העיטורים ינתנו השבוע ל'חברותא – הומואים דתיים' ול'בת-קול – ללסביות דתיות', אשר יחד הצגנו את שב"ל, 'המניין הגאה' ואת הקבוצות הדתיות של ארגון איגי לנוער גאה.

העיטור, עליו התמודדו 157 ארגונים מ47 מדינות בעולם, הוענק ל11 ארגונים בעולם, ובפעם הראשונה לארגון ישראלי – לנו.

הוקרה היסטורית זו שבה ומזכירה לנו עד כמה פועלנו חשוב, משמעותי, משפיע ולא מובן מאליו כלל.
בשנים האחרונות הצלחנו להציב את דבר קיומם של בעלי נטייה מינית וזהות מגדרית שונה בלב השיח של הציבורים הדתיים בישראל, הבאנו לשינויים מרחקי לכת הן בתפיסות כלפי להט"בים החיים בקרב החברה הדתית, והן ביחס כלפיהם. יותר ויותר מנהיגים דתיים, אנשי רוח, מחנכים וקהילות מודעים היום לנוכחותנו – דתיים-גאים, בקרב החברה, ומבינים שיש עוד הרבה מקום לשיפור מעמדנו בקהילות. מנהיגים דתיים מעיזים היום לדבר בגלוי ובחופשיות על להט"בים ועל משפחות חד-מיניות, מחנכים ויועצים רבים פונים אלינו לשם קבלת יעוץ וחומר חינוכי ועיוני בנושא, ומספרם של אלו המאמינים כי ניתן לשנות אותנו הולך ופוחת.

תהליכים אלו התאפשרו בעשור האחרון רק בזכות קיומם של ארגונים דתיים-גאים, כשהבולטים בהם הם הארגונים 'בת-קול' ו'חברותא', אשר, יחד עם הארגונים שלעיל, מקיימים כנסים פומביים, מפגשים עם חברי כנסת, מנהיגים דתיים ואנשי חינוך ורוח, מקדמים פרסום בכלי התקשורת, משתתפים במצעדי הגאווה, יוצרים קהילות חזקות ומופיעים, באמצעות שב"ל, בפני תלמידים, מורים, יועצים ומנהיגים דתיים מספרים להם את סיפורם האישי ומפיצים, בידי כך, סובלנות, הבנה וקבלה.

דניאל יונס, יו"ר 'חברותא': "אני מודה מקרב לב לכל העוסקים במלאכה – חברי ב'חברותא', 'בת-קול', 'שב"ל', 'המניין הגאה' ו'איגי- הקבוצות הדתיות', אשר יחד אנחנו יוצרים מציאות, משנים את ההיסטוריה ומספקים עתיד ותקווה לחברינו וחברותינו – הדתיים הגאים. זו הוקרה משמעותית, מרגשת והיסטורית לעשייה של כולנו."

הכרזת ממשלת צרפת על הזוכים בפרס: Price of human rights of the French Republic 2011

–

On the occasion of International Human Rights Day, The Human Rights Prize of the French Government for 2011, awarded medals to Havruta and Bat-Kol – Israeli organizations working for LGBT rights in religious society.(FRENCH NATIONAL CONSULTATIVE, COMMISSION ON HUMAN RIGHTS)

The medals will be given this week to Havruta – Religious Gays and Ba-Kol, Religious Lesbians, which together presented the Shoval Project, along with The Pride Minyan and the religious groups in Israel Gay Youth (IGY).

157 organizations from 47 countries competed and the medal was awarded to 11 organizations across the globe. We are the first Israeli organization to ever win.

This historical recognition keeps reminding us that our work is significant, and not to be taken for granted. In recent years, we were able to put the subject of alternative sexual orientation and gender identity into the heart of the religious public’s discourse in Israel. We have helped change attitudes toward LGBTs living in religious society, and how the religious society relates to them. More and more religious leaders, intellectuals, educators and communities are aware today of our presence – religious and gay, and realize there's plenty of room to improve our place in the community. Religious leaders today talk openly and freely about LGBT and same-sex issues, many educators and consultants are turning to us for advice, educational material and references, and the number of those who believe that we can change or repaired is dwindling.

These processes were possible in the past decade only by the existence of religious LGBT organizations: prominent among these are the Bat-Kol, Havruta and the organizations mentioned above. Together we hold public conferences, meetings with members of the Knesset, religious and spiritual leaders and educators, promote information through the media, participate in gay pride events and create strong communities. Through the Shoval Project, we address students, teachers, counselors and religious leaders, sharing personal stories and help to foster tolerance, understanding and acceptance.

Daniel Jonas, Chairman of Havruta: "I sincerely thank all the people involved – members in Havruta, Bat-Kol, The Pride Minyan, Shoval and the Religious IGY groups. Together we create reality, make history and provide a hopeful future to our friends and our religious gay community. This significant recognition, is emotional and historical that acknowledges all of our efforts."

במהלך חול המועד הסוכות תתקיים תערוכת 'סוכות מדברות' ב'בית אבי-חי' בירושלים. בין שלל הסוכות שיוצגו בתערוכה זו, תופיעה גם הסוכה שבנו חברי 'חברותא'.

את הסוכה יצרו ארבעה חברי הארגון- אריה- ארכיטקט, דן- אומן מנייטורות, רותם- מעצב גרפי ואני, עלי,- מעצב במות. כל אחד הביא את סיפורו האישי וכישוריו המיוחדים, ויחד יצרנו סוכה השייכת לקהילתנו הרחבה, ל'חברותא'.

הסוכה מורכבת מארבע סוכות בודדות דמויות ארון הנפתחות לסוכה אחת גדולה הנפתחת גם היא והופכת דפנותיה כלפי חוץ. התהליך מדמה יציאה מהארון- מ"הארון" האישי של כל אחד מאיתנו דרך יצירת קהילה אשר בכוחה גם לצאת ולהשפיע בשלל גווניה על כלל הציבור הדתי והכללי בישראל. לאחר שמתחזקים ביחד, כקהילה, אפשר לפתוח את דפנות הסוכה עוד יותר, כך שהצבעים האישיים נחשפים לעולם, והסוכה, הכשרה וההלכתית, הופכת למקום מזמין ופתוח לכל.

סוכה היא דירת ארעי- מקום זמני, מקום בו הקהילה היהודית מתכנסת להתחזק כקהילה. התהליך של התחזקות ביחד לפני יציאה מחודשת אל העולם דומה לתהליך שעוברים חברי הקהילה שלנו, המתמודדים עם גיבוש זהות חדשה שלא תמיד מקובלת בקהילה הדתית ממנה הגיעו. בהתחלה אנחנו בודדים, אך אט אט אנחנו מוצאים את האנשים איתם אנחנו יכולים להתחבר לכדי קהילה. השלב האחרון של הסוכה שלנו הוא כאשר הדפנות פונות החוצה, חושפות לעולם את מראה הקהילה שלנו, ומזמינות את כולם להכנס. אנו מחכים ליום שבו גם הקהילה שלנו תוכל להיות חלק בלתי נפרד מהקהילה הדתית, וכמו אוהלו של אברהם אבינו לקבל בברכה את פני כל מי שרוצה לשוחח עימנו.

