אוֹריגָדי

מִצְבי ולוויתן נולד צביליתן; מִשָפן וחתול יוצא שְׁפַנְתּוּל; מִצָּב ובדידות נולד צַבְדִידוּת. מה יוצא מאוֹרי וגָדִי? * אליק בטור פותח שבו בפעם הראשונה הוא חותם בשמו האמתי

zipper

"מצבי ולוויתן נולד צביליתן.”
"אתה שוב במצב רוח המעצבן שלך."
"מצב ושבלול נולד צַבְּלוּל.”
"צַבְּלוּל?”
"כן. ומצַבְּלוּל ולוויתן נולד צַבְּלוּליָתָן.”
"מה?”
"אם הוא לא נזהר. אמצעי מניעה זה חשוב מאוד.”
"כשאתה מקיים יחסים עם לוויתן? כן, אני מניח.”
"הוא כבר היה חצי שיכור, ככה שהשיקול דעת שלו לא היה משהו. אבל זה נתן לו אומץ. אז הוא גמר את מה שיש לו בכוס וניגש אל הלוויתן שעומד בצד, כאילו, לא אכפת לו, ואומר, אתה רוצה לבוא אליי הביתה?”
"והוא רצה.”
"מדהים, נכון? והם הולכים אליו, אבל זה לא סתם סטוץ וגמרנו, הלוויתן הזה הוא די ג'נטלמן. אז הם מדברים על ספרות, והוא צוחק על הטעם שלו במוזיקה ו –"
"ואחר-כך הוא לא מתקשר.”
"איך ידעת?”
"נו, זה לא התקדם לשום מקום.”
"זה היה לילה קסום!”
"אבל לא יצא מזה שום דבר.”
"דווקא יצא. צַבְּלוּליָתָן.”

"אוֹרי –”
"משפן וחתול יוצא שְׁפַנְתּוּל.”
"אפשר לדבר אתך רגע ברצינות?”
"אני תמיד רציני.”
"אתה לא חושב שאנחנו דורכים במקום קצת, שאנחנו… לא יוצא מזה שום דבר?”
"לא?"
"כאילו שאני רוצה משהו אחר. עוד משהו. אבל אין.”

"גם אני רוצה.”
"אתה רוצה מה?”
"אני רוצה צַבְּלוּל.”
"אי אפשר לדבר אתך על כלום, אתה יודע?”
"גדי, צייר לי צַבְּלוּל!”
"מה תעשה עם צַבְּלוּל?”
"אנחנו נגדל אותו, גדי. אנחנו נהיה אבא ואימא והוא יהיה הצַבְּלוּל הכי מאושר בעולם.”
"ואיך בדיוק אתה מתכוון לגדל את הצַבְּלוּל הזה בעולם שכולו צבים ושבלולים?”
"אני אתן לו חסה."
"מבריק.”
"הוא יגדל ויפגוש את לוויתן חלומותיו. הוא יהיה רופא.”
"הוא לא. אין צַבְּלוּלים, אוֹרי. מצב ושבלול לא יוצא שום דבר.”

"מִצָּב ובדידות נולד צַבְדִידוּת.”
"אתה לא יכול לעשות את זה למושגים מופשטים.”
"אני לא. אבל צב כן: הוא על-זוויגי. הוא יכול להיות עם מי שבא לו.”
"מה נולד מִצָּב ונודניק?”
"גָּדִי.”
"מצחיק מאוד.”
"אתה יודע מה? נראה לי שגם אתה על-זוויגי.”
"באמת?”
"הנה, תראה: תַּרְנְגָדִי. לִוְיָּגָדִי. גָּדִיבְשָׂה.”
"מה זה גָּדִיבְשָׂה?”
"מה שנולד מגדי וכבשה.”
"על-זוויגי, אתה אומר?”
"לא, בעצם… אתה לא. אתה לא יכול להתחתן עם ארמדיל."
"ארמגָדיל."
"זה משחק-מילים. אין דבר כזה.”

"ארמדילוֹרִי.”
"מוזר מדי. לא ילך.”

"אז מה?”
"נראה לי שאנחנו תקועים.”
"זה לא כל-כך מסובך, לצייר צבלולים, אתה יודע.”
"אפשר לנסות.”
"אפשר. מה יוצא מאוֹרי וגָדִי?”

