"חמים וטעים", "הצגה מלבבת" או בעצם פיאסקו?

מרט טוען שזה פיאסקו: "עיבוד סנסציוני, מגוחך ופשטני". שהרה בלאו דווקא מחבבת: " הצגה מלבבת ונטולת שערורייה" ואילו טל איתן טוען שמדובר בגרסה הפולנית ל"חמים וטעים". שלוש ביקורות על ההצגה הראשונה ששמה את הקונפליקט ההומו-דתי בקדמת הבמה.

מתוך "הנאהבים והנעימים" (צילום: אתר הבמה)

מתוך "הנאהבים והנעימים" (צילום: אתר הבמה)

הנאהבים והנעימים | מרט

ועתה לפיאסקו השני של הבימה, הפעם הפקת יוקרה רבת משתתפים על הבמה הגדולה של "רובינא". עיבוד סנסציוני, מגוחך ופשטני לחלוטין לסיפור של בשביס זינגר, סופר שהפך לאורח כבוד על הבמה העברית בשנים האחרונות, בעיקר הודות ליבגני אריה. העיבוד הנוכחי נכתב בשיתוף עם ישראל זמיר, בנו של זינגר, על-ידי מוטי לרנר, מחזאי אקטואליה בעיקרו, שעבודותיו הבולטות לתיאטרון הן "קסטנר" ו"פולארד". חנן שניר, מי שהיה עד לא מזמן אחד מאבירי התיאטרון האמנותי בארצנו והעמיד בשנים האחרונות שתי הצגות מופלאות באמת ("קדיש לנעמי" ו"תמרה"), הביא לנו לא מזמן את "קופסה שחורה" הפשטני והמתחנף, ראה כי טוב, וכעת הוא ממשיך את הקו הזה עם "הנאהבים והנעימים", הצגה שמוכיחה ש"קופסה" הייתה רק סימן לבאות. בימים של "קדיש" ו"תמרה", לקח לשניר שנים להעלות הפקה חדשה. בימי "קופסה" ו"הנאהבים" הוא משחרר הצגה כל חצי שנה, כנדרש. פעם, בתור מומחה לפסיכו-דרמה, שניר ידע להוציא משחקניו הופעות מחשמלות. היום הוא מסתפק באותו משחק שטחי ומנייריסטי, שאנחנו רגילים לראות על במות ישראל. כמה עצוב ומאכזב.

מה שכן, הבמה של כנרת קיש יפה מאוד הפעם, כי אם היה דבר שהפריע לקהל קוני הכרטיסים ב"קופסה שחורה" זה שהתפאורה לא הייתה משהו. יש ברקים, יש רעמים, יש מים, יש ערום, יש כלייזמרים, יש שירים, יש בחורי ישיבה מתנשקים. אין שום סיבה ש"הנאהבים והנעימים" לא תהפוך לשלאגר היסטרי. יובל סגל וישי גולן הם בחורי הישיבה המתנשקים, עזריאל וזיס´ל, שזונחים את משפחותיהם ועוברים לעיר הגדולה, שם זיס´ל מתחזה לאישתו של עזריאל. אלא שהמשפחה של זיס´ל לא שוקטת על שמריה, הפרשייה מתגלית לאיטה, ו… המחזה רע מאוד, צפוי בכל שלב, חסר כל יחוד. הטקסטים פשטניים, ההתפתחות העלילתית מביכה, לפעמים מקוממת (ברגע שהקהל צוחק, כשזיס´ל מבקש מעזריאל לקרוא לו בשם הנשי זיסה, יודעים שההצגה נכשלה). שילוב של שירים ומנגינות כלייזמריות חסרת הצדקה, מעבר למתן ערך מוסף לקניית הכרטיס (הצגה וגם קונצרט). ובנוסף לכל הצרות, העסק גם ארוך מאוד (מעל שעתיים וחצי).

בשורה התחתונה, הצגה מאוד לא טובה. כולי תקווה, שכשלונה של "הנאהבים והנעימים" יגרום למר שניר להתעשת ולהזכר איך עושים תיאטרון אמיתי. מה שעצוב הוא, שגם ההצגה הזאת תהפוך כנראה לשלאגר.

ציון בסולם מכונת הבידור של מרט: * 1/2

(מתוך http://www.tarboot.co.il/7/nehavim.htm)

מתן בסתר

"הנאהבים והנעימים´´ היא הצגה מלבבת ונטולת שערורייה. שכן במציאות שבה הומואים דתיים כותבים ספרים והרכילות המגזרית הלוהטת עוסקת בזוג לסביות מקרני שומרון, למה שמישהו ירים גבה כשעזריאל וזיסל עוברים לגור יחד בלובלין שלפני מאה שנה?