על תהליך הבנייה

ארבעתנו קיימנו כמה מפגשים בהם דנו במשמעות של סוכה, וניסינו לחשוב על הרעיונות הקיימים במסורת, בהקשר של סוכה, שיכולים להיות רלוונטיים לקהילה שלנו. הרעיון של ארון עלה מיד, כמובן, בכמה צורות שונות. צד אחד של העניין הוא התהליך של יציאה מהארון, ובהתחלה רצינו סוכה עם איזורים שונים, כל איזור ברמה אחרת של פתיחות לקהילה החיצונית. צד אחר של ארון זה הסיפור האישי של כל אחד, והאישיות הצבעונית של כל חבר בקהילה לעומת האחידות שקהילה דתית מסורתית עשויה להביא עימה. כמובן שזהו מתח שקיים עבור כל אדם השייך לקהילה דתית- רצונות אישיים לעומת צורך להשתלב- אבל זה קיצוני במיוחד עבורינו, הומואים בתוך הקהילה הדתית.

רצינו גם משהו שמבקרי התערוכה יוכלו לפתוח את הדלתות ולגלות בעצמם מה מסתתר מאחוריהן. ההשרעה הראשונית של ארון ובו מלא דלתות, שמאחורי כל דלת ודלת יוכל הצופה לגלות אביזר או ציור אחר, התפתח לתוך רעיון המשתלב למבנה של סוכה ולתהליך שעוברים הרבה מחברי הקהילה שלנו.

ברגע שהיה לנו את הקונספט, חילקנו את העבודה בינינו בהתאם לכישורים של כל אחד- מבנה הסוכה, המנגנון של הדלתות, צביעה מבחוץ וגרפיקה מבפנים. ארבעה חברי קהילה, כל אחד עם רקע בעיצוב ויצירה, עבדו על החלקים השונים של הסוכה, וכשכל החלקים השונים הגיעו מכיוונים שונים, הרכבנו סוכה שהגיעה באמת מתוך הקהילה של 'חברותא'.

ועכשיו? עכשיו רק נותר לחכות, לשמוע את תגובות המבקרים בתערוכה ולראות אם זכינו בתחרות. מה שבטוח הוא, שזו יצירה שלנו, אמירה כלפי חוץ ובמה תרבותית וראויה ליצירת שיח בנושא- זה העיקר.

בואו לבקר.

דן, רותם, אריה ועלי.

רוצים לעזור לחברותא לזכות? לחצו לייק על הסוכה בפייסבוק!

בקרו בעמוד האירוע באתר בית-אביחי.

מי אנחנו?

בתחילת שנת תש"ע החלו לפעול באיגי (ארגון נוער גאה) שלוש קבוצות חדשות שטרם נראו כמותן בארץ – קבוצות לנוער להט"בי דתי:

• קבוצת בנים צעירה (לבני 15 עד 18)
• קבוצת בנים בוגרת (לבני 18 עד 23)
• קבוצת הבנות (לבנות 15 עד 23)

הקבוצות פועלות בשיתוף פעולה עם ארגוני הלהט"ב הדתיים חברותא, בת-קול ותהל"ה.

רוצים לבוא?

הקבוצות מיועדות למי שחי בעולם הדתי (חרדים/דתיים/מסורתיים) ולמי שמרגיש קשור לעולם הזה (דתל"שים/מתוסבכים), שהם הומואים, לסביות, ביסקסואלים או טרנסג'נדרס או שהם מתלבטים בנוגע לזהותם המינית. אז אם אתם מרגישים שמקומכם איתנו – אתם יותר ממוזמנים להצטרף!

למי הקבוצות לא מיועדות? למי שהדת לא מהווה חלק ממנו, למי שלא בא מהעולם הדתי ולמי שמילים כמו "חוק הדתיים השלובים", "שמירת הלשון" (וזה לא גס!) או "רינת ישראל" נשמעים כמו סינית בשבילו.

מה עושים שם?

המפגשים נערכים במתכונת של פעילות תנועת נוער – סבב היכרות, פעילות המעלה נושא למחשבה, דיון אודות הנושא ופעילות סיכום. המפגשים נערכים באווירה פתוחה המקבלת כל אחד באשר הוא, ומאפשרת לכם להסיר לשעה קלה את המסכות ופשוט להיות עצמכם. אפשר לדבר בלי לפחד מה יגידו ומה יחשבו, ואפשר רק להקשיב.

מתי ואיפה נפגשים?

כל קבוצה נפגשת פעם בשבועיים, ביום קבוע (נשתדל שקבוצת הבנים הבוגרת לא תתנגש עם פעילויות של חברותא, וקבוצת הבנות לא תפגש במועד של פעילויות בת קול). הפגישות נערכות בתל אביב במקום בטוח, דיסקרטי ונעים, שאינו מזוהה עם הקהילה ההומו-לסבית, או עם משהו בכלל.

בשביל לדעת בדיוק איפה ומתי המפגשים יערכו, צריך ליצור קשר מדריך מהקבוצה שלכם. בדומה לכל הקבוצות של איגי הפרטים על המקום המדוייק לא יפורסמו באינטרנט, גם לא בהמשך (דיסקרטיות כבר אמרנו?). אבל אל תהססו ליצור קשר עם המדריכים – הם ממש חמודים. בדקנו.

המדריכים

לכל קבוצה צמד מדריכים/ות שעברו הכשרה במערך ההדרכה בארגון איגי, ועובדים תוך ליווי צמוד של הצוות המקצועי באיגי. המדריכים מגיעים מהעולם הדתי – החל מהעולם החרדי ועד הכיפה הסרוגה. הם בוגרי אולפנות, ישיבות תיכוניות ותיכונים דתיים, וביניהם קצינים, בוגרי ישיבות הסדר ושירות לאומי. שילובי המדריכים בכל קבוצה מאוזן, ומאפשר לכל בן/בת נוער למצוא – אנו מקווים – מדריך מעולמו.

צרו קשר – אנחנו כאן בשבילכם (באמת!)

• גידי וישי, רכזי הקבוצות ומדריכי הקבוצה הבוגרת (גילאי 18-23), 054-6100017, kipa.b@igy.org.il
• איתי ואלעד, מדריכי הקבוצה הצעירה (15-18), 054-7661710, kipa.z@igy.org.il
• נועה וליטל, מדריכות קבוצת הבנות (15-23), 052-6691842 dvora.z@igy.org.il
• פורום הקבוצות הדתיות (ניתן לכתוב בלי להרשם למערכת)

דף מידע להורים ולאנשי חינוך ניתן יהיה להוריד בעמוד הקבוצה הדתית, כאן

בת עמי נוימאיר פוטשניק

כארכיאולוגית, אני תמיד עומדת נפעמת ונבוכה מול קולגות מכובדים ובעלי שם שלא מסוגלים להבין איפה נגמר המחקר ומתחילות דעותיהם האישיות או האמונה שלהם. הם עובדים חודשים ושנים, ובמקום להסביר את הממצאים בהקשרם הארכיאולוגי הם מתחילים לספר לי איך זה מוכיח את האמור בפסוק זה או אחר בספר שופטים. כשהם עושים את זה בקריצה חייכנית לעבר הספונסרים הנדיבים שלהם זה בעיני פאתטי עד לא אתי. אבל מה שבאמת מביך זה שחלקם הגדול עושה את זה בתום לב. הם למדו שלוש, חמש או עשר שנים, הם עוסקים במחקר כבר 20 שנה ויותר והם עדיין לא מסוגלים לטעון טענה מדעית שהולמת את הדיסציפלינה שלהם, בעיקר כשזה מגיע למקרים שבהם הטענה המדעית מתחככת בתנ"ך, בברית החדשה או במשנה והתלמוד.

