הנה תרחיש מהמציאות הישראלית של ימינו: חבר כנסת ושר מהשמאל מעוניין בהעברת רפורמה בנושא דת ומדינה. השר קורא להפרדת הדת מהמדינה, לנישואים אזרחיים ולפתיחת בתי מסחר בשבת. ארגוני ימין מסיתים כנגד השר המסכן את 'יהדותה של המדינה' להשקפתם. מתנקש צעיר, דתי ואיש ימין מובהק משליך רימון לעבר בית השר. כעבור חודשיים נפטר השר מהתקף לב לאחר שהמשטרה ובית המשפט ממסמסים את החקירה.
אויש, עוד מקרה של אלימות דתית ימנית.
תרחיש שני: זמר חסידי פופולרי צווח במופע בפני סטודנטים באוניברסיטת בר אילן שצריך לשבור לשמאלנים את העצמות. איש משטרה בכיר מסנן לעבר מפגני השמאל בכיכר רבין 'שישרפו'. כעבור כמה חודשים בהפגנת שמאל לא חוקית בתל אביב, פורצת המשטרה בכוח לעבר קהל המפגנים ומכה באלימות סטודנטים וסטודנטיות וכן חברי כנסת מטעם מרצ וחד"ש. בתום האירוע נספרו מאות פצועים, סטודנט צעיר מגבעתיים נפצע קשה מאוד ואושפז במשך שנה בבית חולים.
אויש, הנה עוד מקרה של אלימות דתית ימנית שהיא תוצר של הסתה של אנשי ציבור ימניים.
תרחיש שלישי: כמה משפחות ערביות מתיישבות בשכונת פסגת זאב בירושלים. ועד השכונה מארגן כינוס חירום המזהיר מפני ההשתלטות הערבית על השכונה, ומתרה בתושבים להזהיר את ילדיהם שלא להתקרב ולהתרועע עם הערבים שהתיישבו בשכונה. תושבי השכונה מפחדים שהתושבים הערבים יאסלמו בכוח את ילדיהם ושערך הדירות בשכונה ירד.
אויש, הנה עוד תסמין לגזענות הפושה בקרב הימין הדתי והערסים הבבונים אוהדי ביתר.
שלושת התרחישים הללו הם רק דוגמות פעוטות לשנאה ולגזענות המגיעה דווקא משורות השמאל החילוני ליברלי.
לאחר שעמוס קינן השליח רימון לעבר ביתו של השר דוד פנקס מהמפד"ל (הדומה במובהק לניסיון ההתנקשות של טייטל בפרופסור שטרנהל) הוא לא נודה ולא כונה 'המחבל היהודי'. להפך, ואף שקינן הודה בניסיון רציחת השר פנקס, הוא הפך לאחד מגדולי הפובליציסטים, הסאטיריקנים והסופרים של האליטה הליברלית בישראל.
גם הזמר מוקי, שקרא בעצרת באוניברסיטת תל אביב 'לשבור למתנחלים את העצמות', ממשיך בקריירה המוזיקלית שלו באין מפריע ואיש לא טורח להזכיר לזמר את התבטאויותיו. כך גם ניצב ניסו שחם שקילל את המפגינים בכפר מימון לא סבל מאיזה שהוא עיכוב קל שבקלים בקידומו במשטרה.
וכן, גם עיתון 'העיר', שבוודאי לא מזוהה עם הימין, הביע אהדה גורפת למאבק תושבי רמת אביב במשפחות חב"ד שהתיישבו בשכונה. וועד הפעולה של תושבי רמת אביב התריע כי חסידי חב"ד משוחחים, רחמנא ליצלן, עם ילדי השכונה ואף מפתים אותם להניח תפילין. אכן שד שחור מאיים על שלוות השכונה התל אביבית השלווה. אבוי.
אבל קרוב לוודאי שמרביתנו לא שמע על אודות האירועים הנ"ל. התקשורת הישראלית מתייחסת לאירועי גזענות והסתה המגיעים משורות השמאל החילוני ליברלי במן סוג של סלחנות וחיוך. נו, זו רק משובת נעורים חביבה או אקטביזם פוליטי קצת מופרז. עיינו ערך האלימות השבועית בבילעין פינת נעלין.
