52% מהציבור בישראל תומך בחוק ברית הזוגיות להומואים ולסביות – כך עולה מסקר שנערך על-ידי מכון המחקר פאנלס במיוחד בעבור חדשות 2 באינטרנט. 11% מהנשאלים תומכים בברית הזוגיות רק לזוגות של גבר ואישה, 13% תומכים בברית זוגיות רק לגבר ואישה שהדת לא מאפשרת להם להתחתן ו-24% מתנגדים לברית הזוגיות. רוב גדול של החילונים (76%) תומכים בברית הזוגיות גם לזוגות הומואים ולסביות, לעומת 11% בלבד מהחרדים.

עוד עולה מהסקר כי 51% מהציבור סבור שיש להעניק להומואים וללסביות שוויון זכויות מלא, לעומת 11% מתנגדים. 31% סבורים שיש להעניק זכויות רק בסוגיות שאינן במחלוקת. רוב גדול מהחילונים (74%) מוכנים לשוויון זכויות מלא, לעומת 9% בלבד מהחרדים. נשים נוטות יותר מגברים לתמוך בשוויון מלא להומואים – 62% נשים לעומת 40% גברים.

בתשובה לשאלה האם היית מוכן שהומו או לסבית יתגוררו בשכנות אליך, השיבו בחיוב 80% מהנשאלים לעומת 13% מהנשאלים שהשיבו בשלילה. בקרב החרדים 10% בלבד היו מוכנים בהחלט להתגורר בשכנות להומואים ולסביות לעומת 25% בקרב הדתיים הלאומיים.

56% מהציבור סבור שהומואים ולסביות יכולים להיות הורים טובים בדיוק כמו כל אחד אחר. 14% סבורים שיש לאפשר להומואים ולסביות לגדל ילדים, אבל הם יהיו הורים פחות טובים. לעומתם, 20% מהנשאלים סבורים שיש לאסור בחוק על הומואים ולסביות לגדל ילדים. גם בנקודה זו נשים מסכימות יותר מגברים שהומואים ולסביות יכולים להיות הורים טובים – 69% מהנשים לעומת 44% מהגברים.

לא אצלי בבית

רוב הציבור הבוגר בישראל מחזיק בעמדות חיוביות בסוגיות הקשורות לקהילה הגאה, בעיקר ברמה ההצהרתית. כאשר נוגעים בנקודה אישית, בן או בת עם נטייה מינית, מתגלה הקושי להתמודד עם הסוגיה.

בתשובה לשאלה כיצד תגיב אם בנך או בתך יספרו לך שהוא הומו או שהיא לסבית, השיבו 52% מהנשאלים שיהיה להם קשה, אך הם ישתדלו לעזור ולתמוך. 32% מהנשאלים השיבו שיקבלו זאת בהבנה מלאה ויאהבו את בנם ללא תנאי.

לעומתם, 13% מהנשאלים השיבו שהיחסים עם ילדיהם ייפגעו מאוד. 3% מהנשאלים הבהירו כי ינתקו כל קשר עם בנם שיצא מהארון. נשים, יותר מגברים, הצהירו שיקבלו בהבנה ויאהבו בכל תנאי – 42% נשים לעומת 22% גברים.

יעל אגמון, יו"ר תהל"ה – ארגון תמיכה להורים של הומואים לסביות בי וטרנס, אמרה בתגובה לתוצאות כי המצב פחות ורוד מהעולה בסקר. "אנשים מצהירים שהם מקבלים, עד שהם נתקלים בזה בפועל", אמרה. "הורים מגיעים אלינו וחשים שהעולם חרב עליהם. הם ממררים בבכי, אומרים שלא יודעים איפה טעו ואפילו יש כאלה שמרחיקים לכת ואומרים שהיו הורגים את הילד בבית החולים אם היו יודעים. בפגישות אצלנו הם עוברים תהליך, מתחילים לדבר על הכאב ובסוף מבינים שהילד נשאר אותו ילד".

בתיה זיגל מקיבוץ בית קמה, אם לבן הומו, קלטה עד כה לביתה חמישה בני נוער שהוריהם ניתקו איתם קשר לאחר שיצאו מהארון. "הנער האחרון שקלטתי היה בן 16 כשאמא שלו זרקה אותו מהבית אחרי שגילתה שהוא הומו", סיפרה. "היא אמרה שקל לה יותר לרקוד על הקבר שלו מאשר לקבל אותו. באותו ערב הוא הגיע לביתי מלווה בפקיד הסעד ומאז הוא התגורר אצלי במשך שנתיים עד לגיוס. היום הוא קצין בצבא והוא חזר הביתה".

גאווה ודעות קדומות

מהסקר עולה עוד כי 34% מהציבור בישראל מכיר היטב הומו או לסבית, 38% מכיר היכרות שטחית, 17% מכיר רק דרך אמצעי התקשורת ו-11% לא מכיר בכלל. רק 7% מהחילוניים אמרו שאינם מכירים בכלל לעומת 26% בקרב החרדים.

"ברגע שפוגשים אנשים ומגיעים איתם לרמת היכרות קרובה, נעלמות כל הדעות הקדומות", אומר יואב ארד, יו"ר חוש"ן (חינוך ושינוי). ארד יזם בשבוע שעבר מפגש בין בני נוער ממסגרות שונות: ישיבה תיכונית, בית ספר קיבוצי וארגון הנוער הגאה. במפגש, שהתקיים בספארי ברמת גן, בנו התלמידים קמפיין הסתה נגד הפילים בליווי אנשי קריאייטיב ממשרד הפרסום אדלר-חומסקי-ורשבסקי וזאת במטרה להבין כמה קל לייצר שנאה נגד האחר.

