תגובה על מיזם "הנישואין בבני אדם" ועל דברי הרב אבינר

רבנים תומכים ומתנגדים למיזם "נישואין בבני אדם"

הפרסומים האחרונים בדבר מיזם "הנישואין בבני אדם" כפי שאני קורא לו, או כפי שהוא קרוי בשמו האמיתי  מיזם "אנחנו" לנישואי הומואים עם לסביות, מציף את שורשה של "הבעיה", כפי שישנם לא מעט, לצערי, שרואים זאת – עצם קיומי, קיומנו.

לפני כעשור טען הרב אבינר כי "אין דבר כזה דתי הו…" (והקיטוע במקור), בעוד שהשבוע הוא הציג "טיפול" חדש, יבוא אישי מאמריקה, שנמצא יעיל יותר מ"טיפוליו" הקודמים. מלבד העובדה שבהודעתו זו החגיגית יש גם הודאה בדבר כשלונותיהם של ה"טיפולים" הקודמים, אין כאן ולא חידוש אחד. הרב אבינר ממשיך להאמין באפשרות "לתקן" אותי, אותנו, כדי שנוכל להתחתן מבלי צורך במיזם זה או אחר. הנטייה "ההפוכה" וה"לא טבעית", לשיטתו, יכולה לפנות את מקומה לטובת הנטייה "הנכונה". בקיצור, מבלי לומר את המילה המפורשת המתחילה באותיות ה"א וו"ו, טוען שוב הרב אבינר שאני, אנחנו, לא קיימים. לזכותו של הרב אבינר יאמר- הוא מתמיד בתפיסתו, ועל-כן הוא נמנע גם, בפומבי, לחתום על המיזם החדש.

גם הכותרת "רבנים משהים תמיכתם בנישואי הומואים ולסביות", שהופיעה באתר ynet, הוליכה אותי, באופן די מפתיע, שולל. הרבנים אכן מושכים את ידם מאותו ניסוי מסוכן בבני אדם, ניסוי שסופו עלול להסב נזק בלתי הפיך לזוג האומלל, ילדיהם והחברה כולה. אולם, הרבנים אינם עושים זאת משום שזהו ניסוי מסוכן, אלא משום שזהו לא הפתרון שיביא לפתרון "בעיה" קשה זו- קיומי, קיומנו- אלא עלינו, בעלי הנטייה "הלא בריאה" (וחזרנו 50 שנה אחורנית לתקופה בה הומוסקסואליות עוד נחשבה מחלה) לעבור "תיקון". אותם רבנים הבינו, מאוחר מידי, כי הצטרפותם למיזם זה משמעותו הודאה בדבר קיומנו. מיזם "אנחנו", ותמיכתו בו, היא הודעה, גם שלא מדעת, כי את נטייתנו לא ניתן לשנות.

הרב הראל ומשתפי-הפעולה–מושכי-תמיכתם בו הבינו כי הדרך היחידה להתמודד עם "התופעה" היא השתקתה על-ידי נישואי כזב. טעותם הייתה פרסום אותו מיזם, קרי: הודאה פומבית בקיומנו, ועל-כן זו טעות עליה אני מברך.

אני, חברי וחברותי אינם חולים, איננו טעוני "תיקון", אנחנו טבעיים לחלוטין וגם אלו מביננו שכותבים ביד שמאל אינם "הפוכים". הניסוי המסוכן הזה והסתייגויות הרבנים ממנו מעידים, שוב, שכל מטרתם היא להעלים אותי, אותנו, ואם לא דרך "תיקון" אז דרך השתקה. אני חי, נושם, אוהב, מתפלל וכותב שורות אלו עם רגשות עזים, אני לא צמח וגם לא שפן נסיונות. אתם לא חייבים לקבל אותי, יש את מי שעשה ויעשה זאת, אבל אל תחשבו שתצליחו להשתיק אותי, אותנו.

ואסיים בנחמה שאני מוצא בכל הסיפור הזה בשתי נקודות. אל"ף, סוף סוף הרבנים האלו נאלצים להודות שאנחנו קיימים, גם אם זה לצורך מציאת "פתרון" ל"בעייה". ובי"ת, נראה כי זהו הקרב המאסף לקראת כשלון נסיונות מחיקת קיומנו. בקרוב מאד יגלו הרבנים כי הם נמצאים הרבה מאחורי הקהילות שלהם, קהילות שלמדו לא מכבר להכיל אותנו, ההומואים והלסביות הדתיים, גם אם זה בחריקת שיניים.

פורסם גם בynet.