מה זה "לצאת מהארון בפני עצמי"

במסגרת פרויקט הנראוּת של חברותא (פרטים בקרוב), תציג סדרת כתבות באתר הומואים דתיים ואת התהליך שעברו * במאמר הפותח מספר נתנאל ליפשיץ מתי הוא סיפר לעצמו שהוא הומו, ומה זה בעצם אומר * על הומואיות שאינה "יצר הרע" ועל מה מחירה של גלולה שתהפוך אותך לסטרייט.

נתנאל ליפשיץ

ארונות הם לבגדים, לא לאנשים

ארונות הם לבגדים, לא לאנשים

לפעמים, כשחברים הומואים מספרים את סיפור החיים שלהם, אני שם לב לרגע מיוחד ומוזר בסיפור, רגע שקדם ליציאה מהארון הרשמית, רגע שקדם ל"ואז סיפרתי לאמא". בסיפורי חיים רבים שלנו חוזר רגע שהדרך שבה אנחנו מתארים אותו היא "ואז יצאתי מהארון בפני עצמי". אבל מה קורה ברגע הזה? מה יש בו שלא היה קודם? הרי לדעת שאנחנו נמשכים לגברים כבר ידענו לפני הרגע הזה. והרבה ממה שקורה ביציאה מהארון רגילה אין בו (נסו את התסריט הבא: "אז יצאתי מהארון בפני עצמי, והעצמי שלי היה נורא מופתע. הוא אמר שהוא לא חשד, אבל שהוא יקבל אותי כמו שאני"). אז מה קורה ברגע הזה, או בתהליך הזה, של לצאת מהארון בפני עצמנו?

אני רוצה לנסות לתאר מה קרה לי, כהומו דתי, בתהליך הזה של היציאה מהארון בפני עצמי. זה לא היה הרגע שבו "קיבלתי" את עצמי, אלא משהו קצת אחר:  זה הרגע שבו הבנתי שהמילה "יצר" כבר לא מתארת את מה שאני. עד היציאה מהארון בפני עצמי, חשבתי שיש שני דברים נפרדים: יש אותי, בן אדם שאוהב לקרוא ולצייר וללמוד תורה, וישנו היצר שלי, שהוא משהו זר שתוקף אותי שוב ושוב מבחוץ. כלומר, יש לי איזה יצר שאני לא מצליח להילחם בו. ככה הרגשתי כמעט כל התיכון.

ואז הגעתי לישיבה. בישיבה קרה לי דבר שלא קרה קודם לכן. למדתי תורה עם בחור שבהמשך גם גר איתי בחדר. הוא אהב לטייל, ובגלל שאף אחד לא רצה לטייל איתו (כולם רצו ללמוד תורה, או לחילופין לישון בחדרים) – אני הצטרפתי. בטיולים הרגליים הארוכים האלה דיברנו הרבה (בעיקר על החברה שלו). ובתוך כל זה, אני התאהבתי בו. עד אותו זמן, הרגשתי רק משיכה מינית לגברים. משיכה מינית עוד אפשר איכשהו להכניס לתוך הקופסה של "יצר", אבל הדבר החדש שהרגשתי כבר היה רחב ועמוק יותר. לא רציתי כל כך לשכב איתו. אם כבר, רציתי לשכב לידו. לדבר. לצחוק. לשמוע אותו מנגן בגיטרה. זה כבר לא הרגיש כמו יצר. זה הרגיש כמו משהו שנוגע באיזה עוגן פנימי יותר שלי.

אבל עדיין לא ויתרתי על האפשרות שאולי מדובר ביצר שאפשר להילחם בו. עם תום שנת הישיבה, הלכתי לפסיכולוג שהבטיח 90 אחוזי הצלחה בהפיכת הומואים לסטרייטים. הפסיכולוג הזה סיפר לי שמשיכה מינית זה משהו שאנחנו לומדים, וכמו שאנחנו לומדים להימשך לגברים כך כל אחד יכול ללמוד להימשך לנשים. אז ניסיתי ללמוד להימשך לנשים. זה לא הצליח. לא כי לא הייתי שקדן בלימודים, ואפילו לא כי "אי אפשר לשנות נטייה מינית", אלא בגלל שבאופן עמוק גיליתי שאין מה ללמוד. זה לא איזה משהו חיצוני, כמו ידע באיזה תחום לימוד, שקודם נמצא מחוץ לי ואז אחרי לימוד נעשה חלק ממני. הבנתי שהאהבה שלי לגברים מאז ומעולם לא הייתה משהו ש"יש לי" ושיכול גם "לא להיות לי", אלא פשוט מה שאני.

לאנשים אחרים זה אולי קורה מסיבות אחרות, אבל אני חושב שלכולנו יש איזה רגע שבו אנחנו יוצאים מהארון בפני עצמנו. כשזה קורה, אנחנו מבינים שהומוסקסואליות איננה עוד איזה רכיב שנוסף לנו. אנחנו מבינים שהומואים זה מה שאנחנו.