וראו זה פלא, השבוע הסתבר לי שלא מדובר במחלה של ארכיאולוגים, זה קורה גם בתחומים הרבה יותר יוקרתיים (האמנם יש כאלה?). התיתכן מחלה משונה יותר מזו שגורמת לארכיאולוג להתבלבל בין ארכיאולוגיה, היסטוריוגרפיה ומדע בדיוני? ובכן, תיתכן. נגיד, זו שגורמת לשופט להתבלבל בין פסק דין לפוסט בבלוג ההיפותטי שלו. השבוע קבע השופט ישעיהו טישלר בבית המשפט לענייני משפחה בבאר-שבע שבעיני החוק אין דבר כזה זוגיות חד מינית. כבוד השופט ישב על המדוכה בענייני ירושה: הלך לעולמו איש אקדמיה, הומו בארון, שבעשרים(!) השנים האחרונות קיים קשר אינטימי עם גבר. בצוואה שהשאיר המנוח הוא מוריש את כל רכושו לאחותו האהובה, אולם בן זוגו דרש לקבל גם הוא זכויות בנכסיו. מעלעול בפרסומים בתקשורת עולה שבן הזוג טען שתי טענות בפני בית המשפט: ראשית, יש צוואה מאוחרת שהמנוח כתב בכתב יד במחברת והאחות מסתירה אותה. שנית, כבן זוגו של המנוח מגיעות לו זכויות בנכסיו.

באשר לטענה הראשונה לא הסתפק השופט טישלר בקביעה שלא הובאו בפניו די ראיות כדי לתמוך בטענת קיומה של הצוואה השניה. מסיבות השמורות איתו הוא היה צריך לעשות גלוריפיקציה לאחות, למנוח ולקשר ביניהם, מחד. ודמוניזציה לעותר, מאידך. כאילו לא מספיקה קביעתו הנחרצת: "אין ולא הייתה צוואה מאוחרת" הוא חייב ליצור אצל הקורא את ההרגשה שלא יתכן שהמנוח יגרע ולו שקל מירושת אחותו ו/או יהיה הומו. ולא ייתכן שהאחות הנאצלת תסתיר מסמך שייגרע מירושתה – יש רק דמות אחת שאיננה נאצלת במשולש הזה, העותר ההומו, הוא חייב להיות זה שמשקר.

ואז באה הטענה השניה – בלי קשר לצוואה, לעותר זכויות בנכסי המנוח כמו לכל הידועים בציבור. כדי לטעון את הטענה הזו צריך להניח שהביטוי "גבר ואישה" המופיע בחוק חל גם על בני זוג מאותו המין. ובכן, התקדים הזה כבר נקבע בעבר, למשל על ידי השופט ממן מבית המשפט המחוזי שקבע כי: "כל מי שמקיים חיי משפחה ואינו נשוי ייהנה מהוראות החוק. ממילא באים בגדר זה ידועים בציבור בני אותו מין." אבל מה לעשות, לטישלר דעה אחרת: "דעתי היא שפרשנות לגיטימית של הביטוי 'איש ואשה' מאפשרת רק מסקנה אחת: זכר ונקבה."

תגידו: מה את רוצה, קצת אקטיביזם שיפוטי עוד לא הרג אף אחד. ואני אגיד, צודקים. אם זה היה נגמר בזה לא הייתי מטרידה בנושא את המקלדת שלי, יש מספיק דברים מרגיזים בעולם. העניין הוא שטישלר לא הסתפק בטענה שהוא איננו מקבל את פרשנותו של ממן, אלא התעקש לשים אותה בהקשרן של דעותיו השמרניות וההומופוביות באמצעות אנלוגיה משונה למנעול ומפתח: "ניסיון החיים מורה אותנו, שמפתח שאינו מתאים למנעול, יותיר אותנו עם מפתח לחוד ומנעול לחוד ולא ימלא את יעודו. מי שמחזיק בו לא יצליח לפתוח את המנעול שהוא רוצה בפתיחתו. השימוש במפתח צריך להיות מושכל, שאם לא כן, עלול המפתח להישבר – וגם המנעול להינזק". הוא קובע כי "התביעה אינה אפשרית, לא מן הבחינה העובדתית ולא מהבחינה המשפטית".

אכן אקטיביזם שיפוטי מצידו של טישלר, אלא שלא שיפוטי במובן המשפטי אלא במובן הפסיכולוגי, השימושי יותרבשפתנו. הוא פשוט יודע מה הוא חושב על זוגיות חד מינית – היא אינה אפשרית מהבחינה העובדתית. לכן, לשיטתו, היא אינה אפשרית גם מהבחינה המשפטית. אם תרשו לי לחטוא בניחוש ובנבואה נראה לי שזה לא הדבר היחיד שהוא יודע. הוא יודע גם שהעותר יערער לערכה גבוהה יותר וזו תקבל את עתירתו. החלטתו של טישלר תבזבז את כספם של שני הצדדים בסיבוב נוסף של מאבק משפטי, את זמנו של בית המשפט ואת כספה של אשתי, משלמת המיסים. אבל היי, הודות לטישלר אני לא צריכה להיות מוטרדת מזה, זה ממילא לא הכסף שלי.

–> נוסח מלא וחד של המאמר התפרסם בבבלוג של במי, "תנסו בעוד יומיים", כאן.

* בת-עמי נוימאיר-פוטשניק, ארכיאולוגית, אם ואחות, היא חברת בת-קול ומתנדבת בשב"ל.

מתוך הסרט "לפניך ברעדה". למצולם אין קשר לכתבה

מבוא: "והיו עיניך רואות את מוריך" או: עוד אחד? לא מספיק לעסוק בזה?

הרב מוטי אלון הוא כבר לא כל העניין כאן, לצערנו. הגיבוי וההשתקה, בחסות הרב חיים דרוקמן, הפכו ללב הבעיה. מי נותן לאדם שמואשם ביחסים לא הולמים ולא הגונים עם תלמידים קטינים ללמד בכל מקום? אותו מנהיג ממש שטייח את פרשת קופולוביץ, ראש ישיבת נתיב מאיר שהורשע במעשים חמורים בקטינים, אותו רב ממש שהסתיר פרשיות חמורות אחרות של ראשי ישיבות תיכוניות. האם לרב דרוקמן מידע אחר, או רק רחמים על  הסורחים? לאלוהים פתרונים.

