בה ולא מעניקים לה זכויות זוגיות (=כתובה). מאותה סיבה בדיוק (?) החברה האנושית (="בני נח") מכירה לעתים בעובדה שיש בתוכה גם קניבלים, מסוגים שונים, אך הם אינם 'תולים שלט', אינם מייסדים 'ארגון למען'. הם "אינם שוקלין בשר המת באיטליז", אלא רק בסימטא אחורית אפלה…

* * *

תועבה

בעברית של ימינו המילה 'תועבה' מציינת שיא הרשע, פסגה של פשע! לפירוש חז"ל שצוטט בראש המדור הדגש במילה זו הוא על הטעות; "תועבה – תועה (=טועה) אתה בה". ביטוי זה מעדן מאד את היחס הקלאסי לתועבה, אשר ממנה מתרחקים כמטחווי קשת. את התועים – מנסים ליישר לדרך הנכונה; את הטועים – להחזיר למוטב.

התעייה-הטעות לא ניתנים כלל להישבון למי ש'מניף דגל', ובודאי למסית. העונש הראוי לו במידה כנגד מידה הוא עמוד הקלון, ו"אין מהפכין בזכותו של מסית".

(נכתב בר"ח אייר)

פורסם ב"שבת בשבתו", גיליון ,1320, פרשת אחרי מות קדושים, י' אייר תש"ע 24/04/2010

- – - – - – -

תגובת חברותא לדברי הרב רוזן (ראו ב"חברותא בתקשורת" היכן התגובה פורסמה בכלי התקשורת השונים):

הרב רוזן יוצא מנקודת הנחה שהומוסקסואליות היא סטייה וכי כל ההומואים מניפים דגלים ואולי אף מנסים לגייס מועמדים להצטרף לחברה ההומואית הסוטה שלהם.

בטורו של הרב רוזן לא מצאנו ולו רמז לכך שהומוסקסואליות מוגדרת במקרא או בחז"ל "סטיה". חבל שהרב רוזן לא יודע שהומוסקסואליות מצויה גם בטבע.

בדבריו של הרב רוזן כן מצאנו כי הוא רואה בהומואים חוטאים בלבד, וכי הוא אינו רואה בהם בני אדם, נשמות. חבל שהרב רוזן מעדיף לתקוף את ההומואים מעל במת "שבת בשבתו" במקום להקשיב וללמוד.

ולא רק ב"שבת בשבתו" הרב מעדיף לתקוף, אלא גם כשהומואים דתיים פרטיים פנו אליו וביקשנו להיפגש עמו או לכל הפחות לשוחח עמו בטלפון – הרב סירב סירוב מוחלט ולא הסכים לשמוע דבר וחצי דבר, עד כדי כמעט טריקת הטלפון בַּפנים.

כיוון שהרב רוזן מסרב להקשיב וללמוד אין פלא שהוא מנפיק פנינים כגון "ההתאבדות, למשל, מקובלת כחטא חברתי בל-יכופר, למרות הנטייה לעתים להבין את הרקע ואת המניעים. היעלה על הדעת כי תקום תנועה חברתית למתן לגיטימציה להתאבדות?" מדבריו אלה עולה ברורות כי הוא אינו מכיר את המציאות נכוחה וכי אין הוא מבין את חשיבות חברותא – הגוף הגדול ביותר להומואים דתיים. הרי כלום אין תנועות חברתיות אשר תפקידן למנוע התאבדויות? וכך גם בנידון דידן: חברותא אינו גוף שנותן לגיטימציה לשם הלגיטימציה אלא חברותא מנסה לעזור לאנשים לחיות, למנוע התאבדויות של הומואים. והנה נתון שאולי הרב רוזן היה יודע לו היה מסכים לשמוע אותנו: מעל 30% מההתאבדויות בקרב בני נוער קורות על רקע נטייה מינית.

וכך, במקום להודות לחברותא על שהיא מצילה חיים, במקום לשמוח שחברותא מרימה את דגל "גם וגם" – שאפשר להיות הומו וגם להיות דתי, במקום להודות לחברותא שמקטינה את אחוזי החילון בחברה הדתית, במקום לשמוח שאנחנו נלחמים להיות חלק מהציונות הדתית – הרב רוזן בוחר לתקוף ולדחוף.

גוף כמו חברותא רוצה לחזק את הרבנים שען מוכנים להקשיב, לשמוע, לעזור לסייע; רבנים שמוכנים לשוחח עם חברותא (כמו הרב יחיאל פאוסט, הרב יהודה גלעד ועוד), לכתוב טורים באתר חברותא (כמו הרב חיים נבון, הרב יואל קטן, הרב הראלה הראל ועוד), ולבוא למפגשי חברותא (כמו הרב יעקב מדן, הרב מנחם בורשטין ועוד).

יוני לביא מ"חברים מקשיבים" חנך תכנית חדשה בערוץ מאיר מבית מכון מאיר.

את אחת התכניות הוא הקדיש לנושא נטיות הפוכות, והשמיע את כל המנגינות המוכרות זה מכבר: "מדובר בדבר שגם מצד הטבע אפשר לראות בעיניים שזה לא מתאים. החיבור בין בני אותו מין הוא דבר שאין לו תועלת ואין לו תכלית. הוא לא מסוגל להביא חיים חדשים לעולם", וגם: המחקרים על כך שאי-אפשר לצאת מזה מוטים, יש סיפורים על אנשים שיצאו מזה, עצת נפש עוזרת לאנשים, אין איסור על עצם הנטייה אלא על המימוש שלה ועוד.

