לראשונה רבנים ואנשים מחברותא ומבת קול בפאנל משותף

מעל מאתיים איש הגיעו לכנס שאירגנה חברותא בשיתוף בית הלל. לראשונה, רבנים ואנשים מקהילתנו, הומואים ולסביות, יושבים זה לצד זה קבל עם ועוסקים בנושא הומואים ולסביות בעולם הדתי. עידו שנכח באירוע מסכם.

עידו

כמאתיים אנשים הצטופפו השבוע בצריף הירוק בלב שכונת רחביה, משכנו של נשיא מדינת ישראל השני יצחק בן-צבי, כדי לצפות בסרט ולהאזין לשורה של דוברים במהלך כינוס שארגנו במשותף ארגון "חברותא" ובית הלל שבאוניברסיטה העברית בנושא הומואים ולסביות בעולם הדתי. הקהל עצמו היה מגוון מאוד, ניתן היה לראות חיילים בסדיר לצד גברים לבני שיער, סטרייטים, לסביות והומואים, דתיים וחילוניים, הורים מארגון תהיל"ה, עיתונאים וסטודנטים.
הכנס נפתח בסרטו של חיים אלבום "ואהבת" המספר את סיפורו של אוהד, תלמיד ישיבת הסדר הומו המתמודד עם התאהבותו בחברו מן הישיבה. אוהד מנסה להיאבק בנטייתו המינית בעזרת צומות, סיגופים, טבילה במקווה ושיחות עם מוקד טלפוני של ארגון הנקרא בסרט "עצת לב", המתיימר לעזור לו "להתגבר על יצר הרע" שלו. הסרט מתאר את התהליך שעובר אוהד, את יחסיו המורכבים עם החבר שבו התאהב ולבסוף גם את ההשלמה והקבלה של אוהד את עצמו.

הרב דוקטור בנימין לאו נואם בכנס

הרב דוקטור בנימין לאו נואם בכנס

לאחר הסרט נשא דברים הרב בני לאו. הרב לאו הציע כי שמו של הסרט "ואהבת" היה צריך להיות "וישם לך שלום" מכיוון שהוא מתאר את המאבק הפנימי הנורא של אוהד ואת הרצון שלו לחיות חיים של שלום, בינו לבין עצמו ובינו לבין בוראו. הרב לאו דיבר על היציאה מן הארון של הומואים דתיים כמהלך אמיץ וראוי להערכה, ותיאר את מציאות ה"חיים בארון" כמציאות קשה, שקרית ומתסכלת. לצד דברי העידוד שהשמיע הרב לאו להומואים וללסביות הדתיים והתמיכה שהביע ברצונם להישאר חלק מן הקהילה הדתית, פנה הרב להומואים וללסביות הדתיים וביקש מהם להתאזר בסבלנות: הוא הצביע על היתרון שבשינויים איטיים, וקרא להבין את הקשיים שיש לקהילה עם מודלים חדשים של משפחה, הנתפסים כמאיימים על מודל המשפחה המסורתי. הוא תיאר מקרה של לסבית דתייה שהציבה להוריה אולטימאטום: קבלה של בנה הביולוגי של בת זוגה כנכדם, או ניתוק קשריה עמם. הרב הצביע על מקרה זה כדוגמא לחוסר רגישות, והוסיף כי ההומואים והלסביות הדתיים שיצאו מהארון אינם עוד "הגורם החלש" במערכת היחסים בינם ובין סביבתם החברתית, ועליהם לגלות נדיבות, וותרנות וסבלנות כלפי ההתמודדות של ההורים, המשפחה והחברה הדתית.

לאחר דברי הרב לאו התקיים פאנל שבו השתתפו הרב ארל'ה הראל, ראש ישיבת שילה לשעבר ור"מ בישיבת אלון מורה, עו"ד יהושע גורטלר מ”חברותא”, בעבר העוזר המשפטי לפרקליט הצבאי הראשי, בת-עמי נוימאיר, חברת הוועדה המנהלת של ארגון "בת-קול", ויקיר אנגלנדר, דוקטורנט באוניברסיטה העברית וחוקר במרכז סכוליון. הנחה את הפאנל אילון גולדשטיין, כתב nrg יהדות

