הרב יובל שרלו
בריאיון בנושא מעמד הרבנים בחברה הדתית לאומית, נדרש הרב לנושא ההומוסקסואלי הדתי. להלן הקטע הרלוונטי מן הריאיון:
המראיין: הרשה לי לשתף אותך בקושי נוסף שיש לי עם עולם הרבנים – אני מרגיש שהאדם הולך לאיבוד בתוך תפקידו הרשמי כרב. אתה יושב ומדבר עם רב, ומרגיש כי הוא מחויב לעמדות מסוימות, ונמנע ממנו להרגיש ולחשוב כאדם חופשי.
ניקח לדוגמה שיחה על הסוגיה ההומו-לסבית. מרבית האנשים בני הזמן שלנו רואים בכך שאלה של זהות – אין כאן לא חטא ולא תועבה או סטייה, אין כאן תופעה ברת המרה. לעומתם, יש קבוצה קטנה הרואה בהומוסקסואליות סטייה וחטא – בחירה שאפשר להמירה בבחירה אחרת. והנה, למרבית הפלא, בקבוצת הרבנים רובם ככולם ינקטו את עמדת המיעוט הזו! נוצרת תחושה כי הרב אינו משוחרר לחשוב כאדם חופשי ולנקוט עמדה; הוא מחויב לחשוב לפי העמדות העולות ממקורות היהדות. בעיניי זה עיוות של רוח מקורות היהדות, שכן מה שאפיין את הנביאים ואת החכמים היה היכולת לנקוט עמדה אנושית גם מול ריבונו של עולם.
הרב שרלו: אתה נוגע בנקודה חשובה שמעסיקה אותי עד מאוד, אבל גם כאן אני חושב שאתה מתעלם מהמציאות. עצם העובדה שאנחנו מדברים על הנושא, עצם העובדה שאני יכול להשתמש במושג "הומוסקסואליות" – איננה ברורה מאליה; לפני עשר שנים רב לא יכול היה לנהל שיחה כזאת. מתחולל שינוי משמעותי בעמדת הרבנים, גם אם ניסוחיהם בעניין מעורפלים ואינה חדים ובהירים כשלך. מובן שמדובר בשינוי המתחולל בתוך גבולות ההלכה, וחס וחלילה אינו מתיר משכב זכר.
בסוגיה הזו ובסוגיות רבות אחרות אני מרגיש שאני בין אלה ש"שוכבים על הגדר" ומחוללים את השינוי, שאחר כך נדמה כברור מאליו. איש לא יזכור מי היה זה שדיבר על הנושא בפעם הראשונה, וספג ביקורת חריפה וכואבת. אני משקיע הרבה בעבודה רוחנית פנימית כדי שלא יהיה אכפת לי מכך והכול ייעשה "לשמה", לצורך הבאת השינוי.
ועם כל זאת, שאלתך טובה ונוקבת. בעולם החרדי מקובל שאצל הרבנים יש פער בין ההצהרות ובין הפסיקה הפרטית – רב יכול להצהיר על עמדה נוקשה, אך כשיבוא אליו היחיד לשאול, הוא ימצא לו היתר; אני עצמי פונה לרב חרדי כשאני צריך היתר קיצוני. יש בדרך זו הרבה מאוד בעיות, וברבנות הציונית דתית הפער קטן יותר ברוך ה'. עם זאת, לעתים ההצהרה הנוקשה באה לידי ביטוי גם בפסיקה הפרטית. כלומר, העמדה ההצהרתית החמורה יותר מעצבת את עמדתו של הרב. אני משתדל לקצר את הפער בין ההצהרה הציבורית ובין הפסיקה האישית בכיוון ההפוך – אני אומר בפומבי כמעט כל מה שאני חושב. מובן שגם לי יש דברים שאני לא אומר מסיבות "פוליטיות", אבל הם מעטים. אני רואה בזה חלק מעבודת ה' שלי; התרחקות מ"דבר שקר תרחק" ומ"אחד בפה ואחד בלב", וניסיון להתכוון לאמת בלבד ולעמידה מול הקב"ה. ניסיון ההתכוונות הזו לאמת נטולת פניות מוציא ממני הרבה דברים טובים, ובונה בי עולמות.
(מתוך דעות גיליון 47, סיוון תש"ע, יוני 2010 לקריאת הריאיון המלא לחצו כאן)
מרדכי עבדיאל
27 ביולי 2010רבנים והומוסקסואליות.
מחד גיסא יישר כוח לרב שרלו על מאמציו, אולם מאידך גיסא הצפייה היא שרבני ישראל ינהלו דיון הלכתי פתוח [בפרהסיא] על הבעיות ההלכתיות של הקהילה הלהטב"ת. דיון אשר יוביל למסקנות שימושיות. אפשר למשל לדון על מגורים משותפים של זוגות חד מיניים. אפשר למשל לדון בזוג הומוסקסואלים אשר מראש מוותר על משכב זכר, אך מתעקש לחיות יחד כזוג לכל דבר ועניין ולנהל אורח חיים המחויב להלכה. אפשר גם לשאול האם יש איסור לערוך שטר מחויבות הדדית בין שני זוגות חד מיניים? טרם פגשתי רבנים המוכנים לשים את השאלות האלה על השולחן, אפילו רק להלכה ולא למעשה. בברכה מרדכי עבדיאל.