נחזור להתחלה: לאחרונה נודע שהרב דרוקמן הזמין את הרב אלון לתת שיעור בישיבת אור עציון, והכשיר את חזרתו כמוסר שיעורים בירושלים. נדמה שחל בלבול גדול בפרשת אלון: הרב שהואשם בהטרדה מינית חמורה מצטייר כ"צדיק בעל ייסורים" ואילו התלמידים שהוטרדו פשוט נעלמו. מתוך הבנה שחל שיבוש בשיקול דעתו של הרב דרוקמן, אנו, תלמידיו בהווה ובעבר, מקדישים לו בצער את הראיון הבא, עם בחור שפנה לרב אלון לפני 8 שנים, ומספר לראשונה על המפגש.

א. תקיפה ופגיעה – גם ההורים סובלים

אז מה בעצם היה? איך ולמה הגעת לרב אלון?

בהיותי בן 19 בערך, חבר טוב שלי המליץ לי ללכת להתייעץ עם הרב אלון, אחרי ששיתפתי אותו בלבטים שהיו לי בקשר לנטייתי המינית. כעבור כמה ימים קבעתי פגישה עם הרב אלון, בתקווה שהוא יוכל לעזור לי להבין את מה שעובר עלי ואולי אף לייעץ לי. כשהגעתי אליו הייתי נרגש כולי. הוא לא הכיר אותי, ומעולם לא שוחחתי עם רב על הנושא. חששתי מתגובתו. חששתי מכך שהוא יעצים בי את ההרגשה, שממילא הייתה בי, שאני חוטא, טמא, סוטה וכיוצא באלו.

מה קרה בפגישה ביניכם?

קודם כל, הוא חיבק אותי חזק, ואז הוא הושיב אותי ונתן לי לשפוך את שעל ליבי. אמרתי לו את הכל: סיפרתי לו על חוויותיי המיניות עם בנים, על הקשיים שלי ועל הלבטים שהיו לי בקשר לנטייה המינית שלי. במהלך כל השיחה הוא ישב צמוד אלי, כמעט עלי, בידו האחת הוא חיבק אותי ואת השנייה הוא הניח על רגלי. הסיטואציה הביכה אותי, שכן זה היה בשעה שפרסתי בפניו את תהיותי המיניות. אבל חשבתי, בזמנו, שזו דרכו להראות לי שאני לא דוחה אותו, ושהוא מסוגל לאהוב אותי על-אף ולמרות כל מה שאני מספר לו.

לאחר שסיימתי לדבר הוא אמר: "דמיין שלפניך עומדים גבר ואשה עירומים, זה לצד זו, למי מהם אתה נמשך יותר?". את הדברים הוא אמר כשהוא ממשיך להיצמד אלי ולנגוע לי ברגל. הרגשתי מבוכה רבה.

במהלך כל השיחה הוא ישב בצמוד אלי, כמעט עלי, בידו האחת הוא חיבק אותי ואת השנייה הוא הניח על רגלי. הסיטואציה הביכה אותי, שכן זה היה בשעה שפרסתי בפניו את תהיותיי המיניות[...] לאחר שסיימתי להגיד את שעל ליבי הוא אמר: "דמיין שלפניך עומדים גבר ואשה עירומים, זה לצד זו, למי מהם אתה נמשך יותר?". את הדברים הוא אמר כשהוא ממשיך להיצמד אלי ולנגוע.

האם אתה חושב שהוא השתמש בך כדי להגיע לסיפוק מיני?

לסיפוק מיני היה קשה לו להגיע, או כך לפחות נדמה לי, ובאמת שקשה לי לשפוט מה הייתה מטרתו במפגש ובאופיו. ייתכן שאותו מגע יכול היה לנבוע מתוך מקום של אהדה, אינני יודע. כעבור כמה שנים, לפני שכל הפרשה עם הרב אלון התפוצצה, חשבתי שמה שהיה באותה פגישה היה מוזר, מיותר ואף מטריד. לא הופתעתי בכלל כששמעתי על כל הפרשה שלו, ועוד לפני ששמעתי שדובר בחשדות שהוא ניצל בחורים, היה לי ברור שמדובר בבנים ולא בבנות.

איך הגיבו הוריך כששמעו מה הרב אלון עשה לך?

מעולם לא שיתפתי אותם במה שקרה שם באמת. הם רק ידעו שהלכתי לפגוש אותו, לא סיפרתי להם למה הלכתי ומה קרה שם. אבל הרב אלון גרם לי לומר לאבא שלי דברים נוראיים ושקריים. הוא נקט פסיכולוגיה בגרוש, והסביר לי שהלבטים שלי לגבי הנטייה המינית נובעים מזה שאבא שלי לא הפגין מספיק אהבה כלפי, ושאני בעצם מחפש דמות אב. למרות שהוא לא הכיר אותי או את אבא שלי, וזה בהחלט לא עלה מהסיפור שלי, הוא שכנע אותי להגיד לאבא שלי שהוא לא אוהב אותי מספיק. הייתי נער צעיר, לפני צבא, והלכתי ואמרתי את הדברים. עשיתי זאת כי באמת האמנתי שהרב אלון ידע והבין את מה שהוא אמר, ושהליכה בעצתו תעזור לי לצאת מנטייתי המינית ולהפוך להטרוסקסואל.

עוד לפני התפוצצות הפרשה, בשעה שיצאתי מהארון בפני הורי, התנצלתי בפני אבא שלי על מה שאמרתי לו בהשפעת הרב אלון. אבי אמר לי שכבר אז הוא הבין שלא מליבי אמרתי את הדברים, וכי זה נעשה מתוך השפעתו של הרב עלי. הוא אמר שהוא לא נפגע, אך מאז אותה שיחה נוראית, הוא לא יכול היה לסבול את הרב אלון ואת גינוני החיבה המוגזמים שהוא חילק לכל פונה – תלמיד כזר. בדיעבד ברור לי שהדברים האלה מאוד פגעו בו.

להרבה בחורים מהציבור שלנו (דתי לאומי) קשה להתלונן על הטרדה. יש תחושה שחייל קרבי "כלי" עם כיפה סרוגה לא ממש יכול להתלונן דבר כזה. כאילו שאם הוא הוטרד מינית זו אשמתו והוא צריך להתמודד עם הבעיה הזאת לבד. האם זה נכון?

לצערי הרב זה נכון, ולא רק בקרב "כלים", כפי שכינית זאת. קשה מאד להודות שנוצלת מינית, בייחוד בחברה שלנו, ובמיוחד אם מדובר בדמות כמו הרב אלון. מי יאמין לבחור כזה? ומה זה יגיד עליו? גם אם הניצול היה חד-צדדי ולא פרי של לבטים מיניים של המנוצל, אם הוא יתלונן הוא ייתפס מיד כהומו, וזה לא פשוט בכלל בחלקים גדולים של האוכלוסייה הדתית. עדיף כבר לשתוק ולהתמודד עם הדברים לבד.