הרב ארלה הראל, עו"ד יהושע גורטלר מחברותא ובת עמי מבת קול, עונים לשאלות מהקהל

הרב ארלה הראל, עו"ד יהושע גורטלר מחברותא ובת עמי מבת קול, עונים לשאלות מהקהל

הרב ארל'ה הראל אמר כי לצד האמפתיה למצוקתם של צעירים בעלי "נטיות הפוכות", חשוב לא לטשטש את הקביעה ההלכתית כי משכב זכור הוא בכלל איסורי עריות מדאורייתא עליהם נאמר "ייהרג ובל יעבור". גם מגע מיני בין גברים שאינו "משכב זכור" הוא בגדר איסור חמור מדרבנן. לדעתו, חשוב להדגיש את חומרת האיסורים הללו בכל דיון שנערך בשאלת ההומואים הדתיים. הרב הראל השווה בין זוגיות חד-מינית ליציאה בשאלה: הוא אמר כי יתייחס לבנו באותה הצורה באם יבחר לנטוש את אורח החיים הדתי ובאם יבחר לממש נטייה מינית הומוסקסואלית – בשני המקרים הוא ימשיך לאהוב אותו, אך לא יראה בו עוד אדם שומר תורה ומצוות ומחויב להלכה.
בשאלת זוגיות רומנטית שאינה כוללת מגע מיני כלשהו בין גברים אמר הרב הראל כי על כך יש מחלוקת בין רבנים, אך לדעתו גם זוגיות מעין זו היא אסורה.
הרב הראל חושב שאסור לרבנים להתעסק בפסיכולוגיה ולתת "טיפולים נפשיים" לנערים, ועליהם להפנות אותם לאנשי מקצוע העורכים "טיפולי המרה" (אותם הוא מכנה "טיפולי הסבה"). יש דרגות שונות של "הומוסקסואליות", לדעתו, ומי שנמצא בדרגות הביניים יכול ללמוד להימשך לנשים.
בשאלות של מגע מיני בין שני גברים או בין שתי נשים, סיכם הרב הראל, ההלכה לא יכולה להשתנות ולעולם לא תשתנה.

בת עמי נוימאיר הצביעה על הסבל ועל הנזקים הנפשיים ש"טיפולי המרה" עלולים לגרום להומואים ולסביות העוברים אותם. היא דיברה על המצוקה שחוותה ועל המצוקה שחווים אחרים, ואמרה כי נדרשו לה חמש עשרה שנים כדי להשלים עם נטייתה המינית. נוימאיר ביקרה את התנהלות הרבנים, שאינם רגישים למציאות האנושית של ההומואים והלסביות הדתיים ומערימים כל קושי אפשרי בפני ההתקבלות שלהם בחברה. עם זאת, "הרכבת כבר יצאה לדרך", והומואים ולסביות דתיים רבים אינם מחכים לרבנים וקובעים עובדות בשטח: מקימים משפחות לא-קונבנציונאליות ומייסדים מערכות של זוגיות חד-מינית המתבססות על אהבה, שותפות וכבוד. בת עמי סיפרה כי אחרי שנים רבות של אי-קבלה עצמית היא הקימה משפחה, והיום היא מגדלת עם בת-זוגה את ילדיהן המשותפים. היא בחרה שלא לשלוח את ילדיה למערכת החינוך הדתית, כדי לא להכניס אותם למקום בו הם לא רצויים; אך יגיע היום שבו הומואים ולסביות דתיים יתעקשו "לאתגר את המערכת" ולשלוח את ילדיהם למוסדות חינוך דתיים. הורים אלו יחייבו את המערכת להסתגל ולהשתנות.
בת עמי אמרה כי כך ברא אותה הקב"ה, וכי על הרבנים לקבל את העובדה שהומואים ולסביות רבים אינם יכולים לשנות את נטייתם. היא אינה מבקשת זכויות יתר, אלא את אותן הזכויות שזוגות סטרייטים מקבלים במרחב הקהילתי הדתי.

יהושע גורטלר פתח בתגובה לדברי הרב הראל, ואמר כי לדעת רוב מוחלט של הפסיכולוגים, "טיפולי המרה" הם בעייתיים, מזיקים, לא-אתיים ומסוכנים. בארצות הברית, פסיכולוג המפנה מטופל לטיפול "גמילה" או "המרה" מהומוסקסואליות מסתכן באיבוד רישיונו המקצועי.
יהושע הציע לרבנים דרך אלטרנטיבית להתמודד עם שאלת הנטייה המינית: במקום להתחיל את השיח מן הדיון ההלכתי בדבר "משכב זכור" ו"נשים המסוללות זו בזו" אפשר להתחיל אותו משאלת היחס לשונה, מן המצוקה האנושית של נערים הומואים, מן ההיבט של "ואהבת לרעך כמוך" ושל "לא תשנא אחיך בלבבך".
לדעתו יש להשאיר שאלות אינטימיות שבין אדם למקום לרשות הפרט של האדם הדתי, ולא להפוך אותן לנושא לדיון ציבורי במרחב בית הכנסת: כפי שבבית הכנסת לא שואלים אדם האם אשתו טבלה במקווה כדי להחליט אם להעלות אותו לתורה, כך יש להימנע מלעסוק בשאלות העוסקות בחדר המיטות של ההומואים או הלסביות הדתיים. לבסוף הוא הציע להחליף את מושג הסבלנות, שאליו התייחס הרב לאו, במושג הסובלנות כלפי האחר והשונה.

