משכן הכנסת
החלטתי ללכת לדיון בכנסת בגלל שאי הצדק הבולט שבהצעת החוק קומם אותי. הנוכחות שלי בדיון, עם עוד עשרות חברים, אפשרה למחוקקים להתרשם בצורה בלתי אמצעית מהתגובות של האנשים שהם חושבים לפגוע בציפור נפשם.
כדי להיכנס לכנסת צריך לסדר מראש אישור, בעזרת אחת הוועדות או אחד הח"כים. הפעם ארגן הבית הפתוח אישורי כניסה בעזרת מזכירות ועדת החוקה לכל מי שרצה.
אני מאוד אוהב להיות בכנסת ולראות את הח"כים. מעבר לעניין שלי בפוליטיקה, זו הרגשה מספקת מאוד של הימצאות במקום שבו נחתכים דברים ושל יכולת השפעה (גם אם מועטה) על ההחלטות.
ועדת החוקה קיימה את הדיון בחדר הדיונים הגדול שבקומת הוועדות של בניין הכנסת. סביב השולחן הריבועי המרכזי ישבו הח"כים והאורחים הרשמיים של הדיון שהוזמנו כדי לדבר (כמו הפרופ´ מרדכי קרמניצר, לשעבר נשיא האגודה לזכויות האזרח, או נעה סתת מהבית הפתוח). האורחים הנוספים, ואני ביניהם, ישבו בכמה שורות של כיסאות שסודרו לצד השולחן המרכזי.
הדיון היה מסודר מאוד. קודם כול דיבר ראש הוועדה, ח"כ פרופ´ מנחם בן ששון מקדימה (חשוב לציין שהוא חובש כיפה סרוגה), שהבהיר שבשל העובדה שהחוק הוא חוק מרחיק לכת, דרוש דיון יסודי וארוך בו, וכן שהוא עצמו מתנגד מאוד לחוק.
אח"כ דיברו אלי גבאי מהמפד"ל ויצחק ועקנין מש"ס, מציעי החוק. אח"כ דיברו דב חנין מחד"ש (מתנגד חריף לחוק), פרופ´ קרמניצר (מתנגד גם הוא, כמובן), שלי יחימוביץ´ מהעבודה (מתנגדת בחריפות), נסים זאב מש"ס (תומך, מיותר לציין), זהבה גלאון ממרצ (מתנגדת) ויצחק לוי מהמפד"ל (עמדה אמביוולנטית. מתנגד לחוק בצורתו הנוכחית). למעשה, פרט לקרמניצר, איש מן האורחים לא הספיק לומר את דברו. ח"כ בן ששון הבטיח להזמין את כולם לדיון הבא בחוק.
לא הופתעתי כשח"כ זאב התחיל לומר שיש לטפל בהומואים כמו בשפעת העופות. ח"כ הזה כבר התבטא לא פעם בצורה הומופובית, ומשום מה נראה שהוא ממש אובססיבי בעניין ההומואים (יש לי כמה השערות מדוע, אך אשמור אותן לעת עתה לעצמי). עם זאת, כמובן שקשה מאוד לשמוע דברים כאלה. מצאתי את עצמי כועס ומתקומם מאוד. אך לא רק בשל דבריו של זאב, אלא גם בשל שתיקתו של יו"ר הוועדה שלא מצא לנכון להסות את זאב שעה שהוא מדבר בצורה גזענית שמעידה על בורות רבה ופוגע ברגשות של עשרות אנשים שנוכחים באותו חדר. בכלל, קומם אותי שהדיון נסב על האם-זה-בסדר-לקיים-מצעד-גאווה-בירושלים במקום כיצד-ייתכן-שח"כים-מתבטאים-בצורה-הומופובית-וגזענית-כל-כך.
הרשיתי לעצמי, אגב, לקרוא כמה קריאות ביניים לעבר חה"כ זאב. כאשר הוא טען שטויות כמו שהוא מכיר רופאים שיכולים לרפא הומואים, צעקתי לעברו שחבל שאין רופאים שיכולים לטפל בטיפשות.
אבל חשוב לי להדגיש שלצד הדברים הלא נעימים של זאב, היו בוועדה דוברים רבים שדיברו לעניין. אנשים כמו שלי יחימוביץ´ ופרופ´ קרמניצר הביעו את הערכתם הרבה והכנה לדת ולציבור הדתי והסבירו מדוע הם מתנגדים מאוד לחוק, מדוע המצעד חשוב כל כך לקהילה ומדוע האפשרות לקיימו מרכזית כל כך בדמוקרטיה. גם דבריו של ח"כ דב חנין היו לעניין. כך שיש לזכור שמה שמגיע לתקשורת אינו משקף נאמנה את האווירה האמיתית ששררה בדיון במרבית אורכו.
לפי דעתי מאוד חשוב לבוא לדיונים כאלה. חשוב מאוד שח"כים מכל הסיעות יפגשו פנים אל פנים בהומואים ובלסביות, ויראו שאלו אנשים שלרוב אינם עונים על הסטיגמות המקובלות. כך יש סיכוי שח"כים בורים יפסיקו לפחד מאתנו. הנה, לדוגמה, ח"כ גבאי מהמפד"ל, מציע החוק, ניגש אחרי הדיון לכמה מנציגי הקהילה שישבו מקדימה ונשמע ממש מתנצל על הצעת החוק, באומרו שאין לו שום כוונה לפגוע בנו או להעליב אותנו (לא, הוא לא אמר שהוא חוזר בו מההצעה).
אני חושב שלפעילות רציפה שלנו מול אישי ציבור וחברי כנסת יכולה להיות השפעה מרחיקת לכת. צריך לזכור שעיקר העוינות כלפי ההומואים נובעת מבורות, מסטיגמות ומפחד. הכלי החזק ביותר למאבק באלה הוא בהיכרות אישית עם כמה שיותר הומואים ולסביות.
