למה רק ארבעה מינים?

כנגד חמש תרעומות דיברה תורה, כותב "מי השילוח" * חג הסוכות, "זמן שמחתנו", נתקן כנגד תרעומת חוסר הביטחון בעתיד * עדן ארזי מתרעמת על ארבעת המינים ועל הקהילה הלהט"בית שמדירה את המיעוטים שבתוכה, ומזכירה את חשיבותה של "אגודה אחת"

Arba-minim

שני יהודים, ארבעה מינים

וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים, וַעֲנַף עֵץ-עָבֹת, וְעַרְבֵי-נָחַל; וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם–שִׁבְעַת יָמִים… בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים; כָּל-הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת. (ויקרא כ"ג, מ'-מ"ב)

חמש פרשיות המועדים כנגד חמש תרעומות האדם

פרשייה זו היא החמישית בפרשיות המועדים המצויינים בספר ויקרא. אומר בעל "מי השילוח" (הרבי מאיזביצא, מי השילוח, פרשת אמור) שחמש פרשיות אלו הן כנגד חמש הפרשיות הקודמות להן והמציינות את חמשת מיני התרעומת שיכולים להמצא בלב האדם על מידותיו של הקב"ה. מול התרעומת על המיתה וההעדר אשר בליבו של מי שמת לו שארו הקרוב (ויקרא כ"א, א') מעמיד הכתוב את פרשיית הפסח (שם כ"ג, ה') שהוא תחילת ההארה והחיים שהקב"ה נותן לישראל. מול התרעומת אשר בליבו של בעל מום שנמנעת ממנו עבודה היקרה לליבו כל כך (ויקרא כ"א, י"ז) מעמיד הכתוב את פרשיית שבועות ונותן תקווה לאדם כי כמו שבעת מתן תורה נרפאו כל בעלי מומין כך ירפאו ה'. מול התרעומת שיש לכהן אשר נטמא (ויקרא כב', ג') ולכל אדם אשר צועק חמס ועצוב על כך שלא באשמתו נמנעת ממנו הגישה לעבודת ה', מעמיד הכתוב את פרשיית ראש השנה (שם כ"ג, כ"ג) ואת תקיעות השופר המונעות שמועות העלולות לגרום לעצב אצל האדם מלהגיע לאוזנו. הפרשיה הרביעית מתייחסת למומים המצויים בקורבנות (ויקרא כ"ב, כ') ולתרעומת שיש לאדם שנמנע ממנו לעבוד את הש"י על אף שהנחיל הקב"ה טוב ורכוש. מול פרשה זו ניצבת פרשיית יום הכיפורים (שם, כ"ג, כ"ז) בו נמנע האדם מטוב העולם הזה כדי לקיים את רצון ה'.  התרעומת החמישית היא זו שיש לאדם על חוסר הביטחון בעתיד, כפי שבא לידי ביטוי באיסור להותיר מזבח התודה למחרת (ויקרא כ"ב, כ"ט), המכריח את האדם המודה על העבר להיות כל הזמן בתפילה ובמורא מאין ימצא לחמו למחרת. מול תרעומת זו מעמיד הכתוב את פרשיית חג הסוכות (שם, כ"ג, ל"ד) הקרוי "זמן שמחתנו" בה משמש הש"י את האדם בהבטחתו שלא יעזבנו ויגן ויקיף אותו, כפי שהסוכה מקיפה את האדם.