שהרה בלאו, 16/01/04

דתייה לפרנסתה, מה יש לה בחייה? עליה לצפות בהצגה ´´הנאהבים והנעימים´´ (´´הבימה´´) העוסקת בסיפור אהבה הומוסקסואלי-דתי המתרחש בעיירה קטנה בפולין וכבר למחרת להתייצב ולהצטרח מעל גבי העתון על העוולה הגדולה שנעשתה בתיאטרון הלאומי ועל הכפשת שמו של הציבור הדתי כולו ואיפה נשמע כדבר הזה, איפה.
אז דעו לכם שהדתייה המסוימת הזו נהנתה ביותר ובן לווייתה החשוך נהנה אף הוא ויתרה מזו, לו היו נוכחים באולם הוריה הדתיים של הדתייה, היו אף הם נהנים וחוזרים הביתה בעודם משחזרים ברכב את בדיחותיו היהודיות של אלחנן, בדחן העיירה, ומתמוגגים מרכלנותה של פרומה, בעלת הבית היהודייה החטטנית. שערורייה? קדחת.
אז איפה נכשלה ´´הבימה´´ ברקיחת מה שהיתה אמורה להיות השערורייה הגדולה הבאה? למה כבר לא מספיק להעלות לבמה שני פייגעלך מהישיבה? למה לא מספיק להוסיף כמה סצינות עסיסיות במקווה? למה לא מספיק להתפלמס על ´´ברוך שלא עשני אישה´´ ? למה מקדם השערורייה הגבוה לא יעבוד? למה שום חובש כיפה לא יתייצב מחר עם שלטים מול הכניסה לאולם רובינא? למה ולמה ולמה?
אז ככה: ההצגה המלבבת הזו, רודפת אחר המציאות. הציבור הדתי נמצא עכשיו בתקופה מרתקת במיוחד בכל הקשור ליחס כלפי הומוסקסואלים תוצרת בית, אין שום דרך להתחמק, זה כאן. ועכשיו. השאלה היא כמובן איך ´´מטפלים´´ בזה. לי אישית יצא להשתתף במספר ישיבות מערכת פנים-דתיות סוערות שהתקשקשו סביב הנושא הבוער ובסוף הוחלט שם, ´´עוד לא´´.
שום ´´עוד לא´´ לא היה בסרטו האפקטיבי ´´לפניך ברעדה´´ של סנדי דובובסקי שעסק בהומוסקסואלים אורתודוכסים על כל קשייהם, גם אסופת הווידויים של הומואים דתיים שיצאה לאחרונה בהחלט עשתה את העבודה, פורומים בנושא כבר קיימים ואפילו הרכילות המגזרית הלוהטת של החודש האחרון עסקה בזוג לסביות דתיות מקרני שומרון שעברו להתגורר יחד ביישוב, אז למה לעזאזל שמישהו ירים גבה כשעזריאל וזיסל מ´´הנאהבים והנעימים´´ (יובל סגל וישי גולן) עוברים להתגורר יחדיו בלובלין שמלפני מאה שנה?
אינני מיתממת,הרי אם מישהו בהבימה היה רוצה להיות נבזי ממש, הוא יכולהיה לרקוח מחזהדתי-הומואי-מודרני שעוסק נניח באונס ילדים במקוואות, או אז היו רואים שם מהי שערורייה של ממש. הבחירה ב´´הנאהבים והנעימים´´ (על פי סיפורו של בשביס זינגר; את המחזה כתב בנו, ישראל זמיר, ביחד עם מוטי לרנר; במאי: חנן שניר), היא כמעט קלאסית. למעשה, מדובר בקלאסיקה בשביס-זינגרית מהסוג המוכר. הרי יששם הכל: חתונה וחותנת ובעיות במקווה ובעל ביתיהודי רמאי ובדחן-עיירה כפייתי ואמונות טפלות ושדים ורוחות ולוויות וכלייזמרים, והתנהלות שטייטל אופיינית כל כך. אז הגיבור לובש שמלה? שילבש. דווקא מתאים לו.
הצגות שעסקו בהצצה לעולם הדתי והחרדי (וכמובן,לחדר המיטות שלו) תמיד משכו קהל. ´´שיינדלה´´, ´´ פליישר´´, ´´ מניין נשים´´ והצגות נוספות בהחלט סיפקו את הסחורה המציצנית המבוקשת. ב´´הנאהבים והנעימים´´ מקדם המציצנות כפול: הצצה לחייהם של הדתיים ושל ההומואים בכרטיס אחד. לא יקירי, זו לא טוגה, זה סתם סדין. עם חור.
אם בהבימה חשבו שהנה הנה, יגיעו המנויים החילונים וכרגיל יציצו לאחיהם הדתיים, הם יכולים להיות מופתעים מהמהלך הבא: יבואו החברים הדתיים ויציצו לאחיהם ההומואים. אני בהחלט יכולה לדמיין בקהל את הדתי-לאומי-בורגני הקלאסי שגם מתמוגג מהעיירה היהודית המוכרת וגם זוכה לחוויה אנתרופולוגית מרעישה בשדה ההומואי הזר.
זה פחות או יותר מה שקרה בהצגה. הקהל היה מורכב רובו ככולו מהומואים, דתיים, ודתיים לשעבר. ישבו להם שם בני המגזרים השונים, הציצו זה למגזרו של זה והבנה והרמוניה שררו באולם. כמעט כמו במציאות.

