לרועי היקר, אין לי מילים שיכולות לתאר כמה ריגשה אותי התגובה שלך אני כל כך מודה לך…
אני בדיוק קורא את התגובה שלך אחרי שהיום הייתה לי "יציאה מהארון" (בלתי צפויה בכלל זאת הייתה החלטה של רגע-הרגשתי שאני לא יכול יותר לשאת את זה לבד) אבל רק בפני אדם אחד שהוא הראשון שיודע.
אני מרגיש עכשיו ממש מוזר, כאילו אני אדם אחר שפתאום נחשף לצד שלו שהוא ידע וגם לא ידע על קיומו, כנראה כי הסתרתי והדחקתי את זה כל כך הרבה זמן…אבל מצד שני אני גם מרגיש הקלה והרגשה של שלמות עם עצמי.. אבל עכשיו אני די מפוחד מהעתיד: כן לחפש חברה או לא, האם להתחתן או לא בקיצור אין לי ממש מושג מה יהיה לי טוב לעשות. אני ממש ממש ישמח אם אתה תוכל (וכל מי שירצה) לכתוב לי ולשתף אותי עם מה שאתה עובר לדוא"ל שלי
tamirhaviv3@walla.com זה ממש ישמח אותי לדבר איתך אז אני מקווה שתיצור איתי קשר והמון תודה על התגובה!!!!
כל טוב,
תמיר.

תמיר היקר,
נגעת בי. קראתי את מה שכתבת ובכיתי.
קשה לי להסביר לך למה החלטתי לכתוב לך. כי זה נוגע בי? כי זה משהו שגם אני מרגיש כ"כ חזק- הבדידות, חוסר היכולת לשתף, הרצון למצוא פתרון בתוך העולם הזה שהקב"ה שם אותנו בו…
אוי כמה שאני מבין אותך, רוצה לחבק אותך חזק חזק ולהגיד לך שאתה לא לבד, להגיד לך שמה שלא תחילט ומה שלא יהיה אני איתך, ושאני רוצה שרק מה שאתה רוצה שיקרה אכן יקרה.
יש משהו יסודי מאוד ברצון שלנו להיות "נורמלים" לפי הספר. משהו שיתן לנו את ההבנה שאנחנו בסדר, שלמרות הכל יש לנו מקום בעולם.
אתה יודע, לפני כמה ימים קראתי מאמר ב ynet, והרגשתי שאני לא מסוגל יותר. התחלתי לכתוב, כמו שבחיים לא כתבתי במקום ציבורי. אחרי כמה ימים קיבלתי תגובות על התגובה שלי. אתה יכול לתאר לעמך שלא כולם הבינו, אבל היו שניים שנתנו לי כוחות. שעודדו אותי. ועשו עוד משהו חשוב אחד שבגללו כתבתי לך עכשיו- הראו שיש פתרונות "נורמליים" גם לחבר'ה שמתמודדים עם משיכה לבנים. גם אם בסופו של דבר לא תצליח להמשך, תוכל לצאת להפגש עם בנות, ותהיה עליך החובה לספר אחרי מספר פגישות על ההתמודדות הזאת. יהיו כאלו שיעבו, אך יהיו כאלו שירצו להשאר איתך כי אתה אדם טוב, כי הן יסתכלו עליך ויבינו שאתה אדם רגיש, שטוב לחיות לצידו, ושיכול להיות אבא כ"כ טוב לילדים שלהם. תמיר, יהיה בסדר. אני מקווה שתצליח בכל דרך שתבחר, ושתמיד תרגיש מאושר. אתה יודע, אושר פנימי כזה… (-:
רק טוב, ובהצלחה בהכל!
רועי.

בכיתי אחרי שקראתי את הכתבה הזאת. פתאום הבנתי איפה אני עומד. אני דתי ואני יותר מאוהב את הדת ואת הקב"ה, אבל אני נשרף מבפנים כשאני חושב איך אני יחיה חיים שאני לא יכול לממש את האהבה האמיתית והכנה שלי? אני יודע שכיפה משמעותה התמודדות, מלחמה נגד היצרים והרצונות הכי פנימיים והכי כנים שלך, ואני עדיין לא מתחרט על שבאמת ובתמים אני רוצה להיות דתי עם כיפה סרוגה חביבה ונעימה על הראש, שעוסק בין היתר בלעצור את המחשבות, המחשבות על מה היה קורה אם… אם היה לי מישהו שבאמת מסוגל להבין מה אני מרגיש, אם היה לי חברה שבה הדבר המופלא שנקרא אהבה הוא דבר מקובל-גם בין שני גברים אוהבים…אם לא היתה הומופוביה..אם התורה הייתה מרשה מימוש מלא של האהבה…אם הייתי באמת ובתמים מאושר…. והנה שוב אני בוכה.

אמילי -
את לא צודקת וצודקת. התורה ניתנה בכדי שנחיה בה. היא מחייבת והיא כוללת. היא אינה נתונה לפשרות.
לפחות לא ברמה העקרונית. אם גישתך היתה נכונה – אלוהים לא היה מאפשר את התשובה. התשובה, היא החסד האלוהי, מאפשרת לנו לחטוא – אבל לחזור אליו. לחזור לעצמנו.