לאורך כל הדיון בפרשה קולם של הנפגעים נדחק, אם בכלל נשמע. מצטייר הרושם שאם מדובר באדם מוכר וחשוב, אזי הקושי שפוקד אותו חשוב יותר מהקושי שהוא עצמו גרם לבחורים רבים עלומי שם [...] בעיני זה נורא.

***

ב. הסתרה והכחשה: אולי אני אשם?

למה לא פרסמת את הסיפור ולא התלוננת במשטרה?

מעולם לא דיברתי על זה בפומבי, על אף שפנו אלי, כי אני לא חושב שיש לי בסיס מוצק עליו אפשר לתלות האשמות חמורות ברב אלון. מה שהיה בפגישה לא היה חמור כמו מה שדובר עליו בתקשורת. שנה לפני שפרשת אלון התפוצצה סיפרתי את הדברים לחבר, ונודע לי שאני לא היחיד שחווה מפגש מוזר כזה עם הרב אלון. אפילו שמעתי אז שמועה על מישהו ש"זכה" למגעים בעלי אופי מיני ממש, אבל העדפתי לא להתעסק בזה.

כשהפרשה התפוצצה שקלתי לפנות למשטרה. חשבתי שאם אני אעשה זאת, גם אם במקרה שלי אין בסיס להאשמה פלילית כלפי הרב אלון, יהיו אחרים שיאזרו אומץ ויפנו גם הם, ובכך למעשה אעזור להם ולצדק לבוא לידי מיצוי. אולם, בסופו של דבר ויתרתי, משום שלא הייתי מעוניין במעורבות שכזו בפרשה.

לפני כשבוע הרב דרוקמן החליט לתמוך ברב אלון ולתת לו להעביר שיעור בישיבת אור עציון. לי כבוגר הישיבה, זה נראה צעד לא ראוי מבחינה מוסרית. מה יש לך להגיד היום לרב דרוקמן?

נראה לי שזו פעולה לא ראויה ולא הגונה מצידו של הרב דרוקמן. פעולה זו של הרב משדרת מסר כאילו הכל בסדר והכל כרגיל, בעוד שפורום 'תקנה' גזר על הרב אלון ניתוק מחייו הפוליטיים וממתן שיעורים ובמשטרה החליטו להגיש כתב אישום כנגד הרב אלון. אותם בחורים שנפגעו מהרב אלון, ונראה שיש כאלו, אחרת המשטרה לא הייתה מחליטה להגיש נגד הרב אלון כתב אישום, עלולים לראות בפעולות מעין אלו כתמיכה מוחלטת ברב אלון, והתעלמות מהקושי שהם עצמם חווים.

בכלל נראה, שלאורך כל הדיון בפרשה קולם של הנפגעים נדחק אם בכלל נשמע. מצטייר הרושם שאם מדובר באדם מוכר וחשוב, אזי הקושי שפוקד אותו, ואין לי ספק שהוא נמצא עכשיו בתקופה קשה, חשוב יותר מהקושי שהוא עצמו גרם לבחורים רבים עלומי שם. גם אם אין בסיס להרשעתו של הרב אלון בבית משפט, בכל זאת היו לא מעט בחורים שנפגעו על-ידו, אבל קולם אינו נשמע. בעיני זה נורא.

מחובתו המוסרית של הרב דרוקמן, כמו שאר הרבנים וראשי הציבור הדתי, לפנות אל הנפגעים, לקרוא להם לבוא ולדבר על מה שקרה, על רגשותיהם, מצוקותיהם ואף על נטייתם המינית, במקום להמשיך לקרוא לרב אלון כאילו כלום לא קרה. אסור שדברים מעין אלו יקרו גם בעתיד. צריך לשים סוף להשתקת מקרי האונס, הניצול המיני ואף הנטיות המיניות השונות בחברה שלנו. מדובר כאן בחיי אדם!

בני אלבז, המראיין, הוא חבר ועד חברותא ובוגר הישיבה הגבוהה 'אור עציון'. המרואיין הוא בוגר ישיבת הסדר, כיום סטודנט בירושלים וחבר בחברותא.

*

אולי צריך עדיין להזכיר: אסור לגעת באנשים בלי לבקש את רשותם. בעל סמכות צריך להזהר במיוחד במגע פיסי, מיני או אחר. "הגוף שלי ברשותי", מלמדים ילדים בגן לומר. לפעמים צריך להזכיר את זה גם למבוגרים.

קו הסיוע לגברים ולנערים נפגעי תקיפה מינית: 1203. קו סיוע דתי: 02-5328000.  הקו פועל בימים א'-ה' בין השעות 23:00 – 20:00. הפניות אנונימיות וחסויות.

בדיקות HIV

מזה קרוב לשלוש שנים פועלת בבית הפתוח לגאווה ולסובלנות שבירושלים המרפאה הפתוחה המציעה בדיקת איידס מהירה, אנונימית וחינמית באווירה מקצועית, ידידותית ובלתי-שיפוטית. מגיעה אלינו אוכלוסיה מגוונת במיוחד: צעירים ומבוגרים, גברים ונשים, להט"בים וסטרייטים, חיילות, סטודנטים ונהגי אוטובוס, המעוניינים לבצע בדיקה לגילוי נגיף האיידס. חלקם עושים זאת כחלק מבירור שגרתי-תקופתי, אחרים בתחילתה של מערכת יחסים חדשה או בעקבות אירוע ספציפי המעורר חשד.

תהליך הבדיקה מורכב משני שלבים – תחילה, מפגש קצר עם יועץ אשר במסגרתו ניתן הסבר לגבי המחלה, דרכי ההדבקה והגילוי שלה; אם תרצו, זו גם ההזדמנות שלכם לשאול שאלות הנוגעות לאיידס, סיכויי הדבקה וסקס בטוח, לקבל טיפים שיעזרו לכם לשמור על עצמכם או לקחת כמה קונדומים המחולקים חינם במרפאה. בהמשך מתבצעת בדיקת הדם עצמה. תשובה ראשונית ניתנת לרוב תוך עשרים עד שלושים דקות; במקרה הצורך ניתנת תשובה נוספת עד שבוע לאחר מכן.

כאמור, התהליך כולו הינו אנונימי: אין צורך למסור שם או להזדהות באופן כלשהו, והבית עצמו סגור בשעות הקבלה של המרפאה מלבד לנבדקים ולאנשי הצוות.

איך נדבקים

בהדבקה משחקים תפקידים שני אלמנטים: נוזל מדבק ורקמה עדינה.

נוזלים מדבקים הם נוזלי גוף שהנגיף יודע לחיות ולשגשג בתוכם; ספציפית, אנחנו מדברים על: נוזל הזרע, נוזלי הנרתיק, הדם וחלב-אם. שימו לב שהנגיף אינו נמצא כלל בזיעה או בדמעות; נוכחותו ברוק היא אפסית, בין השאר בגלל החמצן שבאוויר המפרק את הנגיף.