(מתוך http://www.nrg.co.il/online/archive/ART/628/773.html)

חמים וטעים, הגרסה הפולנית

המחזה "הנאהבים והנעימים" מציג את סיפורם של זוג גברים בחברה החרדית בפולין, באופן שטחי, נלעג ופארודי. כשמאמא-מיה פוגש את יינטל

טל איתן, 16 לינואר 2004

סיפורם של זוג גברים נאהבים בחברה החרדית של פולין במאה הקודמת הוא מרכזו של מחזה חדש בתיאטרון "הבימה". את המחזה "הנאהבים והנעימים", המבוסס על סיפור של יצחק בשביס זינגר, ביים מוטי לרנר, ומשתתפים בו שחקנים מהשורה הראשונה, ובהם יובל סגל, ישי גולן, דב רייזר ומוטי כץ.

זיסל (ישי גולן) ועזריאל (יובל סגל) הם תלמידי ישיבה המגלים את אהבתם. כדי לממש אותה, הם בורחים יחד ללובלין, "העיר הגדולה" של אותם הימים. בבריחתם, מתחפש זיסל לאישה, ומאותו הרגע הוא כנראה מתאהב בלבושו החדש – ולאורך כל ההצגה הוא יוצג מעתה כשהוא לבוש בבגדי נשים ומדבר בלשון נקבה. גם בביתם המשותף, גם ברגעים האינטימיים ביותר שלהם, נצמד זיסל למגדר הנקבי, מה שמביא על השניים (כמובן) צרות ובעיות שונות – רובן "משעשעות". אם הנוסח נשמע לכם מוכר, אל תתפלאו – אם ראיתם את "חמים וטעים", או "טוטסי", "הנאהבים והנעימים" לא יחדש לכם שום דבר.
המחזה עוסק בצורה מאוד נלעגת במערכת היחסים הזוגית בין השניים. האם בזוגיות הומוסקסואלית צריך אחד הצדדים לבחור במגדר שכנגד, ללבוש בגדי אישה ולדבר בלשון נקבה? ואין הכוונה, כמובן, לחיים בחברה – כי אם בחיים הפרטיים שלהם – בתוך ביתם הם. מדוע זיסל צריך להישאר בשמלתו בתוך ביתו? מדוע הוא צריך לדבר אל בן זוגו, אותו הוא אוהב, בלשון נקבה? האם הבמאי יצא מנקודת הנחה שהקהל לא יבין שמדובר בזוג נאהבים? או אולי אותו במאי חושב שכל הזוגות ההומוסקסואלים מדברים זה אל זה בלשון נקבה בביתם?

דרמה, או אולי מיוזיקל עליז?

חלקו הראשון של המחזה מוצלח למדי. הוא מרתק את הצופים, נוגע בהם, ולעתים מצליח אפילו לרגש מאוד. יש בו גם נקודות משעשעות, הפוגות קומיות קלילות שמצליחות להכניס קצת סדר וצבע בסיפור הקודר והכבד. אך לאחר ההפסקה, ובאופן בלתי מוסבר, הופך המחזה באחת למיוזיקל עליז, מלא בבדיחות לעוסות, משחקי מילים מיותרים, מוזיקה ושירים. "כשמאמא-מיה פוגש את יינטל", לחשתי בשקט, והיושבים סביבי הנהנו בהסכמה.