לא רק נטילת לולב  – אסור לשכוח את המינים המוחלשים

4 מינים אבסטרקטאך מלבד הסוכה מחוייב האדם בנטילת ארבע מינים. כולנו מכירים את המדרש בויקרא רבא המצמיד טיפוס בן אדם שונה לכל אחד מהמינים "מה אתרוג זה שיש בו טעם ויש בו ריח, כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים" (ויקרא רבא, ל') וגו'. אני לא אוהבת את המדרש הזה היוצר היררכיה בין מינים וא/נשים. די אם נראה את תילי ההלכות הקשורות לאתרוג ולולב לעומת מיעוט ההלכות המתייחסות להדס ובטח לערבה. בהמשכו של אותו מדרש מוצמדים לכל אחד מהמינים אברי גוף שונים: ללולב – עמוד השדרה, לערבה –הפה, להדס – העין ולאתרוג – הלב. הרב אנדרו סאקס (Rabbi Andrew Sacks) מציע פרשנות מודרנית יותר. הלולב – סמל פאלי מובהק – מסמל את הגבר, והאתרוג הוא סימן מובהק לפטמה הנשית. אבל גם הוא מתייחס רק לשני מגדרים, קבועים ודיכוטומיים. כמו בין ארבעת המינים כך גם בקהילה שלנו המורכבת מלפחות שש אותיות – להטבא"ק*, המייצגות נטיות מיניות וזהויות מגדריות שונות יש כאלה ש"נחשבים יותר". שוב ושוב אנו רואים איך מתעלמים מהמינים הצנועים יותר, אלה שמספרם מועט יותר, אלה הקוצניים יותר, אלה שזהותם המינית אינה מתיישבת יפה עם התמונה החלקה ומשובבת העין אותה מנסים המינים האחרים להציג כלפי חוץ. שוב ושוב אנו רואים איך אותם מינים מודרים מצמתי קבלת ההחלטות, מושתקים, מועלמים בצילם של מינים גבוהים יותר או ריחניים יותר, אם בכלל הם זוכים לעמוד בקרבתם.

המדרש בויקרא רבא ממשיך ואומר כי רק "כשהן עשויין אגודה אחת" מתעלה הקב"ה. רק כאשר אותם איברים עובדים יחד הגוף ממשיך לחיות. ללא כל המינים לא מתקיימת המצווה. ללא ה-ק' וה-א' ה"קהילה" אינה קהילה. היא לא קהילה גם ללא ה-ב' וה-ט', ה-ה'  וה-ל'. רק כאשר כל הקולות שבקהילה נשמעים יש לה קיום מוסרי. רק כאשר תהיה היא מאוגדת היא תתעלה. קולם של "הטמאים" חייב להישמע. אסור להרחיק את "בעלי המום", אשר בגלל חוקי החברה הקובעים מה יאה נמנע מהם להשתתף בעבודת החינוך הקהילתית. אסור שצעקתם תורחק מעין הציבור. הסוכה, הבית הזמני, מזכירה לנו כמה ארעי כאן קיומם של כולנו. כמה שברירי הוא קיומה של הקהילה הלהטבא"קית. מצד שני, הסוכות מזמינות את כולם פנימה, לא רק את היהודים, כפי שכותב הנביא זכריה. לא רק ה"נבחרים" מוזמנים, אלא כולם. הסוכות שוברות גבולות ומפייסות בין עמים ובין בני אדם לטבע, כפי שהיטיב לתאר הרב סטיב גרינברג בשיחה קצרה על החג. הן מציעות איחוד בין כל המינים והמגדרים המרכיבים את הקהילה. יהי רצון שבסוכות הזה, נשב יחד, מוגנים, מפוייסים, שמחים ומאוחדים.

* להטבא"ק: לסביות, הומואים, טרנסג'נדרס, ביסקסואלים, אינטרסקס, קווירים.

השאר תגובה

עוד ב- דבר תורה – בעיניים שלנו ››

תגובות הגולשים 11 תגובות

avatar
דבר תורה מעולה
22 בספטמבר 2010

דבר התורה שלך מעולה: המסר חד, הציטוטים מעניינים ולא טריוויאליים (לא הכרתי את דבר התורה של הרב גרינברג) וכמובן איך אפשר בלי ביקורת קהילתית מרומזת.
נהנתי מאוד לקרוא. דבר תורה עם מסר להטב"י יהודי ראוי לחג. מקווה לקרוא כאן עוד דברי תורה שלך


הגב
avatar
אייל
22 בספטמבר 2010

המאמר מעלה כמה שאלות מעניינות. ולטעמי אלו דוקא השאלות שהוא אינו שואל.
האם יש לנו קהילה? ומה היא אותה קהילה?
האם חברותא היא קהילה? האם כל ההומואים הדתיים הם קהילה? ומה עם הדתל"שים?
אולי קהילה אינה מוגדרת רק על סמך תכונות, אלא גם על סמך, מי רוצה להיות חלק ממנה, ולקבל על עצמו לתרום ולהיתרם. כשיבוא זר ויקרא "עמך עמי, ואלוקייך אלוקי" הנקבלהו לקהילתנו? ואם יבוא עמית וירגמנו באבנים מה נעשה?
האם לקהילה יש זכות "להדיר", כלומר לא לפרוס את חסותה, על אותיות נוספות כדוגמת אלו שהכותבת בחרה להוסיף ואחרות הידועות לה וליודעי ח"ן?