רקמות עדינות הן הרקמות הריריות של הגוף, המשמשות, הלכה למעשה, "שערים" לכניסת הנגיף. כאן מדובר בעיניים, ריריות האף, חלל הפה ובית הבליעה, קצה הפין (העטרה והחריץ), הנרתיק (כולו) ופי הטבעת. בנוסף, אם קיים פצע גדול, טרי ומדמם (מהסוג שיכול להגרם בעת עקירת שן, למשל, אך לא כתוצאה משריטת חתול), גם הוא נכנס להגדרה של רקמה עדינה. במקומות אחרים בגוף, רקמת העור בנויה באופן שאינו מאפשר כניסת גורמים זרים ובכלל זה הנגיף.

אם כך, מגע של רקמה עדינה עם נוזל מדבק (מהסוג שקורה בעת קיום יחסי מין לא מוגנים) עשוי להביא להדבקה; הקונדום מסייע מאד בהקטנת הסיכון להדבקה ואנו ממליצים לפיכך על שימוש בקונדום בכל חדירה. שימו לב שסוגי מגע אחרים (כמו נשיקה צרפתית, אכילה מכלים משותפים, שימוש באותה מקלחת, הנשמה מפה לפה) אינם מאפשרים הדבקה.

סולם המסוכנות – מה מדבק וכמה

לא כל סוגי המגע המיני מסוכנים באותה המידה. אם נדמיין את סקאלת הסיכון כסולם הניצב על הארץ, נראה שבגובה הקרקע – על הארץ ממש – נמצאים המגעים שאינם מערבים רקמה עדינה או נוזל מדבק: בנשיקה צרפתית, למשל, משתתפות רקמות עדינות (הפה) אך אין נוזל מדבק (בהנחה שלאף אחד מן המתנשקים אין פצע גדול, טרי ומדמם בחלל הפה); מכאן שאין סיכוי להדבקה במצב כזה. גבוה יותר בסולם אנו מוצאים את המין האוראלי: החודר במין אוראלי (כלומר, זה שיורדים לו) אינו מסתכן כלל מכיוון שהרקמה העדינה שלו (הפין) באה במגע עם נוזל שאינו מדבק (רוק). הנחדר (היורד) לעומת זאת כבר מסתכן במידה של חשיפה לנגיף: כל עוד החודר אינו גומר לנחדר בפה, נחשבת רמת הסיכון של הנחדר לנמוכה יחסית, והדבקות באיידס אפשרית, אך אינה מאד סבירה. זאת, מכיוון שהחמצן שבאוויר ואנזימים ברוק משחקים תפקיד בפירוק ראשוני של חלק מן הנגיף שבנוזל הזרע המקדים (ה-precum) אותו פולט בן הזוג. לעומת זאת, אם החודר גומר לנחדר בפה, רמת הסיכון עולה באופן חד ומשמעותי, ולכן חשוב להמנע ממצב כזה.

הלאה במעלה הסולם, אנו מוצאים את המין הוואגינלי (חדירה של גבר לנרתיק האישה) ועוד מעליו את המין האנאלי (חדירה לפי הטבעת). שני סוגי המגע הללו נחשבים מסוכנים מאד, כבר בהנתן כמות ראשונית, קטנה של נוזל זרע. גם החודר וגם הנחדר/ת מסתכנים בהדבקה בתרחיש כזה – אולם שימוש בקונדום (החל מרגע החדירה ולאורך המגע כולו) מקטין את סיכויי ההדבקה הרבה מתחת לאחוז יחיד.

איידס הוא לא כל הסיפור

לבסוף, חשוב לזכור שאיידס היא מחלת מין אחת – אמנם קטלנית במיוחד – מני רבות. מחלות כמו זיבה, כלמידיה, הרפס, עגבת וצהבת נגיפית מסוג B עשויות להביא לפגיעה בתפקוד הכללי ואפילו – כאשר אינן מטופלות בזמן – לסכן חיים. במרבית המקרים, קונדום מוריד משמעותית את סיכויי ההדבקות, ואם אתם פעילים מינית כדאי לכם לערוך בדיקה כוללת אחת ל-6 עד 12 חודשים. ניתן לבקש הפנייה לבדיקה כזו (הכוללת לרוב בדיקת דם ומתן דגימת שתן) אצל רופא המשפחה, או לחילופין להגיע (בתיאום) למרפאת "לוינסקי" למחלות מין אשר בקומה 5 של התחנה המרכזית החדשה בת"א.

רוצים לדעת עוד?

• "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם", אוסף הפניות למאמרים ומרפאות
• המרפאה הפתוחה בבית הפתוח בירושלים, למידע עדכני על בדיקות איידס בירושלים
• פורום האיידס של Ynet, בניהול הוועד למלחמה באיידס
• מרפאת לוינסקי למחלות מין בתחנה המרכזית בת"א
• הוועד למלחמה באיידס, מידע ובדיקות אנונימיות (בתשלום) בת"א ובבאר שבע

המרפאה הפתוחה בבית הפתוח לגאווה וסובלנות, רח' הסורג 2 ירושלים, ימי א' בין השעות 17:00-21:00.

---

במצעד הגאווה האחרון בירושלים נאם אברום בורג נאום מעניין. חשוב יותר ממה שנדמה לאנשים שהקשיבו לו באותו אחר-צהריים של סוף יולי והריעו אחרי כל מה שנשמע כסיסמה המועילה למשתתפים או מתגרה די הצורך בממסד הרבני. "יש הומופוביה בכל מקום!" אמר בורג, "ויש הומופוביה דתית הסומכת את פחדיה וסלידתה על תורה מסיני, על התגלות מלמעלה. כביכול האומן העליון ציווה עליהם לשנוא את חלקינו, ברואיו. אבל אנחנו מאמינים אחרת: 'בצלם אלוהים ברא את האדם'. ההומו וההטרו, הלסבית והטראנסג'נדרית, בכולם יש צל מהצלם העליון. וכל המכחיש זאת למכחיש את אלוהים עצמו ידמה.

חלק מן הדברים נאמר כבר לא פעם בשיח הישראלי סביב עניין ההומוסקסואליות והיהדות. ההכרה שיש איזו סתירה יסודית בין "בצלם אלוהים ברא את האדם" לבין האיסורים וההוקעה של ההומוסקסואליות בספר ויקרא חוזרת בכל דיבור ובכל כתבה על הומוסקסואלים בחברה הדתית היהודית. אבל בורג רומז לכיוון מחשבה שאינו נדוש כלל: אין כאן הזמנה לדיבור על האחר, השונה, על פתיחות, קבלה וסובלנות, אלא תחילתו של מהלך האומר כי הציוויים בפרקים י"ח ו-כ' בויקרא הם טעות. כי המצווה הר"ט במצוות הלא-תעשה שבין תרי"ג המצוות היא טעות. כי הומוסקסואליות אינה חטא ואף אינה מן החטאים שבעטיים מתחוללים ליקויי חמה. כלומר: מה שבורג מדבר עליו הוא על הצורך לגעת בתשתית של הדת היהודית עצמה ולתקן את האמור בה, לא כ"רפורמה" המקילה על רמת ה"חרדה" הדתית, אלא כתיקון המערכת הדתית עצמה בנקודה יסודית ביותר בתפיסת האדם.