חברי הפאנל

חברי הפאנל

יקיר אנגלנדר התייחס לעיסוק בשאלות של נטייה הומוסקסואלית ולסבית במסגרת השו"ת באינטרנט, וטען כי העיסוק הרבני בלסביות הוא במידה רבה תוצאה של הצפת שאלות אלו בפורומים אינטרנטיים כ"כיפה" ו"מורשת". אנגלנדר טען כי תופעת הנטייה המינית ההומוסקסואלית כמציאות קבועה לא הייתה מוכרת לפוסקים לאורך הדורות, וכי רבות מהתשובות שנותנים רבנים בשאלות אלו אינן נובעות משיקולים הלכתיים אלא משיקולים סוציולוגיים ותפיסתיים הקשורים לאופן שבו תופסים הרבנים הללו מיניות, נשיות, יחסים בין המינים ושאלות אחרות הקשורות למגדר ולמין. אנגלנדר הביא ציטוטים משו"תים אינטרנטיים כדי להוכיח את טענותיו.
אנגלנדר סיים את דבריו בציטוט מתוך כתבי רב חרדי המפרסם את כתביו בעילום שם. רב חרדי זה, שאנגלנדר טען כי הוא תלמידם של רבנים חשובים ומוערכים בעולם הישיבות החרדי-ליטאי, כותב שהאתגר שמציבים הומואים דתיים לחברה הדתית הוא אתגר שהחברה הדתית יכולה להיבנות ממנו, אתגר שיאפשר לחברה הדתית לפתח עמדה אמונית ענווה יותר ושיפוטית פחות ולהדגיש את היסודות האנושיים שבדיאלוג דתי בין אדם לזולתו.

הערב הסתיים בסדרה של שאלות מן הקהל שעסקו בעתיד תהליך הקבלה של ההומואים והלסביות בחברה הדתית, בהבדלים בצורת ההתייחסות של החברה לעוברי עבירות מסוגים שונים, ובהבחנה בין ביקורת ממניעים הלכתיים לבין התנגדות הנובעת מהומופוביה ושנאת השונה, המסתירה עצמה מאחורי כסות דתית-הלכתית.

'חברותא'- מודה לכל השותפים באירוע, לבית הלל על השותפות בכנס, ליד בן צבי על האירוח, לרב לרב דוקטור בנימין לאו ולרב ארלה הראל על הנכונות לדיאלוג, לאילון גולדשטיין על הנחיית הפאנל, ליהושע גורטלר, ובת עמי נוימאיר פוטשניק מקהילתנו, וכן ליקיר אנגלנדר על ההשתתפות בפאנל, לנתנאל ליפשיץ על הראיון ב"מבט", ולנתנאל ליפשיץ על עיצוב הכרזה, לכל הארגונים והאנשים שעזרו בפרסום האירוע , ולקהל הרב שפקד את האירוע ונתן לו חשיבות ציבורית.
הכנס, בו השתתפו יותר מ- 200 אשה ואיש, מהווה ציון דרך נוסף בדרכנו להכרה והשתלבות בקהילות בהן גדלנו.
חברותא תמשיך לפעול ליצירת מקום להומואים בחברה הדתית. אם ברצונך להיות שותף או לעזור פנה אלינו.

לקריאת דעות נוספות על הכנס וצפייה בצילומים וקטעי וידאו עיקבו אחרי הדף הרשמי של חברותא בפייסבוק.

בת עמי כותבת על הכנס בבלוג שלה "תנסו בעוד יומים".

השאר תגובה

עוד ב- סיכומי מפגשים ››

תגובות הגולשים תגובה אחת

avatar
אבי סופר
10 במרץ 2011

כנס מרגש. במיוחד ריגשוני דבריהם של בת-עמי ויהושע שדיברו על מציאות חיינו. סבלנות? שאל יהושע? עוד לא ראיתי בית כנסת להט"בי שממנו מגורשים בני זוג סטרייטים וילדם כי הילד רוצה לעלות לתורה.
'הרכבת יצאה' אמרה בת-עמי ואין כמו הכינוס הזה להוכיח את אמיתות דבריה. אנו עושים קהילה בין אם ירצו ובין אם לאו. שמענו בעיקר לאו. עטוף אמנם בדברי נועם רבים אבל עדיין לאו רועם.


הגב
יצירת קשר מהי חברותא
  • תגובות אחרונות:


  • RSS