אז מה כן התחדש שם? המקום שבו נאמרו הדברים.

לא עוד באתר נישה כמו חברים מקשיבים, אלא באתר החרד"לי של מכון מאיר - ערוץ מאיר, שבו יש שיעורי תורה של רבנים ידועים, ערוץ מיוחד לילדים ועוד.

התכנית שודרה בכ"ה מרחשוון תש"ע. לצפייה בתכנית – לחץ כאן.

תוכן השאלה

כבוד הרב שלום,

אני נשואה לבעלי כבר עשור ויותר, ויש לנו ילדים וזוגיות טובה בד"כ.

לאחרונה גיליתי שבעלי נמשך לגברים, ולא רק זאת, אלה שהוא גם מממש משיכה זו.
כששאלתי אותו, הוא לא כיחש.

לאחר שקראתי כאן בשאלות, דיברתי אתו לגבי ´עצת נפש´ אך הוא מסרב ללכת, ואמר לי שזה חלק ממנו, ולא מבטל כהוא זה מאהבתו אלי ואל הילדים.

השאלות שלי הן במישור המעשי, האמוני, והכללי.

א. האם עלי להתגרש ממנו?

ב. אם לא, האם מותר לי לטבול כרגיל, בעוד הוא לא טובל?

ג. האם מותר לי לקיים יחסי אישות אתו?

ד. ההתמודדות קשה לי מאוד, האם יש משהו שאוכל לבקש משמיא, כדי שיקל את התמודדותי (ולא יפגע ח"ו באף אחד)

ה. מאז גיליתי על העניין, דכאונות רבים תוקפים אותי, מהי גישת האמונה?

ו. איך עלי לנהל את הזוגיות שלנו, ואת הבית שלנו?

תודה רבה

תוכן התשובה

שלום וברכה

לבי לבי על המצב בו את מוצאת את עצמך.
גם עליו.
אתם עומדים בפני הר גבוה. אפשר לטפס עליו ואפשר להצליח.
זה לא קל ולא פשוט.
אני מניח כי לא ניתן לכתוב את הכל במכתב אחד. על כן אענה ישירות על שאלותייך הממוקדות, ואם תרצי להמשיך בדבר – נמשיך.

א. השאלה האם להתגרש אינה מתחילה בשאלה ההלכתית. לא נצטווינו להתגרש (הלכה למעשה, אם כי היו עמדות כאלה) ממי שהוא או היא עוברת עבירות. זו שאלה מרכזית שאת צריכה לשאול את עצמך – האם את מוכנה ורוצה ומסוגלת להמשיך לחיות כך. יש לך הרבה מאוד דברים להרוויח בהמשכיות* יש לך הרבה מאוד דברים להפסיד בהמשכיות זו. ביסודו של דבר, זו כאמור אינה שאלה הלכתית, אלא נוגעת למפגש שלך עם עצמך, ולהכרעה אינטימית ופנימית שלך. כמובן שכל זה קשור ליכולת שלך לתבוע ממנו לנהוג אחרת לחלוטין – בין בשל בין אדם למקום, אך לא פחות מכך בשל בין אדם לחבירו, שכן מבחינתך הדבר מהווה בגידה באשת נעורים, וכאב עמוק.

ב. לפיכך, מותר לך לטבול כרגיל. הטבילה שלו אינה מעלה ואינה מורידה בתחום זה.

ג. כנ"ל. ההלכה מותירה את מרווח ההחלטה לך עצמך.

ד. בוודאי שמותר לך לבקש מן השמיים ולהתפלל. להתפלל כי הוא יסכים לבחון את האפשרות להשתנות אם היא קיימת* להתפלל כי הוא יקבל על עצמו בשל המחויבות שלו גם כלפייך וגם כלפי שמייא לחיות בחיים קשים מבחינתו, אך נאמנים לך ולאמונה* להתפלל שיתן לך הקב"ה את הכוחות והתבונה להחליט נכון מה לעשות וכדו´. אנו פונים לריבונו של עולם פעמים רבות כשאנו מבקשים את הסיוע שלו.

ה. הדכאונות אינם צריכים להיות שלך. את הצדיקה בסיפור הזה. לא את זו שצריכה להיפגע. אם את חשה שאין בכוחך להתמודד לבד עם המציאות הזו, במישור הנפשי והתמיכתי, טוב יהיה אם תפני לסיוע ולייעוץ מקצועי. אין את חייבת לשאת את המשא הכבד על כתפייך, ואין את חייבת לסבול כלל וכלל.

ו. כאמור, זו הכרעה שלך. עומדות בפנייך דרכים רבות – מהקצה עד הקצה. מהקצה של אי הסכמה מוחלטת לכל מעשה בתחום הזה, והצבת קו גבול תקיף וחד משמעי עד לפירוק המשפחה ולגירושין אם זה המצב, ועד הקצה השני של הדחקה מצדך. אלו האפשרויות ההלכתיות. בתוך הקשת הזו את המנווטת את חייך, ואת זו שצריכה להחליט מה נכון למענך.

אעזור לך ככל שאוכל

כל טוב

(פורסם באתר כיפה, כ´ אייר ה´תשס"ט)