יש בדבריו של בורג, פה ושם, נדנוד של חשש מפני המהלך הזה. הוא אומר, במשחק מלים נאה: "צל מהצלם העליון "ולא "ההומוסקסואלים והלסביות הם ברואים בצלם אלוהים בדיוק כשאר כל האדם". במקום אחר הוא אומר: "איך בכל זאת נגשר בין אהבת הלב וחשקי הגוף לבין הצווים המפורשים?" כלומר – הנטייה המינית בדבריו היא עדיין דבר הנחות מ"אהבת הלב" והיא בבחינת "חשק הגוף" ולא חלק חיוני באהבה, כבכל אהבה. והוא מבקש "גשר" בין האהבה הזאת לבין ה"צווים המפורשים", ושוכח שרגע קודם לכן הכריז כי המכחיש את היותם של ההומוסקסואלים ברואים בצלם העליון דומה למכחיש את האלוהים.

ובכל זאת, למרות הפחד ובתוך הפחד הוא אמר משהו; דבר החורג מן הסיסמאות ומסמן את הכיוון הנכון, היחיד, שבו תוכל היהדות להתמודד עם בניה ובנותיה ההומוסקסואלים בלי לשקר להם ובלי לכפות עליהם, בכל מיני רמות, תווית של פחיתות ופגימה. הדבר הזה הוא ההכרה כי ספר ויקרא הוא מקורה הנורא של הוקעת ההומוסקסואליות בכל המחשבה המונותאיסטית המערבית, וכי הדבקות בו משמרת בחזית היהדות כתם גדול של קדמוניות חשוכה. בורג מנסה להגן בדבריו על עומק הסיבות שחוללו את ציוויי התורה בתחום הזה, והוא מבדיל אותן מן הרדיפה המתרחשת בעולם האורתודוקסי היום. יתכן שאי-אפשר לו להכיר בקיומה של טעות קדמונית בתורתנו הקדושה, ואולי הוא מניח שאיש לא יהין לגעת בתשתית האקסיומות של הדת היהודית.

אבל הוא אמר את מה שאמר. ומה שהוא אמר רחוק עדיין ת"ק פרסה ממה שרב חרדי כלשהו יוכל לקבל. הוא אמר שבתשתית היהדות מונחת שגיאה גדולה. ושההומוסקסואלים הם ברואים בצלם ואיש אינו יכול להתערב במסתורין בריאתם.

המאה העשרים, בצד החורבנים הגדולים ובצד ההמצאות הגדולות, היתה גם המאה של הנשים ושל ההומוסקסואלים. במאה העשרים התרחש דבר שלא התרחש אלפי שנים לפניה: ההומוסקסואלים יצאו בה מן המסתור עד שבסופה היה ברור כבר לרובו של העולם כי ההומוסקסואליות, הגברית והנשית, אינה סטייה ואינה הפרעה אנושית מסוג כלשהו וכי היא צורה אחת של אהבה, והיא מן הצורות היסודיות של האהבה. גם אם מלוא הסבריה הביולוגיים או הגנטיים של האהבה הזאת לוטים עדיין בערפל, ברור כי היא מבין תופעות החיים הטבעיות ביותר וצורותיה הקמאיות מצויות בטבע בעולם החי. אני חוזר על הדברים הידועים האלה רק משום שהם הגוף העומד היום נוכח הדתות המונותיאיסטיות ומאיים עליהן איום רציני ביותר.

התיאוריה הדרווינית מאיימת זה מאתיים שנה על סיפור הבריאה הדתי והיא אינה יכולה לו. סיפור הבריאה לא ניזוק מן התיאוריה הדרווינית כי הוא מובן כמעין סמל או "מיתוס" – כסיפור המצוי בממד אחר המקביל לזה המדעי. אבל תפיסת ההומוסקסואליות החדשה אינה דומה לתיאוריה הדרווינית. היא מעמידה כנגד פסוקי ויקרא דברים העומדים באותו מישור עצמו. הומוסקסואלים החיים בעולם האורתודוקסי מאיימים עליו כי הם אינם מעמידים מולו תיאוריה העוסקת בכבשונו של עולם, אלא דברים הנוגעים בלב לבם של החיים ובכוחות החיים עצמם, כוחות שאינם ניתנים עוד לתיעול הלכתי שגור ולטיפול באמצעי הטיפול המסורתיים של "התחזקות" או קריאה ב"תיקון הכללי". ההומוסקסואליות מחייבת שידוד מערכות בתחום תפיסת האדם בתוך העולם הדתי, לא פחות מאשר מחוצה לו.

יש, גם בארץ, כמה רבנים היודעים כי תהיה זו שגיאה טקטית חמורה להמשיך להוקיע את ההומוסקסואליות בדרכה של התורה, וכי יש למצוא דרך אמינה לאפשר חיים הומוסקסואליים מלאים בתוך ההקשר הדתי המחייב ביותר, כי כבר עכשיו היא מסתכנת בחדירה העמוקה ביותר של ערכים "חילוניים" אל תוככי החברה הגברית הלמדנית שבה תלויה המשכיותה. בשונה מכל אתגרי הזמן החדש, ההומוסקסואליות אינה מאפשרת ליהדות להסתגל אליה באמצעות סינון היסודות המפריעים לה, אלא תובעת ממנה לגעת בדוגמה עצמה.

בהומוסקסואליות פוגשת היהדות כוח מוזר. מתחת לכתמי הבהלה והדחייה ממושגי "משכב זכר" המקראיים, מסתתר דבר רציני, חמור, עז ובעל ערך אדיר: התשוקה והאהבה האנושיות. הדיון בהומוסקסואליות בעולם הדתי המחמיר העלה אל פני השטח נושאים כמו אמת רגשית, תשוקה ואהבה בחיי הנישואים. עד עכשיו ניתן היה אולי, בקושי, לסלקן בנידוי או באילוף אכזרי לחיי שקר. אבל הידיעה על קיומה הלגיטימי והטבעי של האהבה ההומוסקסואלית אינה עוד בגדר המצאה "חילונית" פרוצה. הדבר נודע גם בעולם הישיבות. אם תזלזל היהדות בערך הגדול הטמון בתפיסת האדם הכרוכה בהומוסקסואליות, היא תובס בזירה הרצינית ביותר של העימות עם העולם המכונה בפיה חופשי. כי מה שחודר אליה באמצעות ההומוסקסואליות הוא יסוד שאותו היא ניסתה והצליחה לנטרל עד היום: האהבה.

אולי תוכל היהדות להיות עוד פעם אחת אור לגויים? להיות הראשונה בין הדתות המונותיאיסטיות ולהפוך על פיה את הדרך שהתוותה להן בזמן העתיק? אולי יהיו הראשונים לציון ראשונים באמת לציון?

פורסם במקור במוסף הארץ ובאתר העיתון, כאן.

