קראתי, את המאמר שלך, ואת התגובות ואני מרגיש שאני חייב להגיב , בתור אחד שבעבר התייעץ איתך בנושא , אני ראשית חייב להסכים עם הרב שהוא אכן רוצה לעזור ולהוציא מהבוץ את המתמודדים שנורא קשה להם עם זה והם רוצים לצאת. הרב שרף איתי הרבה שעות אחד על אחד , חינם אין כסף כמובן וגילה איכפתיות כנה. לכן אני זוכר לו זכות זו.

לעצם העניין, אני אכן לא מבין למה בכלל הוא היה צריך לפרסם את זה , מה זה יועיל , כי מי שרוצה גם ככה ישאר כאן בחברותא . מה שכן זה מעורר אנטי , אני מזהה פה תגובות של אנשים שממש כועסים וזה עוד אחרי בקשה אישית של הרב שבל נרע נטקבק כרגיל…

אני באופן אישי חושב שצריך גם להציע פתרונות ולא להיות רק נגד! , אני למשל עדיין בתהליך, אני לא רואה את עצמי נהיה רק הומו , כי יש בי צד שנמשך לנשים, אבל אני מכיר את הנפשות הפועלות שם ,וזה אמיתי שיש כאלו שממש לא יכולים להשתנות, אז מה הם יעשו כבוד הרב???

זוהי תופעה שקיימת והיא תשאר ואף תתרחב , מה שכן, אני מסכים שהתנועה הזו לא דתית ברמה מספקת. אני מרגיש שהו"ד למשל הרבה יותר בעניין. הם מאפשרים דעות אחרות (הקימו קבוצה לנשואים שורצים לשמור על התא עם האישה) כי הבינו שהחיים זה לא שחור או לבן. ןזה מה שהרב לא מבין לצערי. גם אז הרגשתי שלמרות כל הניסיון שלו להבין אותי יש מקום שהוא לא יבין לעולם , כי מי שלא עומד במקום שלנו , לעולם , אבל לעולם , לא יודע מה זו הרגשת המלכוד הנוראית הזו המדכאת . זה יפה שיש לו ולחבריו הרבנים יצר חזק לנשים (את זה שמעתי כבר מכמה וכמה רבנים ) אבל זה אחרת לגמרי! וכולם יודעים ועדין משווים.

אני מרגיש שהמשיכה לגברים היא עוצמתית מעל לכל! אין מה להשוות בכלל !!
בסופו של דבר, רק עניין של זמן עד שזה יחלחל לכל הציבור שלנו , שיאהבו אותנו כמו שאנו , בעיקר לקבל ,

בכל מקרה, אאחל לכולנו הצלחה בכל דרך שנבחר.

הרב הראל מגנה את קביעת מרכז הזהות האנושית על בסיס זהות מינית. – זה מה שעושה החצי האחד, הגברי, לחצי השני, הנשי, בחברה כולה ובחסות ההלכה. זה אחד ממעשי התועבה החמורים. רק כית מתחילות הנשים, סוף כל סוף, להתמרד.

כמה נח להתחמק מן המציאות בהפניה אל הפסיכולוג. הלכת אליו ולא השתנת, סימן שלא השתדלת מספיק, ומוטלת עליך אשמה. נטיה מינית היא בטבע האדם, פסיכולוג לא ישנה אותה כשם שלא יהפוך אדמוני לשחור ועינים כחולות לחומות.

באנו לעולם כדי להתקדם, לא כדי לעמוד במקום. כך מצהיר הרב. בין הצהרות יפות לבין מעשים המרחק רב. לפעמים הצהרות נשגבות באות לכסות על מציאות אפלה וקודרת. התורה פותחת שעריה לקידמה זו כאשר היא מגדירה עצמה תורת חיים. מה שלא הכירו דורות קודמים, אם משום קוצר השגתם בטבע האדם, אם משום חוסר סובלנות ושנאת השונה, מוטל על הדור הזה להכיר, להיכנס מבעד שערי תורת חיים ולהרחיב את ההלכה על מנת שיחיו בה. 

שלום לרב ארלה הראל.
תתפלא אולי לקרוא כאן שלא כל המשתמשים באתר חברותא, הינם בעלי נטייה הפוכה. אלא במה זאת משמשת אותם ללמוד ולהכיר קהילה אשר מחוייבת לקיום ההלכה אבל הם לא חלק ממנה. יש גם כאלה [שומרי הלכה סרייטים] המקבלים את הזוגיות ההומוסקסואלית כדבר אפשרי על פי ההלכה ואינם בעצמם הומוסקסואלים. הרב במאמרו לא התייחס לפן ההלכתי וחבל. כי לו הרב היה מתעמק קצת היה מבין שרבים ההומוסקסואלים המבקשים לשמור על ההלכה ולא מבקשים היתר למשכב זכור אלא לזוגיות! יאמר נא הרב מה הפסול בכך [אני יודע כבודו רואה פסול בכך]? ברם, יאמר נא הרב איזה איסור יש בשו"ע האוסר על שני גברים שותפות בדירה? יאמר נא הרב איזה איסור יש בשו"ע האוסר על כתיבת שטר שותפות בין שני גברים? זוגיות הומוסקסואלית היא לאוו דווקא רק משכב זכור אלא מערכת יחסים שלימה בין שני בני אדם. חבל שכבודו אינו רואה זאת כך. חבל גם שדעות הרב הדתיות ואו האמוניות מכתיבות את עמדותיו כלפי מימצאי המדע האמפיריים. לאדם כמוני [המחויב לקיום ההלכה] עמדה כזאת כלפי המדע, היא עילבון לאינטלגנציה. בברכה מרדכי עבדיאל.

