יום פקודה

הומוסקסואליות בראייה הצבאית

שאלת שירותם של הומוסקסואלים ולסביות בצבא, נמצאת זה שנים אחדות על סדר היום הציבורי והמשפטי של מדינות שונות וביניהן ישראל. בשנת 1993, ביציאה הגדולה של הנושא ההומוסקסואלי מהארון וכניסתו לזירה הפוליטית, בכנס הראשון על נושא של זכויות הומוסקסואלים שנערך בכנסת ניתנה תשומת הלב הציבורית, לנושא האפליה בשרות הצבאי שעליה התלונן פרופסור עוזי אבן באותו כנס. בעקבות כך, שונו הוראות הצבא משנת 1983 שהיו בתוקף באותה עת, ואשר הגבילו מאוד את שירותם הצבאי של הומוסקסואלים, והוחלפו בהוראות שוויוניות יותר. יש לייחס את הכללתם של חיילים הומוסקסואליים בצה"ל, ואת הקלות שבה נעשה התיקון בשנת 1993, גם לאופי האוניברסאלי של השירות בישראל ולתפיסתו כיסוד בסיסי באזרחות הישראלית, שהרי השירות הצבאי הוא אמת המידה הבסיסית ביותר למקובלות בחברה הישראלית. ב- 1998 התבטלו הוראות אלה וכיום אין לצה"ל כלל פקודות מיוחדות העוסקות בהומוסקסואלים.

בפרק הזה נסקור טעונים שהועלו נגד שירות הומוסקסואלים, תפיסות כלפי לסביות בצבא וכלפי הומוסקסואלים בכלל, המדיניות הצה"לית (פקודות צה"ליות) ובמדיניות בפועל.

א. הנימוקים שהושמעו נגד שירות הומואים בצבא

1. מחלה: בהתפתחות ההגבלות על שירות הומוסקסואלים, היה מקום מכובד לגישה הרואה בהומוסקסואליות מחלה. בשנות מלחמת העולם השנייה, פיתחו פסיכיאטרים בארה"ב את הטענה כי הומוסקסואלים ראויים לטיפול על ידי הממסד הפסיכיאטרי. מאז 1973 עת הוצאה ההומוסקסואליות מרשימת המחלות הפסיכיאטריות, טענה זו כבר לא נשמעת.
2. סיכון בטחוני / סחיטה: ביסוד תפיסה זו הייתה המחשבה שהומוסקסואלים מעוניינים לרוב להסתיר את נטייתם המינית, ומשום כך עלולים להיות חשופים לסחיטה על ידי מי שנטייתם זו ידועה להם וישתמש בכך כאיום. הקישור בין הומוסקסואליות לסיכון בטחוני נולד בשנות החמישים בתקופת מקארתי. טיעון זה נמצא הופרך לאחר שהתברר כי לא היה אפילו מקרה אחד של סחיטה.
3. טיעון ה"מקלחת" (פרטיות): טיעון זה סב סביב השאלה של מה יקרה ברגע בו ימצא חייל הומוסקסואל במקלחת עם קבוצת גברים עירומים. ישנה סצינה מיתולוגית מדומיינת – "סצינת הסבון" – מה יקרה כאשר חייל הטרוסקסואל יפיל את הסבון במקלחת ויתכופף להרים אותו, תוך שהוא חושף את עצמו לאפשרות של חדירה ע"י חייל הומוסקסואל המתקלח איתו.
4. טיעון ה"מורל" ו"אחוות יחידה": הטיעון הוא כי לשם יעילות הצבא דרושה אחידות וחברות בין השורות, ואלה עלולים להיפגע אם ימצאו הומוסקסואלים בין המשרתים. הכנסת הומוסקסואל גלוי ליחידה קטנה עלול ליצור קיטוב בין המחזיקים בדעות שונות לגבי הנושא, לעיתים עד כדי אלימות, המורל ירד והיעילות של היחידה תיפגע (גרוס, 2000).

הטיעונים נגד שירות הומוסקסואלים אינם עוסקים עוד ביכולתם של ההומוסקסואלים עצמם לשרת בצבא, כי אם בהשלכות של תגובות חיילים הטרוסקסואלים על שירות כזה בין אם בטיעון ה"מקלחת" או טיעון ה"מורל". לדוגמא, סוזן בורדו עומדת על כך שבטיעון המקלחת בא לידי ביטוי האיום על הגבריות של חיילים הטרוסקסואלים, זאת בשל הסיטואציה שבה, כך הם חושבים, יסתכלו עליהם גברים אחרים ובכך הם יאבדו את מעמדם כסובייקטים המסתכלים על אובייקטים מיניים – נשים – ושופטים אותם, ויקבלו את התפקיד השמור לנשים: אובייקטים למבט של מישהו אחר. לגבר יש פחד מלהיות קורבן מהסוג שלרוב נשים הן הקורבן הזה.