בתוכנית הרדיו שלה אמרה דר' לורה שלזינגר שכיהודית אורתודוכסית, על פי ספר ויקרא פרק יח' פסוק 22, הומוסקסואליות היא תועבה שלא נתנת למחילה בשום תנאי.
התגובה הבאה היא מכתב גלוי לדר' לורה שנכתב ע"י אזרח אמריקאי באינטרנט.
אמנם לא אקדמי במיוחד, ויותר נוצרי מאשר יהודי, אבל קצת משעשע וגם אינפורמטיבי:

דר' לורה היקרה,

תודה רבה לך על עבודתך הרבה לחינוך אנשים על פי חוקי אלוהים. למדתי רבות מהתוכנית שלך, ואני מנסה לחלוק את הידע עם אנשים רבים ככל שניתן.
למשל, כאשר מישהו מנסה להגן על אורח חיים הומסקסואלי, אני פשוט מזכיר להם שבויקרא יח':22 מוצהר בברור שזו תועבה. נקודה.
יחד עם זאת, אני זקוק לעוד עצות ממך באשר לאלמנטים נוספים של חוקי אלוהים ואיך לקיימם.

1. בויקרא כה':44 כתוב שאני יכול לקחת עבדים, גברים ונשים, ובתנאי שאקנה אותם מהגויים שמסביבי. חבר שלי טוען שהכוונה למקסיקנים אבל לא לקנדים.  את יכולה להבהיר? למה אני לא יכול לקנות קנדי?

2. אני רוצה למכור את בתי לעבדות, ככתוב בשמות כא':7.   מה לדעתך יהיה מחיר הוגן בימים אלה?

3. ידוע לי שצריך לשמור נגיעה כשאשה טמאה מהמחזור. (ויקרא טו' 19-24) הבעיה היא שאין לי דרך לדעת, ניסיתי לשאול אבל רוב הנשים נעלבות מהשאלה.

4. כאשר אני מעלה קורבן על המזבח, אני יודע שזה מעלה ריח ניחוח לה', (ויקרא א':9) הבעיה היא השכנים, הם טוענים שהריח לא נעים להם. האם עלי להכותם?

5. יש לי שכן המתעקש לעבוד בשבת. בשמות לה:2 כתוב בבירור "…כל העושה בו מלאכה יומת". האם יש לי חובה מוסרית להרוג אותו בעצמי או שעלי  לבקש מהמשטרה להרוג אותו?

6. חבר שלי מרגיש שעל אף שאכילת פירות ים אסורה (ויקרא יא':10)היא פחות אסורה מהומוסקסואליות. אני לא מסכים. האם את יכולה לישב את  המחלוקת? האם יש דרגות של איסורים או תועבות?

7. בויקרא כא' פסוק כ' כתוב שאני לא יכול לגשת למזבח אם ראייתי לקויה. אני מרכיב משקפי קריאה.  האם ראייתי צריכה להיות 6:6 או שיש גמישות  בנושא?

8. רוב חברי מסתפרים ומתגלחים, כולל הפיאות, למרות שזה בפירוש אסור (ויקרא יט':27). איך עליהם למות?

9. אני מבין מויקרא יא' פסוק 6-8 שנגיעה בעור חזיר מת גורמת לטומאה, אבל האם אני יכול לשחק פוטבול אם אני לובש כפפות?

10. לדוד שלי יש חווה. הוא מפר את ויקרא יט' פסוק 19 וזורע באדמתו כלאים, ובגדי אישתו שעטנז. הוא גם מקלל ומחלל את שם ה'. האם באמת יש    צורך לארגן את כל תושבי העיר כדי לרגום אותם באבנים? (ויקרא כד':10-16) האם לא ניתן פשוט לשרוף אותם למוות באירוע משפחתי פרטי כפי  שאנחנו נוהגים עם איש השוכב עם החותנת שלו? (ויקרא כ':14)

ידוע לי שלמדת דברים אלה לעומקם ושיש לך מומחיות בנושאים אלה ולכן אני בטוח שתוכלי לעזור לי.
שוב תודה שהזכרת לכולנו שדבר השם הוא נצחי וללא שינוי.

מעריצך ואוהדך ג'יימס מ. קאופמן, פרופסור במחלקת החינוך, אוניברסיטת וירג'יניה.

(לחצו כאן לקריאת הסקר של ערוץ 2 באינטרנט)

46% מהציבור בישראל סבור שהומוסקסואליות היא סטייה – כך עולה מסקר שנערך בעבור "הארץ". לפי הסקר שבוצע על ידי מכון "דיאלוג" בפיקוח הפרופ' קמיל פוקס, 46% השיבו בחיוב על השאלה "האם הומוסקסואליות היא בעיניך סטייה?". 42% השיבו שלא מדובר בסטייה. יתר הנשאלים השיבו שאינם יודעים.

מהסקר עולה גם כי 71% מהחרדים חושבים שהומוסקסואליות היא סטייה, וכמותם גם 67% מהדתיים, 64% מהערבים, 57% מהעולים מחבר העמים, 44% מהמסורתיים ו-24% מהחילונים. בסקר השתתפו 498 משתתפים, המהווים מדגם מייצג של האוכלוסייה.

לדברי הפרופ' פוקס, ניכר שיפור מסוים לעומת משאלים שנערכו בעבר לגבי היחס להומוסקסואלים. סקר בינלאומי שנערך ב-2007 הצביע על כך שהעמדות בישראל לגבי ההומוסקסואליות ליברליות פחות מאשר במדינות אחרות במערב, אך ליברליות יותר מאשר ברוסיה, אוקראינה ודרום קוריאה. רמת ההומופוביה בישראל קרובה לזו של בולגריה.

לדברי פוקס, יש לקחת בחשבון שהסקר נערך בשבוע שבו ספגה הקהילה ההומו-לסבית התקפה רצחנית. "יכול להיות שיש כאן תגובה לטראומה, וגם אנשים שיש בהם שנאה חושבים שזה לא הרגע היאה להביע אותה", אומר פוקס.

פוקס מציין גם שמהסקר עולה שהחילונים הם קבוצה ליברלית מאוד ביחסה להומוסקסואלים, גם בהשוואה למדינות אחרות במערב. "במדינות אחרות ישנם חילונים מאוד שמרנים. לעומת זאת, בישראל מי שמגדיר את עצמו חילוני ולא דתי או מסורתי מחזיק בעמדות מאוד ליברליות".

יו"ר ארגון הנוער הגאה, יניב ויצמן, אמר כי "לצערי זה לא מפתיע אותי שכמעט חצי מהציבור חושב שאני חולה נפש וצריך לאסור אותי, לטפל בי, או חלילה להרוג אותי. יחד עם זאת, אני מתרשם שעשינו דרך מסוימת. אם 26% מהדתיים ו-27% מהערבים אומרים שאנחנו לא סוטים – אפשר לומר שהשגנו משהו".

(וואלה, ט"ז באב תשס"ט, 6.8.09)

לחצו כאן להאזנה לתכנית.

(יוסי סיאס, רדיו ללא הפסקה, ב' בתמוז תש"ע, 14.6.10)