בין השופרות

את קול השופר ניתן לשמוע בכמה צורות שונות, אומר לנו הרב שמואל ריינר, מישיבת הקיבוץ הדתי במעלה גלבוע * המאמר בגרסה המלאה * פורסם בעלון ריש גלי שיצא לאור ע"י חברותא ביום הכיפורים תשע"ב

חיינו החושיים מלווים בקולות, מראות, ריחות ותחושות. את הימים הנוראים מלווה באינטנסיביות קול השופר, קול נשגב היוצר אצל השומע והמאזין רגשות שונים ואף מנוגדים, חרדה מחד וגעגוע מאידך.

בבית אבא תקיעת שופר הייתה מלווה בחרדות. שמא לא תשמע כראוי את התקיעות, שמא בעל התוקע לא יצליח להשמיע את הקולות כהילכתן, שמא תפסיק בדיבור בין ברכה ראשונה לתקיעה אחרונה. עם השנים התחלפו חרדות בחרדות, ובמקום חרדת ההלכה באה אימת הדין. נמצא קול השופר ממתק אימה זו.

אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזרת הכתוב, רמז יש בו, כלומר: עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם. אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל. הביטו לנפשותיכם והטיבו דרככם ומעלליכם ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה. (רמב"ם, הלכות תשובה, פרק ג' הלכה ד)

ההתיחסות הראשונית לתקיעת שופר היא כאל "גזירת הכתוב" – חובה דתית ללא טעם ומשמעות. בהמשך מציע הרמב"ם את המשמעות שהאדם יכול לתת לקול השופר, קול הקורא לאדם: 'חזור בך ממעשיך הרעים'. כאילו הקב"ה בעצמו הוא התוקע ובאמצעות השופר הוא מדבר אל האדם. בקול הזה יש משהו מפחיד ואף מאיים. למשמעות הזאת קורא הרמב"ם 'רמז'.

אמנם, כאשר תקיעת השופר היא רק מצוות היום, מעשה הלכתי, או אז עיקר תשומת הלב מופנה לקיום ההלכתי של המצווה ותו לא. (האם אורך התרועה כאורך השברים? וכו') רק ברמיזות קלות פוגש האדם את 'הקול' ומאזין לו ברוב קשב.

יש שלב בחיינו בו אנחנו בטוחים דיינו בקיומה של 'גזרת הכתוב', ואנו מתפנים להוסיף עליה נדבך נוסף, הלא הוא אותו 'הרמז'. אנו מחפשים את המקום בו נרצה לשמוע את קול השופר, ואולי אף ללכת צעד נוסף אחרי דברי הרמב"ם ולהיות אנחנו בעצמנו המשמיעים את קול השופר, אנו כמעוררים!

רעיון זה, שבו משמעות תקיעת השופר היא הפניה של האדם אל הקב"ה, מופיע כבר בחז"ל:

אמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות. מלכיות – כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות – כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה, ובמה? – בשופר. אמר רבי אבהו: למה תוקעין בשופר של איל? – אמר הקדוש ברוך הוא: תקעו לפני בשופר של איל, כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם, ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני. (בבלי ראש השנה, ט"ז ע"א)

דרך השופר שלנו, עולה זכרוננו וזכרון עקידת יצחק לפני ה'. כאן לשופר יש משמעות חדשה, השופר הוא כלי להזכיר את עם ישראל לפני הקב"ה. התוקע הוא האדם והשומע הוא הקב"ה וגם לכלי, היינו לקרן האייל תפקיד חשוב. על בסיס רעיון זה נקבע נוסח החתימה של הברכות המיוחדות לתפילת ראש השנה, ברכת זכרונות: "ועקידת יצחק לזרעו היום ברחמים תיזכור ברוך אתה זוכר הברית". וברכת שופרות: "כי אתה שומע קול שופר ומאזין תרועה…ברוך אתה שומע קול תרועת עמו ישראל ברחמים". קולו של השופר הוא לאומי, וזכרון העקידה הוא זיכרון לאומי.

ההיפוך ב'בעל התקיעה', מקול אלוהים לקול האדם, תופס מקום מרכזי בחסידות, גם אם בצורה שונה. את נאקת השופר ככלי לאומי המזכיר את יצחק אבינו בעקידתו, מחליפה הצעקה האישית של האדם הפרטי, הבודד והצועק. בסיפור המיוחס לבעש"ט נכתב כך:

התקיעה בשופר בחינת קול פשוט שהיא צעקה פשוטה מתוך ועומק לבבו על היותו נפרד מה' אחד וכו' והוא בקרן בהמה על שם אדם ובהמה תושיע ה'.