חשוב לציין כי נימוקים אלה נדחו על ידי בית הדין האירופאי לזכויות האדם, אך התקבלו על ידי בתי המשפט הפדראליים בארצות הברית. (גרוס, 2000)

ב. הומוסקסואליות וגבריות

בישראל שבה העימות הצבאי הינו מאפיין מרכזי של סדר חברתי, יש לצבא חלק בולט בעיצוב החיים התרבותיים והחברתיים (הגיוס לצבא הינו חובה כדי לקבל בהמשך הטבות מהמדינה והחברה) של היחיד.

ספרות רחבה העוסקת בהבניה התרבותית של הגבריות, מתארת כיצד ברוב התרבויות הגבריות אינה מונחת מראש בכיסו של היחיד, אלא יש לזכות בה. היא פועלת כמושג חמקמק המציב את המעוניינים להגשימו בתהליך מתמיד של ניסיון לאשר ולהוכיח את גבריותם. החיילים ביחידות הקרביות פועלים בתוך תרבות ייחודית הנשענת על שילוב בין צבאיות לבין גבריות. בעוד שהמטרה המפורשת של התרבות הצבאית שלה הינה הפיכת המתגייס מאזרח ללוחם, המטרה הסימבולית היא הפיכת הנער לגבר (קפלן, 1999).

המוסד הצבאי הוא אתר תרבותי מרכזי הקושר בין הגבריות ההגמונית לבין הגוף הגברי. המשמעת (מדים ותספורת, שליטה על שעות אכילה ושינה, סכנות פיזיות וכדומה) והשליטה בגוף הם חלק המאפיינים המייחדים את אורח החיים הצבאי מן החיים האזרחיים. לכל הגורמים הסמליים הללו המעצבים את גופו של ה´גבר הביטחוני´, השפעה על היחיד הנכנס לדמות זו.

בניתוח של דימויי גבריות בקרב לוחמים בצה"ל, מראה החוקרת ליאורה שיאון כיצד דרך הומור וקללות נוצרת סטיגמה מתמשכת כנגד סוגי גבריות אחרים והומוסקסואליות בפרט. קללה שגורה בקרב חיילים כגון "לך תמצא ערבי ג´ינג´י שינענע אותך" מגלמת את כל מרכיבי האחרות – האויב הערבי כאחר לאומי, הג´ינג´י כסמל לאחרות ביולוגית בכל תרבות, ואקט של חדירה הומוסקסואלית כביטוי לפגיעה בגבריות (שיאון, 1997).

ג. שירותן של נשים לסביות בצבא – הטרוסקסואליות כפויה

הצבא כגוף שמנסה להיות הטרוסקסואלי הוא גם אחד מהמעוזים שאדריאן ריץ´ כינתה "הטרוסקסואליות כפויה", קרי, כפיית נשים להטרוסקסואליות, וזאת כחלק ממיסוד העליונות הפטריכאלית של הגברים.

נשים נתפסות בצבא כמי שצריכות לשרת את הגברים, לרבות באופן מיני. דפנה יזרעאלי מביאה ביטוי לתפיסה זו בדבריו של אל"מ גרשון הכהן מפקד חטיבת 7 בחיל השריון שלפיו "מקדמת דנא היו הגברים לוחמים והנשים זונות, ומרבית הבנות בצה"ל ממלאות תפקידים פקידותיים שהמחשב והמשיבון יכולים לעשות באותה מידה של יעילות". יזרעאלי עומדת על כך שדבריו של הכהן, אף שעוררו סערה ציבורית, ביטאו את מה שחשבו רוב אנשי הצבא, וביטאו את המציאות בשטח. מבחינה זו, לסביות נתפסות כאיום על התפקיד שנשים אמורות למלא בצבא, כאובייקט מיני. כאשר נשים דוחות את ההטרוסקסואליות הכפוי של הצבא הגברי, הן נתפסות כלא ראויות לשרת, שכן אין הן ממלאות את התפקיד שנתפס כתפקידן, הן מסומנות כסרבניות גברים, קרי, סרבניות הטרוסקסואליות, קרי, לסביות (גרוס, 2000).

ד. היסטוריה של מדיניות צה"ל ביחס לשירות הומוסקסואלים

הומוסקסואלים משרתים בצבא מאז קום המדינה על פי חוק גיוס חובה, החל על רוב אזרחי המדינה. אין בנמצא נתונים מדויקים של אחוז ההומוסקסואלים המשרתים בצבא אך רובם המכריע משרת שרות מלא. בנוסף, אין מידע אמין לגבי מדיניות גיוס הומוסקסואלים לפני תחילת שנות השמונים. משמעות השינוי במדיניות ב- 1983 הוא הנהגה של מדיניות גיוס בררני ומוגבל, זו הוחלפה ב1993 ובוטלה לחלוטין ב- 1998.