הגב
    avatar
    עדן
    22 בספטמבר 2010

    השימוש במילים "לפרוס את חסותה" מצביע על גישה שיש בקהילה "פורסי חסות" לעומת אלו המסתופפים בצילם.
    ונגד זה בדיוק יוצא המאמר. אין ואסור שיהיו "פורסי חסות" .קהילה היא סך כל מרכיביה ואין מרכיב אחד חשוב יותר מהאחר.כמו בארבעת המינים שצריכים את כולם בכדי לקיים את המצווה כך גם כאן צריכים את כולם בכדי לקיים קהילה. הסתרת חלקים מהקהילה לכל צורך שהוא אינה מוסרית ואינה סולידרית. היא מנציחה סטריאוטיפים שיש לא/נשים מחוץ לקהילה וגם בתוכה לגבי אותן אותיות שאולי עבורך הן ידועות רק ליודעי ח"ן אבל עבור אחרים הן מייצגות א/נשים וזהויות של טרנסים וביסקסואלים וקווירים ואינטרסקס הקיימים הן בחברה הכללית והן בחברה הדתית. אני לא חושבת שאם א/נשים שייכים לקהילה כלשהי הם צריכים לוותר על ייחודם. ריבוי הקולות, הדעות, אולי פחות נח לרוב המיינסטרימי אבל הכרחי אם אתה רוצה לכלול את כולם בקהילה. ואולי אתה לא רוצה אולי אתה צודק ואין בעצם קהילה. רק שזה לא מסתדר לי עם כל הפרסומים שאני מקבלת מגופים המגדירים את עצמם כ "הקהילה הגאה" או "קהילה דתית גאה".


    הגב
avatar
אייל
22 בספטמבר 2010

עדן.
עם רבים מדברייך אני מסכים.
אך במקומות אחרים (ולאו דוקא באלו שציינת) אנו חלוקים, והמחלוקת ביננו, ככל שהיא לשם שמיים, תמשיך להתקיים.
חג שמח.


הגב
avatar
22 אותיות הקודש
23 בספטמבר 2010

למה? למה רק 6 אותיות? בואו נכריז כי כל האותיות כולן קדושות. ולכולן יש חלק לעולם הבא.
הרי יש עוד אותיות שלא ציינת את הייצוג שלהם:
פ' – For פאנסקסואלים
ק' – For questions
א' – For אסקסואלים
ולמה לעצור כאן – אפשר להמשיך:
ל' – לא רוצה להחליט/ להגדיר
מ' – מתלבטים
ש' – שריריים (נמשך רק לכאלה) ע"ע ריבועים בבטן.
***ועוד לא נאמרה האות האחרונה…

22 אותיות הקודש המדירות את האותיות הסופיות


הגב
    avatar
    עדן
    24 בספטמבר 2010

    אדרבה. ואם תשים לב, כתוב במאמר "מלפחות שש אותיות". ואם תרצה עוד דוגמאות אז הנה כמה:
    אגזוזן, אדון, אוחצ'ה, אינטרסקס, אישה, אישה לנקבה, א-מגדריים, אמ-טו-אפיות, א-מיני, אנדרוגינוס, אנשים שנולדו אינטרסקס, אפ-טו-אמים, אפ-טו-אף, אקטיבי, אישה, אישה גברית, בוטום, בוי, בעל נטייות הפוכות, בּוצ', בּוצ'ה, בּוצ'ון, ביג'נדר, ביסקסואלית, בני זוג, בשלה, גאה, גבר, גבר לזכר, גבר נשי, גברים טרנסקסואלים, גייז, גירלז, ג'נדרבלנדר, ג'נדרקוויר, דב, דגו"ת (דתיות גאות), דֶדי, דיוות, דַּיְיק, דייקס און בייקס, דייקית, דראג פאמ, דראג קווין, דראג קינג, דראגיסטים, הו"ד (הומו דתיים), הומו, הומואית, הומוסקסואל, הטרוסקסואל, הרמפרודיט, ויאז'ה, ונילי, זושה, חברים, חברותא, חלוצי המגדר, טונאיות, טומבוי, טומבוייז, טופ, טרוורסטי, טרנס, טְרַנִי בּוי, טרנסג'נדר, טרנסג'נדרימות, טרנסווסטיט, טרנסימות דתיימות, טרנסקסואל, טרנסקסואלית, כזה, כזו, לֶדֵר דַּיְיק, להט"ב, ליפסטיק דייק, לכה, לסבית, מולטיסקסואלים, מין שלישי, מלכות דראג, מלכי דראג, מסוללות, מרקיטה, משפחה, מתחנגל, מתלבשות, מתלבשים, נהגת משאית, נושך כריות, נעמים ונעמות, נערי אמצע, נשים בחליפות, נשים טרנסקסואליות, נשית בנשית, נשלט, נשת, סדומאים, סופט בּוצ', סטון, סטון בוצ', סטון פם, סטרייט בסטרייט, סטרייטית שמתנסה, סיסג'נדר, סיסי, ספונסר, עוברת, עליז, פאמיות, פאנסקסואל, פאסיבי, פוליאמורית, פמית, צ'ייסר, קוויר, קוקיצה, קוקסינלית, קטנים, קרוסדרסר, קרוסדרסרית, שוטה לדבר אחד