גלולה להפוך לסטרייט היא גלולה להפוך לאיש אחר

לפעמים יוצא לי לשמוע את השאלה "אם יכולת לקחת גלולה ולהיות סטרייט, האם היית לוקח את הגלולה?". היום אני לא עונה "כן" ואני לא עונה "לא" על השאלה הזו. אני פשוט לא מבין אותה. אני כבר לא מסוגל לעשות את ניסוי המחשבה הזה, שבו אני מדמיין את עצמי "בדיוק כמו שאני" אבל סטרייט. אילו הייתי סטרייט, לא הייתי אני, אלא מישהו אחר. האהבה שלי לגברים מחופרת עמוק בתוך מי שהפכתי להיות, בתוך מה שבחרתי ללמוד, בתוך יחסיי עם המשפחה שלי, בתוך ההיסטוריה הפרטית שלי וזיכרונותיי.

נתנאל ודגל אהוב

נתנאל ודגל אהוב

פעמים רבות רבנים עונים כך להומו שפונה אליהם: "תראה, גם לנו יש כל מיני יצרים, וגם אנחנו נלחמים בהם". זה לא שהאמירה הזו של הרבנים נכונה או לא נכונה. היא בעיקר לא רלבנטית ולא עונה על השאלה. גם לי כהומו יש יצרים, ואני נלחם בהם, אבל היותי הומו אינו אחד מהם. מבחינה מושגית, המילה "יצר" כבר לא לוכדת את מה שאני. אני חושב שהפרידה מהמילה הזו, ההבנה שהיא כבר לא מועילה עבורי כדי להסביר את עצמי לעצמי, היא היציאה מהארון בפני עצמי.

ועוד קצת על נתנאל:

סטודנט לתואר שני בפילוסופיה באוניברסיטה העברית, גר בירושלים. יצאתי מהארון בגיל 19, מיד אחרי שהסתיימה השנה הראשונה בישיבה הגבוהה. מחפש לשלב בפילוסופיה שאני עושה את השיעור שלמדתי מלהיות הומו דתי בארון ומחוץ לו – למשל, איך זהות הומואית יכולה לרענן את האופן שבו אנחנו חושבים על הדת, ומה זה עושה לאדם כשבתקופה כלשהי בחייו יש לו תשוקות שהוא לא רוצה שתהיינה לו.

השאר תגובה

עוד ב- על "טיפולי המרה" ››

תגובות הגולשים 4 תגובות

avatar
מצפה לגאולה1
20 בדצמבר 2010

נתנאל אחי ורעי, סוף סוף זכיתי לראותך, מעבר למסך ומעבר לפורום הומואים דתיים בתפוז, שבו אנו כותבים ומגיבים ושם הכרתי אותך לראשונה.
איזה חמוד אתה – אהבתי.


הגב
avatar
יש עם מי לדבר
23 בדצמבר 2010

שלום נתנאל,
כתבת באופן יפה ועמוק ומרגש, וניכר התהליך הארוך שעברת. וניכרים גם הרגעים הקשים שהיו לאורכו של התהליך, רגעי הספקות, והבלבול, והמאבק הפנימי.
אנשים רבים כול כך חווים את אותם התחושות, ולא כולם מגיעים להשלמה וקבלה מלאות כול כך.
ובדיוק בשביל זה אנחנו כאן
שמי גיל ואני מתנדב ב"יש עם מי לדבר" – קו הקשב והתמיכה של אגודת הלהט"ב.
אנחנו כאן לשמוע אתכם. אצלנו תוכלו למצוא מילה חמה, להתייעץ, אפשר גם לבכות אם רוצים, והעיקר – לספר את סיפורכם ולחשוב ביחד עם המתנדב או המתנדבת מה כדאי ונכון בעבור כל אחד באופן אישי.
הקו הוא קו מקצועי הנמצא תחת פיקוח של עובדים סוציאלים ופסיכולוגים, וכמובן אנונימי.
הקו פועל בימים א-ה בשעות 1930-2230 והטלפון הוא 03-6205591
אפשר גם לפנות אלינו במייל: yesh@glbt.org.il

ושוב תודה על הכתבה היפה והרגישה
גיל – מתנדב ב"יש עם מי לדבר"


הגב
avatar
חיים
1 בינואר 2011

אני מסכים עם מה שאמרת שטיפולים לשינוי נטיה מינית לא עוזרים במקרה של אחד שהוא חש עצמו כגא. מניסיון אישי, קשה לך לבוא על אשה ולדמיין שהיא גבר על מנת לקיים עמה יחסי אישות או לפתח כלפיה תאוות משיכה מינית.
מי שמסוגל לזאת – תבוא עליו הברכה ואני יוקיר אותו מאד על הצלחתו והישגיו. אני – לא הצלחתי. ובברירת המחדל החלטנו להיפרד אני לדרכי והיא לדרכה.


הגב
avatar
ידין
1 במאי 2011

נגעת לי עמוק בלב, אם אפשר רק שאלה קטנה, למה אתה מגדיר את עצמך "הומו" הרי זה כבר בעולם נהיה קצת מילת גנאי. מה ה"הומו" אומר לגביך בדיוק??


הגב
יצירת קשר מהי חברותא
  • תגובות אחרונות:


  • RSS