היחס לשירה הגזענית העולה מקרב יציעי הפועל תל אביב זוכה ליחס סלחני של 'נו נו נו, לא יפה' והסרת האירוע מסדר היום הציבורי. מנגד, שירת היציעים (הגזענית גם כן) של אוהדי בית"ר ירושלים זוכה לדיונים כבדי ראש ולשלל גינויים, הכללות, הכפשות ומלל רדיופוני. כי מה לעשות שמרבית העיתונאים אוהדים את 'הפועל' מה גם שמרבית אוהדי 'הפועל' גם גרים בעיר הנכונה, גם שייכים למעמד הנכון, גם נפגשים עם האנשים הנכונים וגם שמים את הפתק הנכון בקלפי.
כן, מותר לגנות גזענים בישראל ובלבד שהם תושבי שכונת שפירא המפגינים נגד אלפי העובדים הזרים הלא חוקיים הרבים במתגוררים בשכונה. תושבי רמת אביב (הרואים את אותם עובדים זרים בין 9 בבוקר ל-4 אחרי הצהריים, ואז משלחים אותם לביתם בדרום העיר, לא לפני שהחלונות בפנטהאוז מבריקים והכביסה מקופלת) נאבקים בארבע משפחות חרדיות שהתיישבו (כחוק!) בשכונתם, אבל מתוארים דווקא כקו המעוזים של הליבראליזם הישראלי.
בישראל המשוסעת יש קבוצות רבות העוינות זו לזו. הקבוצות החזקות בחברה, המרושתות היטב במוקדי הכוח בחברה (דהיינו מערכת המשפט, הפרקליטות, הכלכלה והתקשורת), דואגות לסווג אלימות פוליטית בהתאם למגזר שממנו היא באה. אלימות מהשמאל הליברלי זוכה ליחס סלחני כאמור (מה גם שכשאתה החזק והשליט, אינך זקוק לאלימות בלתי ממוסדת בכדי להביע את עמדותיך, שהרי אתה המעצב את השיח הפוליטי-חברתי ממילא). אלימות של פלסטינים ישראלים מסווגת כתוצר של דיכוי ואפליה רבת שנים, ולכן היא מצריכה את החברה כולה לחשבון נפש על אודות אפלייתם של הפלסטינים בישראל. מנגד, אלימות של 'האחר' הדתי, הימני, המזרחי והרוסי מיוחסת מייד לקולקטיב ומטילה את האשמה בקולקטיב כולו, תוך התעלמות שמדובר שגם הן בקבוצות מוחלשות תרבותית-חברתית ומעמדית. והדבר נכון ביתר שאת כלפי ציבור המתנחלים.
אז די! מספיק! הכללה ותיוג, כמו שהופיעו בטור של בני, היא פעולה אנטי-ליברלית מובהקת. הקשר בין המחבל היהודי משבות רחל לבין סבתא ממעלה אדומים, לטכנאי מקדומים ולסטודנט מאלון שבות כל כך מופרך שהוא גובל בדמוניזציה, כלומר הכללה וקטלוג המטשטשים את הייחודיות שבכל פרט ומתעלמים מהשוני בין בני אדם המתגוררים במרחק מאות קילומטרים זה מזה ובעלי רקע ועולם תרבותי שונה לחלוטין. בדיוק אותה דמוניזציה הקיימת גם כלפי הומואים או פלסטינים, עולי חבר העמים, אוהדי בית"ר ופעילי שמאל.
אז כן. אני בעד לצאת במאבק בהסתה ובגזענות בחברה הישראלית, בכל סוג של הסתה, שוביניזם, הומופוביה, אפליה, דמוניזציה, וגזענות; אבל נראה לי שהמאבק של כל ליברל ישראלי אמתי צריך להיות בראש ובראשונה כנגד הצביעות.
רן
4 בנובמבר 2009ועדיין, כדורים נורים בישראל מימין לשמאל.
(לפחות מאז אלטלנה)