    הגב
avatar
taramaclay
24 בספטמבר 2010

עדן, תודה. התחברתי למלים שלך, בעיקר לחלק על חוסר הביטחון בעתיד. גם הקהילה הדתית כוללת את כל המיעוטים שנכללים באותיות הלהטבא"ק. ולכל אחד יש את המקום שלו, לא כסמל וייצוג ל"אות" שלו, אלא כאדם שלם בעל דעות, צרכים ורצונות שצריכים לבוא לידי ביטוי באופן מלא בפעילות של גוף שקורא לעצמו "קהילה דתית גאה".


הגב
avatar
Jewish Gay Guy
24 בספטמבר 2010

Great Dvar Torah for the Festival of Boots about the importance of inclusion in our LGBTQI and Jewish communities.

Too bad some people in the talkbacks are using this to make fun of other's people Identities.


הגב
avatar
אופיר
27 בספטמבר 2010

עדן, את פשוט מצויינת – דבר תורה יפה ומתאים היטב לחג, ולקהילה הגאה. חבל שאפילו בקהילה הדתית הגאה נמשכת מגמת הסגרגציה הוותיקה והפסולה של החינוך הדתי, המפריד באופן עקבי בין "אנחנו" ו-"הם". כמה אבסודרי שתוך כדי מאבק על יצירת מקום לגיטימי עבור כולנו במסגרת האוכלוסייה הדתית הכללית, יש מי שמוצא לנכון לעשות סגרגציה אפילו בתוכנו אנו, במקום להבין שחוזק השרשרת נמדד בחוליה החלשה ביותר שלה.

אה, והטוקבק האחרון שלך פשוט מופלא :)


הגב
avatar
רבקה גילעד
30 בספטמבר 2010

עדן-דבר תורה מאלף בינה…
אייל-כל מיעוט שמשמיע קול-הוא רעש לרוב.
כל מיעוט שלא שותק-מקעקע סדרי מיינסטרים,פורץ את הגדר הקדושה של הרמוניית תורם ונתרם-כי הוא בכלל לא שם.
רק לאחרונה הבנתי איך יכול להיות שמצעד גאווה-שהוא מצעד בקשת זכויות-יכול להיתפס בעיני אחר/ת כפרובקציה-או אפילו כסתם רעש.כזה שלמישהי/ו מתחשק לשים לך פלסתר על הפה-להכניס אותך לבית פנימה,או לחדר מסויים,או לפחות להרים את התנוך..
כולנו אוהבותים שקט-הרי לא ברעש ה',כי אם בקול דממה דקה
ועדיין,גם הקב"ה בתקנו עולם במאמר פיו שינה סדרי בראשית..
ואנחנו,נבראנו בצלמו.
אתה אייל היקר מרעיש בקולך כהומוסקסואל,דתי
אחרותים-מרעישים בקולם כחלקים אחרים בלהטבא"ק,או מיעוטים אחרים..

נשאר רק לקוות שיהיה קול הרעש הזה-נחת רוח-
שנראה בו התקנה,רעש טוב,רעש של בריאה ויצירה
(כמו שהרעש שלך אייל יפה כל כך בעיניי:-)
ולא חלילה רעש של פירוד ופרובוקציה..


הגב
יצירת קשר מהי חברותא
  • תגובות אחרונות:


  • RSS