הגישה שאת משדרת היא גישת האורתודכסים הקלאסית. היא נכונה בכדי להמשיך את הדרך, בכדי לשרוד. אבל כבר אמר הרב קוק שהדור שלנו הוא דור כל נשמות דתוהו. נשמות שבאו "לחנך" מחדש את העולם.

אנחנו לא יודעים בוודאות שאלוהים רוצה שנסבול בשביל לקים את תורתו. אם כך היה, אז סנהדרין שמוציאה להורג היתה צריכה להיות מבורכת ולא מקוללת עד כדי כך שנאמר בגמרא סנהדרין שמוציאה להורג פעם בשבעים שנה (!) רצחנית!

אלוהים השאיר לנו הרבה מרווח בכדי לתמרן כי בחסדו הוא יודע שלא הכל שחור לבן ובני האדם שונים. מי שמרגיש שנטייתו והעדפות אינה מאפשרת לו להקים משפחה עם אישה יבחר לעצמו מה יעשה. את לא אלוהים! הוא אסר את המעשה וגם אותו ברמז. "ואת זכר לא תשכב משכבי אישה תועבה היא". איך שוכבים זכר משכבי אישה? הוא לא אישה!

אפשר להתווכח על זה עוד שנים. האורתודכסיה תישאר בגישתה הצרה שבה אין מקום לשינויים. אבל בשטח – השטח בוער וזז. משנה לשנה יותר ויותר אנשים יוצאים מהארון עם כיפה על הראש או לבושות בחצאית עד הרצפה.
מסופר בגמרא שהיה יום טוב חל בשבת ולא ידעו ישראל איך להוביל את הסכינים לשחיטה לבית המקדש לצורך קורבן החג. זה היה בתקופתו של הלל הזקן. מסופר שם שהוא "שכח" את ההלכה. וכשנשאל אם כן מה יעשו – ענה – "הנח להם לישראל". והיהודים שמו את הסכין בתוך פרוות הבהמות וכך העלו אותן לירושלים.

וכי יעלה על הדעת שהלל "ישכח" הלכה? שואלים המפרשים ויש על כך תשובות רבות.
והתשובה שלנו היא שלפעמים – כשאין ברירה, "שוכחים" את ההלכה למען טובת הכלל ונותנים לפרטים למצוא את הדרך לבד.

מי יגאלנו מבורותם של סטרייטים אמילי.
את לא מודעת להבדל בין העדפה לבין נטיה, בין הבחירי ללא בחירי, וכדרכם של דתיים מתעלמת מהעובדה שכשיש צורך אז מקילים בהלכה, ואפילו בדברים דאורייתא. למשל הפסיקה של הרב פיינשטיין למה לרופא מותר לחזור בשבת עם אוטו מהקפצה, למרות שכבר לא מדובר בפיקוח נפש. את גם מחליטה להתעלם מהעובדה שבין קשר בין גברים לבין האיסור דאורייתא יש טווח נרחב.
אך כרגיל, נוח יתר לצייר את העולם בשחור ולבן (דאורייתא!), להשוות את שאינו ניתן להשוואה, ולשלוח אחרים להתמודדות שאינך דורשת מעצמך, וכל זאת לאחר מקרה מצער בו נתגלה קבל עם ועדה שה'מתמודד' אינו אלא אדם שהדחקתו תתפוצץ לו בפנים.
(ואגב – מכיוון שאני מקפיד על תזונה טבעונית, יש לי מושג קלוש על מה אני מדבר…)

אמילי היקרה.
ברור לי שנשים מערבבות תאווה לאוכל ותשוקה מינית. אצלכן התחליף התמידי לסקס הוא שוקולד. יש מצב שמדובר על אותה כמיהה בסיסית, אך יש לה הרבה מאוד גלגולים בגופו ובנפשו של האדם.
להתאהב, אמילי אין פירושו לרצות לאכול, או לגעת או לראות. להתאהב, אולי אינך יודעת, היא תחושה רב חושית רב נפשית ומרובה בתובנות. אין אני חש כך לא למזון ואף לא לבתים ואף לא, לצערי כי רב, לנשים.
כמה מחבריך הטובים לא עשו כאן שירות נאמן, כי היה צריך להסביר לך שאין מדובר בדיאטה, וגם לא באיסור נגיעה עד חתונה כמו אצל הסטרייטים, את גוזרת, במלוא הדרך, גזרה שאינה שווה על בני אדם שונים. על עצמך לא היית מקבלת גזירה כזו – חוסר מימוש.
אני מציע לך יקירתי, לקחת לך שנה שנתיים שלוש של ניסיון ולהימנע לחלוטין ממגע מיני עם גבר (או עם אישה אם את בקטע).
תבואי לדבר איתנו אח"כ. טוב?

לאמילי עמרוסי, הייתי אומר שגם טבעונים הדוקים לא אוכלים לחם מלא עם קצח על הבוקר, אם יש להם צליאק.
ואולי גם הייתי מזכיר לה שנטייה מינית אינה מסתכמת ביחסי מין מלאים בין שני גברים. היא גם אינה ייחודית רק לגברים….
נטייה מינית היא תחושת שונות, רגשות, רצונות, התחבטויות, אהבה, אינטימיות, ויחסי מין שלעיתים כוללים ולעיתים לא.
האיסור על משכב זכר הוא עלה תאנה שמנסה להסתיר הומופוביה, בורות , ומבוכה גדולה ואין בכוחו להצדיק את יחסה של החברה הדתית להומואים וללסביות.