פקודות 1983 – במסגרת הוראות קבע מטכ"ל אכ"א נכנסה בספטמבר 1983 לתוקף פקודה חדשה שמספרה ק-01-11-31 וכותרתה "שירות הומוסקסואלים בצה"ל", שקבעה כי שיבוצם של חיילים הומוסקסואלים מוגבל בגין נטיותיהם משום שנטייה זו עלולה להוות סיכון בטחוני (תפיסה המתאימה לטיעון השני שהוזכר לעיל). ההוראה אומנם סייגה קביעה זו באמירה שכל מקרה יבחן לגופו, מאחר שאין להצביע על הנטייה כעל מחלת נפש או סטייה. {בפועל היה אפשר לקבוע שיבוץ עוד לפני תחילת השירות. בחוברת ההנחיות הבסיסית למאבחנות הפסיכוטכניות בצה"ל אופיינה ההומוסקסואליות כסטייה מינית, וכרכה בינה לבין נשיות ובעיות בבריאות נפשית . במסגרת מדיניות מיון המועמדים לקראת גיוס, הונחו המאבחנות פסיכוטכניות כי במידה ועולה חשד לנטיות הומוסקסואליות, יש לבחון את התאמת המועמד לשרת ביחידת שדה (קפלן, 1999). בהוראה נקבע כי מפקד יחידה שנודע לו על חייל הומוסקסואל ביחידותו יפנה את החייל למרכז בריאות הנפש ועל פי החלטתם יחליט בטחון שדה כיצד לפעול (ראה פירוט מודגש בפקודה המצ"ב) (מטכ"ל אכ"א 1983).

פקודות 1993 – בפברואר 1993 במסגרת הוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת ערכה יעל דיין בכנסת כנס בנושא זכויות הומוסקסואלים. בין היתר הופיע שם פרופסור עוזי אבן (היום חבר כנסת) שסיפר את סיפור סילוקו מהתפקידים הצבאיים שבהם שירת במילואים בשל היותו הומוסקסואל. בעקבות הופעה זו התייעץ איתן הבר, מנהל לשכתו של רבין (דאז ראש הממשלה) עם הרמטכ"ל דאז אהוד ברק ונקבע כי תוקם ועדה שתבחן את סוגית שירות הומוסקסואלים בצבא (גרוס, 2000). ב- 10 ביוני 1993 יצאה הוראת מטכ"ל אכ"א חדשה שנשאה את אותו מספר ואותה כותרת, אך תוכנה היה שונה מאוד. הפקודה קבעה כי ככלל, לא יוגבלו שיבוצם או קידומם של חיילים הומוסקסואלים. עם זאת נקבע כי במקרים מסוימים תיתכן יצירת סיכון בטחוני, ובמקרים אלה ייבחנו שיבוצם והעסקתם הפרטני. בנוסף בוטלה ההנחיה שיש לדווח על כך לענף לבריאות הנפש, ובמקום זה ידווח למחלקת בטחון שדה בלבד שיחליטו כיצד לנהוג, כאשר נוספה להם אפשרות נוספת של לא לנקוט בשום צעד (ראה הדגשה בפקודה המצ"ב – מטכ"ל אכ"א 1993).

1998 – בעוד שבשנת 1993 היה תיקון הפקודה מתוקשר ביותר, חל בשקט שינוי נוסף ב- 1998 – בשנה זו בוטלה כליל הוראת קבע מטכ"ל אכ"א ק-01-11-33 ומאז אין בצבא כלל פקודות הנוגעות בהומוסקסואלים.

ה. היחס בין הפקודות למציאות

סביר להניח כי חיילים רבים חוששים עדיין כי יפגעו אם תתגלה זהותם כהומוסקסואלים, והם ממשיכים להסתיר את נטייתם המינית. עמדתו הרשמית של הצבא הינה כי אין החייל חייב להצהיר על נטייתו המינית, ומי שמצהיר עליה אינו מוגבל בגיוס ובשיבוצו בצבא, ספק עד כמה עובדות אלה ידועות למתגייסים ולמגייסים. מדי פעם עולה סיפור שמעלה סימני שאלה לגבי השוויוניות במציאות. למשל בספטמבר 1997 פורסם ב"זמן הוורוד" (עיתון הקהילה ההומו-לסבית) ושוב ביולי 2000 ב"ידיעות אחרונות", פורסם כי צה"ל עורך בדיקות לאבחון נגיף האיידס בקרב מועמדים לגיוס במקרים שהמועמד מצהיר שהינו הומוסקסואל וזאת ללא ידיעת המתגייסים. מכאן עולה השאלה: עד כמה חלחל השינוי בפקודת הצבא בכל הדרגים? (גרוס, 2000).

(מתוך אתר תהל"ה. כתבתו של איתי. התאריך אינו מתועד)