הבעיה מתחילה כשאני קורא את דבריך אני מרגיש שהנושא כואב בלבך ואני כמעט בטוח שהינך באופן פרטי מתמודד באיזה אופן עם הבעיה אני יודע שכנראה בחרת בחיים של גבר ואישה בגלל "התורה"
חולי סרטן מתארים הרבה פאנטיות באופים שיפוטיות וכעס על כל הסובב אותם רק הקבלה ואהבה מרפאים אותנו ואת החברה כולה פחות תורה יותר הבנה הרי אתם הרבנים תמיד מתירים ומפרשים כל דבר לפי מה שאתם מבינים ורואים לנכון רב הפעמים זה אדיאל שגם אתם משלמים לכל הדיעות במיתה נפשית ופיזית כאחד פשוט חבל אל תכתוב שאתה אוהב אותנו אתה לא אוהב אלא נדמה שאתה מטיף מי שאוהב באמת לא מטיף מוצא מקום בליבו לתמוך לעזור ולמצוא את המקום בהלכה שיכול להכיל את הנושא
שיכול להיות שם כמו בהרבה נושאים אחרים שעולים על הפרק בעולמינו

גם לי מאוד צרמה ההשוואה בין הומוסקסואליות לסרטן. אם כבוד הרב היה בעל נטיות הומוסקסואליות, אולי היה מסוגל להבין את גודל טעותו. אני בטוח שהרב שמע על סיפורי גברים הבוכים במיטתם ערב ערב על הבדידות בה הם חיים, על התפיסה המעוותת שלהם את עצמם כחולים, ועל כך שאין אף טיפול ניתוחי, כימותראפי, או כדורים שאפשר פשוט לבלוע אותם ולהרפא – מה שהרב בוודאי חווה על בשרו עם אישתו. אני בטוח שהיא לא הסתפקה רק בהשתתפות בקבוצת התמיכה, אלא גם בהוראות הרופאים.

מעבר לנקודה זה, לאמר שהגדרת ההומאים שגויה היא ומעמידה את בן האדם תחת כותרת ומסגרת מינית בלבד, בעצם אומרת שכל הסטרייטים בעולם הם יצורים א-מיניים שמין כלל אינו מעניין אותם ואינם מתעסקים בו. והרי אלו שטויות והבלים. החברה בה אתה חי פשוט רגילה לכך שגבר חי עם אישה, וכבר לא ממש חושבים על מה שניהם עושים בצנעתם. כאשר החברה שלך תתרגל לעובדה ששני גברים אינם רק מכונות מין אלא נשמות חושבות ואוהבות ורגישות, וששני גברים בונים זוגיות לא פחות יפה, וללא עבירה על חוקי התורה, אזי פחות תחשוב על כך שהם הומואים ויותר שהם בני אדם. כלומר הבעיה אינה אצלינו כפי שאתה מנסה להפיל עלינו – הבעיה היא אצלך כבוד הרב, בראיה הצרה ובכך שאתה מיד חושב על מין כשאתה נזכר במילה "הומו". אם תשנה את הגישה כפי שציינתי, ותלמד את תלמידיך לשנות את הגישה, נירמול הנושא בחברה יטפל כבר בעניין, ושוב לא יחשבו יותר מדי על חדרי המיטות של ההומואים.

בברכה

ההשוואה למחלת הסרטן היא מקוממת ומגמתית ומעל לכל מראה על הבורות העצומה שעדיין קיימת בחברה הדתית כלפי נושא ההומוסקסואליות.
גם החשש של הרב מגידופים וטוקבקים נמוכים הוא כמובן מוגזם לכל הדעות ובפרט באתר חברותא. אנחנו לא חבורה של פנאטים שלא מוכנים לשמוע דעה אחרת. אנחנו כן מנסים להסביר את המציאות כפי שאנחנו מכירים אותה בגוף ראשון ולעומקה.
והמציאות היא שמשפט כמו שכותב כבוד הרב "אשר לדעת אנשי מקצוע רבים ניתן לטפל בה ברמת הצלחה כזאת או אחרת" הוא שגוי מכיוון שהרוב המוחלט של הפסיכולוגים היום סבור שאין טעם לטפל בנטייה מינית. מי שכן מנסה לטפל בה ולעוות את המציאות כאילו מדובר במחלה בת ריפוי בדומה לסרטן, אלו אנשים המוטים בעליל מכורח תפישתם הדתית או החברתית וטומנים את ראשם בחול כדי לא להיישיר מבט מול עובדות הסותרות את אמונתם.
בלי קשר לביקורת, תודה וכל הכבוד על הנכונות לכתוב לאתר ולדבר על הנושא. גם זה היה פעם בבחינת טאבו שטוב שהולך ונפרץ.