*

והערת שוליים (ארוכה במיוחד, לכבוד הפעם הראשונה):

הומואים דתיים זה נושא משעמם מאוד. זה נשמע כמו נושא שנגזר מתוך חוברת חודש ארגון של בני עקיבא. אני חייב להודות שעד הזמן האחרון, לא ממש הבנתי את הקטע. זאת אומרת, להיות הומו בתל אביב באלפיים ותשע, זה כמו להיות פמיניסטית, או להיות דודו זר: טיפה אנאכרוניסטי. אתה מעדיף גברים? שיהיה גברים. את מי זה מעניין, בעצם?

אבל גם אצלי הרצח שינה משהו, אני חושב. ולא כל כך הרצח עצמו, כמו המהומה מסביבו. כל הנסים זאב והספר הלבן וכן-לא-הסתה-שימון-פרס-גייאה-ודמוקרטי, מסביב יְהום הסער אך ראשינו לא יישח.
אין לי מושג מה קרה שם, במוצאי השבת ההיא, ואישית, אני לא מאמין בהסתה והדחה. אבל התגובות המשועשעות של כל מיני חילוניים-שמאלנים אצלי בעבודה, אנשים שהדבר היחיד שהם שונאים יותר מהומואים זה את נסים זאב, גרמו לי להבין שמשום מה זה מעסיק אותם, הומואים. אין לי מושג למה.

אני לא טיפוס של לצאת ולהיכנס מארונות, בעיקר כי זה נראה לי אובר-דרמטי, מופע של המון תשומת לב עם עלילה דלילה. וזה גם לא עניינו של איש. אבל הזמן האחרון אני מתחיל לחשוב שאולי זה מה שצריך: לשעמם אותם למוות. יאללה, יאללה. אני הומו. מה עוד יש בטלוויזיה?
ואז, סוף-סוף, פסיכופטים בתתי-מקלע יירו רק על ילדים מזדמנים בבתי-ספר, ללא הבדל דת גזע ומין, כמו בכל עיר מערבית מתוקנת. ונוכל לחזור לשנוא חרדים בגלל שהם חרדים, ושמאלנים בגלל שהם מסריחים, ודגל גאווה יהיה נורא קיץ 2006. כמו קרוקס. כמו ריטה. תל אביב תהיה ז'נבה, משעממת עד אימה.

אמנם אני עדיין לא בשלב של צעדים אובר-דרמטיים, אבל החלטתי לחתום על הטור הזה בשם שלי. צעד קטן לאדם, פיהוק גדול לאנושות.

*

עד הפעם הבאה, פרו ורבו ומלאו את הארץ.

אליק

השאר תגובה

עוד ב- מקלף ינשופים ››

תגובות הגולשים 6 תגובות

avatar
גיל
14 באוגוסט 2009

אני, בניגוד אליך, לא רוצה להזדהות בשמי האמיתי. :) הטור הזה מקסים.
ולעניין "יאללה, יאללה. אני הומו. מה עוד יש בטלוויזיה?" – שותף לגישה


הגב
avatar
grateful dead
23 באוגוסט 2009

ת'כלס.


הגב
avatar
nir
24 באוגוסט 2009

טור מקסים. אני שותף להרגשתך, שהרבה פעמים נראה כאילו לזוגיות גאה אין לאן להתקדם, שהחיבור בין בני הזוג הוא הרבה פעמים חיצוני ולא אמיתי ולא באמת יכול לצאת ממנו משהו.
בטח אמרו לך את זה כבר: אבל תרשה לי לחזור: אתה כותב מצוין, תמשיך לכתוב (אויש תפסיק, זה נעים לי)
מחכה לטור הבא!


הגב
avatar
קול באיש
24 באוגוסט 2009

לדעת לכתוב כמו שאתה כותב זה כל כך על-זמני. פשוט מקסים. תמשיך.
ודרך אגב, שם פרטי זה נחמד, אבל מתי תסביר לנו מה זה "מקלף ינשופים"?


הגב
avatar
ארנב לבן
30 באוגוסט 2009

ממש יפה, במיוחד הניואנסים והסאב-טקסט ורמות השיח השונות. פשוט עדין ויפה.
אהבתי


הגב
avatar
עמית
7 בספטמבר 2009

אפילו חיותה דויטש שאלה אותי במפגש מיום חמישי "זה שכתב את הבלוג על אוריגדי נמצא כאן? הוא כותב יפה כל כך".
מובן שהפגשתי ביניהם.


הגב
יצירת קשר מהי חברותא
  • תגובות אחרונות:


  • RSS