אהוד אולמרט
לאורך השנים נקשרו קשרי ידידות בין אהוד אולמרט ורעייתו עליזה לבין משפחתי. כאשר נבחר לראשות הממשלה ביקש לוודא שאשתתף בטקס ההכתרה במשכן הכנסת. היה לי קשה לחזור לבניין שעורר בי שאט-נפש, במיוחד אחרי חורבן גוש קטיף ולא נעניתי. כמה ימים לאחר מכן טלפנה שולה זקן וביקשה לתאם פגישה עם אולמרט בביתו שבמשכן ראש הממשלה. בסוף תואמה הפגישה עם אחת ממזכירותיו, ששמה אינו זכור לי. באחד מימי שישי, זמן קצר לאחר בחירתו, התיישבתי מולו ושמחתי בתוכי על ש"נבואותיי" בשיחותיי עמו בעבר הרחוק, כי ביום מן הימים יהיה ראש ממשלה התגשמו. יחד עם זאת הצטערתי צער רב על התפנית הקיצונית שעשה בכל הקשור להתיישבות היהודית ביש"ע. הרבה גילויים לא היו בפגישה הזאת והשיחה נסבה יותר על מעשיי ושלום בני משפחתי. מצדי שאלתי אותו על התבונה שבבחירת עמיר פרץ לכהונת שר בטחון, והוא חייך חיוך רב משמעות מלווה בתנועות פנים שאמרו: אל תדאג, זה היה מהלך חכם. ואז עברתי לדבר על מצעד הזימה. ביקשתי ממנו בכל לשון של בקשה, בשם רבנים חשובים, לעשות הכול לבל תחולל כך קדושת ירושלים. הוא החל לנוע על כיסאו בחוסר שקט בולט, ותשובתו הייתה: זה לא תלוי בי. אם המשטרה אומרת שהיא מסוגלת לאבטח את האירוע אז כל התערבות שלי תיפול בבג"ץ.
לצערי, לא אמרתי לו את כל מה שנתבקשתי אז לומר לו מפי המקובל, הרה"ג יעקב עדס שליט"א: "ברגע שהמצעד הזה יצעד ברחובות ירושלים אתה תשלם על כך בכיסאך". הרב עדס הבהיר השבוע, כי אין מדובר בראיות רוחניות. "כל ראש ממשלה שיאפשר מצעדי תועבה ברחובות ירושלים, יאבד את כיסאו".
זו הייתה הפעם הראשונה והיחידה בכל שנות היכרותי אותו, את הרב עדס, שהתחייב על משהו עתידי שיקרה ובאורח כה נחרץ (אגב, היה זה הרב עדס שהציב סימני שאלה על כל ההבטחות והנבואות שניתנו, ולפיהן, תוכנית ההינתקות לא תצא אל הפועל).
(כתבתו של שאול שיף. פורסם בהצופה, ז´ באב התשס"ח, 8 באוגוסט 2008)
