דבר תורה לפרשת ויגש – "אל תרגזו בדרך"

טבע בני האדם הוא שכשנמצאים במציאות מסובכת או נקלעים למצב ביש המאיים על אותם אנשים, מרוכזים במציאת פתרון לבעיה ואין זמן למשהו אחר. ומה קורה לאחר שהבעיה נפתרת או שמתברר לחלופין כי אין כלל בעיה או סכנה? תופעת מציאת האשם. מחשש למריבות בין האחים, מיד לאחר שהתוודע יוסף לאחיו הוא הפציר בהם "אל תרגזו בדרך" * טוהר בשיעור איך להשכיל להתמקד בהודאה על הצלחות במקום להתמקד במריבות ובהאשמות הדדיות

יוסף קארולי, צייר הונגרי

יוסף קארולי, צייר הונגרי

הפעם אני רוצה לשתף אתכם בשתי נקודות למחשבה, מעין "מדרש אישי",  שעלו בראשי תוך כדי קריאת פרשת השבוע ב"שתיים מקרא ואחד תרגום":

נקודה ראשונה:

לאחר שיוסף מתוודע לאחיו ומשוחח עמם על הקורות אותו מאז מכירתו לעבד עד להפיכתו משנה למלך, הוא מבקש מאחיו שיזדרזו לחזור הביתה, ולהביא עמם את אבא שיראה במו עיניו כי "עוד יוסף חי".

מלבד עצם ההוראה, יוסף מוסיף בציווי לאחיו עוד משהו: "ויאמר אליהם אל תרגזו בדרך".

חז"ל, ובעקבותיהם המפרשים, הטו את הפסוק לכיוון של: "אל תיכנסו ללחץ בדרך", פחות או יותר.

נדמה לי, שאפשר להסתכל על הדברים בהבנה הראשונה שעולה לראש, מן הסתם, של הפועל "תרגזו", והיא: לכעוס, להתעצבן ולריב.

הרי יוסף כבר שמע את הדו-שיח (או ה"חד-שיח") הבא לאחר שציווה על הבאת בנימין: "ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו על אחינו…ויען ראובן אותם לאמר הלוא אמרתי אליכם לאמר אל תחטאו בילד ולא שמעתם".

בטבע בני האדם, כאשר נמצאים במציאות מסובכת או נקלעים למצב ביש המאיים על אותם אנשים, הראש והלב לא פנויים לשום דבר אחר מעבר לשאלה העיקרית: "איך יוצאים מהבוץ הזה?" מרוכזים במציאת פתרון לבעיה ואין זמן למשהו אחר. ומה קורה לאחר שהבעיה נפתרת או שמתברר לחלופין כי אין כלל בעיה או סכנה? תופעת מציאת האשם.

לאחר שהתוודע יוסף לאחיו וניחם אותם על כל מה שקרא, עקב הכרתו את אחיו חשש יוסף שירידת האדרנלין תוביל את האחים למריבות זה עם זה בשאלה "מי אשם?", במקום להתמקד בהצלה הגדולה שלה כולם זכו עקב השתלשלות הדברים.

אני מקווה שכולנו נשכיל גם ללמוד מכך איך להתמקד בהודאה על הצלחות במקום להתמקד במריבות ולהאשים זה את זה.

נקודה שנייה:

לאחר שיעקב מפנים שיוסף חי ומכין את עצמו לביקורו במצרים, הוא עוצר בדרך כדי להקריב קרבן להשם. הביטוי המופיע בפסוק, בהקשר זה, ראוי לעיון: "…ויבוא בארה שבע ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק".

רבים מהמפרשים עומדים על כך שבשונה מהרגיל, השם מתואר בפסוק כ"אלהי יצחק" בלבד (לא כולל אברהם). למה זה?

אחד הפירושים אומר שיעקב חשש מהירידה למצרים, כיוון שזו עזיבת הארץ, דבר שכידוע יצחק אביו נמנע ממנו כל חייו. ובעצם יעקב עומד פה בסוג של דילמת "עקדת יצחק" משלו:

מחד גיסא – בנו אהובו שלא ראה שנים ונחשב כמת מתגלה חי במצרים והוא יכול כעת לפגשו פנים מול פנים.

מאידך גיסא – לשם כך עליו לעזוב את ארץ כנען, מהלך עם משמעות רוחנית מאוד קשה.

האם לוותר על המפגש? לשים את הקשר ליוסף בצד?

תשובת הקב"ה על כך: "אנוכי ארד עמך מצרימה". אל תראה בכך סתירה. גם לקשר ליוסף יש חשיבות. לא נכון לוותר על כך.

שבת שלום לכולנו.

טוהר

השאר תגובה

עוד ב- דבר תורה – בעיניים שלנו ››

יצירת קשר מהי חברותא
  • תגובות אחרונות:


  • RSS