אין לכבוד הרב את הכוח לידום לגביי מחויבותם של הומואים ולסביות להשתנות. ואין בניסיון חיינו או בהיקף הידע שצברו פסיכולוגים שחקרו את הנושא ברחבי העולם בשלושים השנים האחרונות כדי לתת לו את הכוח לכך.
ואם כבר הומואים עדיף שנהיה נכשלים ומיוסרים מאשר נאמנים ויציבים.
אני מודה ומתוודה שאיני מבין את הבסיס המוסרי לאמירה זו.
אך אשמח אם כבוד הרב ישמיע את דעתו לא רק כלפי מגלי העריות החוטאים הרופסים שהננו, אלא גם כלפי החברה הדתית בדבר אחריותה לשלומם הגופני והנפשי של בניה בעלי נטייה מינית שונה, ובעלי זהות מגדרית שונה. ובמיוחד בני נוער. נראה שהרב מכיר את המחיר הכבד מנשוא שגובה החברה מבניה. היא ולא החטא. ולמרות זאת נראה שעד כה, מצא בו כבוד הרב את תעצומות הנפש לידום בנושא זה. אני לא מצאתים.

כמה עוד יכתבו רבנים מתוך בורות?
מי מהרבנים האלו יודע או טורח להתמודד עם המצוקה הנפשית ועוגמת הלב שכל אחד מאיתנו חווה בעבר או חווה עכשיו.
אילו בעלי מקצוע טוענים שניתן לטפל בהם? איפה בדיוק עברו את ההכשרה שלהם ומתי בדיוק?!
איך אתה יכול להשוות הומוסקסואליות לסרטן של אישתך שתחיה? כמה לא מבין הרב יכול להיות?
על יחס כזה שמרחיק במקום לקרב אמרו חכמים ממני: "לא מעוקצך ולא מדובשך".
שבוע טוב לכולנו.

זאת בדיוק הבעיה – הרב מתייחס ללהיות הומו כבעיה.
פשוט די.
גדלתי כאורתודוקס, ומתישהו, אחרי שהורדתי את הכיפה, התחלתי להבין את החוצפה של היהדות האורתודוקסית – שלקחה מונופול על התורה, היהדות ואלוהים.
ומה שהבנתי הוא שאלוהים הוא של כולם, והוא אוהב גם את כולם.
ולכן גם הומואים יכולים להאמין בו ולאהוב אותו, איך שהם רוצים – דרך התורה כולה, השמטת הפסוק ההוא בספר ויקרא, או בכל דרך אחרת.
החשיבה צריכה להיות שהבעיה נמצאת אצל הרב (לדוגמה), ולא אצל ההומואים.

תגובה לרב הראל:
אני מניח שאתה מכיר אותי, לא כחבר בחברותא, אלא כתלמיד לשעבר לשעבר.
אני מעריך את הרב על שכתב מאמר לאתר. כאן, גם אם לא נסכים, נקשיב כתלמיד לפני רבו.
ואני אכן מאוד לא מסכים ואתייחס לנקודה כואבת אחת:
הרב לא מבין שאי אפשר לבזבז חיים שלמים על הניסיון להשתנות. אפשר לבזבז שנה, שנתיים, חמש שנים, או אולי אפילו עשר שנים , לבזבז הון עתק, לממן לפסיכולוג שלך אוטו מהטיפול- ועדיין כלום לא ישתנה.
כמו שהרב כתב: הזהות המינית שלי היא רק חלק קטן באישיות שלי. חוץ מיזה שאני הומו אני גם בנאדם: אחרי שביזבזתי את כל עשר השנים בין גיל עשרים לגיל שלושים, אני הפסקתי להתמודד. אני רוצה שמישהו יחכה לי בבית כשאני חוזר עייף, רעב ומלוכלך מהמילואים בצאלים. אני לא רוצה להיות לבד.

אני כבר לא תלמיד ישיבה מתמודד/סובל שהייתי לפני עשר שנים. אני רוצה שיהיה לי מקום קבוע בבית הכנסת שלי, שיקבלו אותי כמו שאני. אני רוצה לתרום קידוש בבית הכנסת ביארצייט של סבא שלי בלי שכולם יתעסקו במיניות שלי

אני לא רואה בזה קבלה של חטא, אני לא חושב שהחיים שלי הם מושלמים וטובים ואני לא חושב שזה שאני הומו זה משהו טוב במיוחד.
אבל אני אדם בוגר ויודע שאלו הם החיים שלי, לטוב ולרע, זה מה שיש ועם זה כנראה שאני צריך להתמודד.

הציפייה שלך מאיתנו שנמשיך להתמודד כל החיים היא לא ריאלית- ולא אנושית.