ונתבאר משל על זה בשם הבעש"ט ז"ל, [משל] למלך שהיה לו בן יחיד מלומד היטב שהיה חביב אצלו כבבת עינו ממש. עלה בדעת המלך שבנו יסע למדינות אחרות ללמוד חכמות ולידע הנהגת בני אדם, כדי שידע להנהיג המדינה בצורה נפלאה. נתן לו אביו המלך שרים ומשרתים והון רב שילך ויתור המדינות ואיי הים למען יגיע הבן למעלה יתירה יותר מכמו היותו אצל אביו בביתו. ויהי ברבות הימים וכל אשר נתן לו אביו הלך על הוצאות הדרך מהצטרכות תפנוקיו שהיה מורגל והעיקר במה שהוסיף תאוה על תאותו בענינים רבים שעלה לו זה להוצאה מרובה עד אשר מכר כל אשר לו. בין כך הלך למדינה רחוקה עד שגם אביו לא נודע שם כלל. באמרו שהוא בן מלך פלוני מלבד שלא היו מאמינים לו, לא נודע כלל שם אביו. כאשר ראה שכלתה כל תרופות תעלות להחיות את נפשו בצר לו עלה בליבו לחזור למדינת אביו. אבל מחמת אריכות הזמן שכח גם לשון מדינתו. [והמלך היה יושב כל הימים בחלון הארמון ומצפה מתי ישוב זה הבן. והיו השרים אומרים למלך: ודאי מת זה הבן ולא ישוב עוד.] בבואו למדינתו מה יכול לעשות מאחר שגם הלשון שכח. התחיל לרמז להם שהוא בן מלכם והיה אצלם לצחוק: היתכן שבן מלך אדיר כזה ילך קרוע ובלוי כל כך?! היכו אותו על קודקודו ונעשה מלא פצעים וחבורות ומכה טריה, עד שהגיע לחצר המלך. התחיל לרמז להם [לשומרי המלך] שהוא בן המלך ולא השגיחו עליו כלום. עד שהתחיל לצעוק בקול גדול בכדי שיכיר המלך קולו. ככשמע המלך קול אלו הצעקות והבכיות אמר: הלא זה קול בני צועק מתוך דוחקו ונתעורר אצלו אהבת בנו והכניסו לתוך ביתו וחבקו ונשקו וכו'. (כתר שם טוב, קהת, תשס"ח הוספות סימן קצ"ד)

משל זה של הבעש"ט נותן משמעות אחרת לקול שמשמיע האדם ופונה לקב"ה. כרגיל אנחנו מנסים לעצב את מילותינו כך שיהיו כמה שיותר מדויקות. אך קול השופר לא נושא עימו תוכן מסוים, אינו עשוי מילים מסוגננות. תקיעת שופר זו היא השמעת הצעקה לבדה, ללא תוכן מורכב. עוצמתה בפשטותה. התקיעה בשופר דומה לבכיו של הבן, זה ששכח את שפת המדינה, כאשר הוא מבטא את עצמו ללא מילים, ביטוי שרק אביו מבין ומצליח למצוא בו את בנו אשר אבד. עוצמתה של תקיעת שופר בראשוניותה, בקול הבראשיתי שבה, הקול שמגיע לפני המילים.

ישנם שני מהלכי תשובה. יש תשובה המתרכזת בשיפור המעשים שהיו עד עתה, בחינת "שפרו מעשיכם וברית לא תופר". תשובה זו מתמקדת בעבר ובתיקונו. מאידך, ישנו מהלך אחר של תשובה, שביסודו הצעה להתחיל את הכל מההתחלה, 'להתחדש', לשכוח הכל ולפתוח דף חדש שאיננו עסוק במה שהיה אלא במה שיהיה – 'חידוש'.

כל מהלך תשובה ובעל התוקע שלו. תשובה שבמרכזה עומד שיפור הקיים והעבר, מגיע קול השופר שלה, פונה אל האדם וקורא לו לתקן מעשיו: "היטיבו דרככם ומעלליכם". תשובה שביסודה התחדשות פותחת בקריאה של האדם אל אביו: "פעם אחת אמר הבעש"ט: ענינו של שופר הוא כמו הבן שצועק אבא, אבא, הצילני!" נתחיל את הכל מההתחלה, מהשלב הבסיסי שבו עדיין אין מילים, מבראשית!

נדמה לי שבמציאות המורכבת שבה אנו חיים, מצד אחד אנו משתדלים להבין את העולם ואת האדם ואנו מאמינים שיש לזה סיכוי מסוים. מהצד השני הרגשת הלב היא שהכל סוד, ככל שננסה להבין הכל יהיה מעורפל יותר. בעת כזאת צריכים אנו לשתי התקיעות. הן לקול הפונה בצעקה של ילד – 'אבא', קול תמים החף מכל תחכום, והן לתקיעה האחרת, המגיעה מלמעלה ופונה למטה, ומצפה לציות ולתיקון המעשים. זירה זו, בה נפגשות שתי התקיעות – הפרימיטיבית והפשוטה עם המאיימת, בה קולות השופר הבאים מלמטה ומלמעלה חוברים יחדיו, היא המבוא להלכות התשובה שעלינו לכתוב כאן ועכשיו.

הרב שמואל ריינר, מצפה נטופה וישיבת הקיבוץ הדתי במעלה גלבוע.

פורסם לראשונה בעלון 'שבת שלום', גיליון 570, שבת 'וילך' תשס"ט.

פורסם בעלון ריש גלי שיצא לאור ע"י חברותא ביום הכיפורים תשע"ב.

לקריאת העלון המלא לחץ כאן.

השאר תגובה

עוד ב- בריש גלי ››


  • תגובות אחרונות:





  • RSS

    השאר תגובה