ניתן להבין את מניעי אנשי ההפקה, בשימוש בהומור. שהרי הרעיונות, העמדות והתפיסות המובאות בסיפור הם במילא קשים לעיכול – אז מדוע לא להקל עליהם? אך הבחירות של הבמאי והמחזאי, הן לא תמיד מובנות. המחזה מגיע בקלות אל גבול הפארודיה – ומציג חברה נלעגת, פתטית ובלתי-אמינה. הוא נצמד לשטיקים המוכרים והישנים של הקומדיה – האמונות הטפלות והמטופשות של האמא היהודייה, צירופי המקרים המוזרים, אה-לה "היפים והאמיצים", וקו העלילה המזכיר טלנובלה זולה – האחות מאוהבת בגבר ומנסה להשיג אותו, כשהיא לא יודעת שהוא בעצם בן הזוג של אחיה, שלבוש בבגדי אישה – שעובדת במקווה, מטבילה אותה ויועצת לה (לאחותה, או אחותו, איך שתרצו) בענייני אישות ואהבה. נשמע מטופש? חכו שתראו את זה על הבמה.

שחקנים נפלאים, מוזיקה מצויינת

מבחינה אמנותית, ומלבד העיבוד הנורא והפרשנות השטחית והרדודה לסיפורו המדהים של בשביס זינגר, מדובר במחזה מוצלח מאוד. ההפקה מוקפדת ומעוצבת, השחקנים מקצועיים מאוד וניתן לראות בקלות שהם נהנים מעבודתם על הבמה. הטקסטים קולחים, המסרים עוברים בצורה ברורה, ואפילו רגעי הסלפסטיק המיותרים נעשים בצורה מקצועית ורגישה. נקודת אור נוספת במחזה היא בנוכחותו של דב רייזר, הכובש את הבמה וממלא את החללים החסרים במחזה. הוא מצליח להצחיק, להיות נאמן לדמות ובקלות אפשר לשקוע ולהתמסר לדמות שהוא מגלם. גם המוזיקה המקורית יפה, והיא מלווה את הסצינות באופן מושלם, מבלי לפגום בהן או להפריע.
אך העבודה המקצועית אין בה כדי למתן את הטעם הרע שמשאיר המחזה לכל אורכו. גם העיסוק בתכנים הדתיים מביך. השימוש באינטר-טקסטואליות בשירת המקהלה הוא מקורי ומעניין, אך לא תמיד עובד. מספיק אם תדמיינו לעצמכם איך נשמע העיבוד המודרני לפסוק איסור משכב זכר. נראה שכותבי המחזה, עם כל הרצון הטוב, לא מבינים מספיק ביהדות, ובוודאי לא בהומוסקסואליות. זה משול, בערך, לכך שגבר יכתוב את המחזה הכל כך נשי "מונולוגים מהוואגינה", מבלי להתייעץ אפילו עם נשים. כך בדיוק "הנאהבים והנעימים", בכל הקשור להומוסקסואלים.
יש משהו מאוד עצוב בכך שבישראל שנת 2004 העיסוק בזהות מינית על הבמה נעשה בצורה כל כך נלעגת, בוטה, מקאברית ומטופשת. למרות שההצגה מנסה להעביר מסר לפיו האהבה היא מעל לכל, ולדבר בשבחי ההליכה אחרי הלב, איפושהו באמצע הכל מתרסק לרסיסים – עזריאל מחליט להינשא לאישה ולחזור לארון, זיסל מהרהר בבנו התינוק העתיד להיוולד, ולבסוף (זהירות, ספויילר), שניהם מתאבדים בקפיצה דרמטית אל תוך המקווה (כן, שמעתם נכון). האהבה לא מנצחת ולא בטיח. אפילו הנאהבים (הנעימים) לא קונים את המסר הזה.
גם השורה התחתונה, האומרת שההומו חייב למות בסוף, מקומה ביצירות של המאה הקודמת. אבל על זה אפשר לסלוח למחזאי, שהרי בשביס זינגר הרג אותם בעצמו. אך מעיבוד מודרני, מהוקצע ומקצועי כל כך, היינו מצפים לקצת יותר עבודת תחקיר, קצת פחות רדידות והרבה יותר רצינות. שהרי בשביל לצחוק על הומואים יש לנו את "ג´וני". יותר מזה, אנחנו לא צריכים.

(מתוך http://www.gogay.co.il/content/article.asp?id=1786)

השאר תגובה

עוד ב- תרבות ››

תגובות הגולשים

יצירת קשר מהי חברותא
  • תגובות אחרונות:


  • RSS