"בסיום הפעילות ניגש אלי תלמיד מהישיבה התיכונית, ציין שזאת הפעם הראשונה שהוא פוגש הומואים ולסביות ושזה שינה לחלוטין את כל תפיסותיו לגביהם", אומר ארד.

בסקר, שנערך במיוחד לקראת היום הבינלאומי למאבק בהומופוביה החל היום, השתתפו 500 נשאלים המהווים מדגם מייצג של האוכלוסייה הבוגרת בישראל מגיל 18 ומעלה. טעות הדגימה המרבית בסקר היא 4.4%.

(איתי פיליבה, חדשות 2, כ"ג באייר תשס"ט, 17/05/09)

"הביאו אותי לחדר ניתוח, הפשיטו אותי מהבגדים ונכנסתי לחדר גדול, קר וקפוא", כתב י', שנפצע בפיגוע בבר-נוער בתחילת אוגוסט, במכתב. "הרופא שאל אותי, 'תגיד, מישהו מהמשפחה שלך יודע בכלל?'". י' התקשר לביתו וסיפר לאביו, שענה לטלפון, כי נפצע בפיגוע בתל אביב. "אבא שלי ענה בטון קשוח – 'כן, אני יודע, אני עכשיו רואה בחדשות. אמרתי לך לא ללכת למקומות של הסוטים האלה, לא? אתה סוטה. ועכשיו תסבול בשקט. חבל שאתה לא בין המתים'".

כך בישר י' – שידו התרסקה והוא עמד להיכנס לחדר הניתוחים – למשפחתו על שאירע לו בפיגוע בבר-נוער, מקום הכינוס של הנוער ההומו-לסבי. עד היום, ארבעה חודשים בדיוק לאחר הפיגוע, הוא עדיין לא שב הביתה, ומתגורר עם משפחה של מתנדבת שבאה לבקרו ולקחה אותו תחת חסותה. את החגים הוא עשה עמה, עם בעלה ועם ילדיה. גורמים שונים בקהילה מגדירים את המצב המשפחתי אליו נקלע י' כ"מקרה הקיצוני של הפיגוע הזה".

עם אביו לא דיבר וגם לא נפגש. "ברגע שהוא אמר לי את זה קפאתי אוטומטית והיד שלי ניתקה את השיחה", ממשיך י' לשחזר במכתב. "זה היה הסימן גם לניתוק הקשר עם אבי. ואז הרופאים ראו שסיימתי לדבר… והתחיל הניתוח".

לאחר הפגוע פונה י' לבית החולים, שם עבר סדרת בדיקות ועבר ניתוח. עם התקשורת סירב י' לדבר – גם בגלל החשש שהרוצח יגיע אליו – וגם בגלל אביו. "הוא אף פעם לא פגע בי פגיעה פיזית", סיפר, "אבל המוח פעל שעות נוספות".

איך קורה שנער שיצא מהארון וסיפר על כך להוריו שלוש שנים קודם לכן – כשהיה בן 17 – מבין אחרי הפיגוע שאין לו לאן לחזור? מסתבר שהיציאה מהארון מורכבת יותר ממה שנהוג לחשוב: "אמא קיבלה אותי במקום ועשינו שיחות", מספר י'. "מצד אבא – הוא קיבל את זה כאילו אני מבקש עזרה, שמשהו לא בסדר. הוא אמר לי – זה שטויות של גיל ההתבגרות, אין מה לדאוג. המשפחה המורחבת והחברים שלו לא ידעו מזה. זה נשמר במצב שקט. הדחקה".

בשבוע וחצי בו היה מאושפז בבית החולים הגיעה אמו – אתה הוא עומד בקשר יום-יומי – לבקר אותו מדי יום. פרט לה, אף אחד מבני המשפחה והמשפחה המורחבת לא בא, כי הם פשוט לא ידעו. את חלק מאחיו, עמם הוא בקשר, הוא נסע לפגוש בעיר מגוריו לאחר שהשתחרר מבית החולים.

המסר מאביו לא הגיע אמנם באופן ישיר, אבל גם איש מהמשפחה לא ביקש ממנו שיחזור הביתה. "זה היה מובן מאליו – אני לא חוזר הביתה", הוא אומר. "גם ביקשתי מבית החולים להישאר עוד יום, כי לא היה לי לאן ללכת". לדברי י', "אצלנו במשפחה שלי אבא אומר את המלה האחרונה. אמא מלכתחילה יודעת שאין לה מה לעשות, היא בין הפטיש לסדן: או לשמור אמונים לבן שלה או שלום המשפחה".

"אם היא בוחרת בי", הוא מוסיף, "אבא בחוץ והמשפחה מתפרקת. ברגע שהיא ראתה שאני במשפחה שמטפלת בי היא הסכימה לזה בלית ברירה".

נכון להיום, מספר י', יש נסיונות גישור בינו לבין אביו, אך מאז אותה שיחת טלפון אחרונה לא נוצר ביניהם קשר. י' ממשיך ומספר כי "אחרי ארבעה חודשים, אני כן יודע לומר שהוא אוהב אותי. היה לנו קשר טוב, אבל יש לו את העיקרון – 'אין מצב שיהיה לי בן הומו – זה אסור בתורה, אסור משכב זכר'. אבא שלי לא רוצה אותי בבית שלו כל עוד אני חי 'בעניינים שלי'".

(מתוך הארץ, דיווחה של נועה קושרק, י"ד בכסלו תש"ע; 1.12.09)

http://www.youtube.com/watch?v=nabI6_RKMvA

http://www.youtube.com/watch?v=A0aSxmrcHXA

http://www.youtube.com/watch?v=CE_12Mg49l0

http://www.youtube.com/watch?v=F5AnQ3UMdCk

(מתוך מבט שני, ערוץ 1, תשס"ב, 2003. התאריך המדויק אינו מתועד)