להיות הומו דתי בחברה הדתית זה כמו להיות סוכן סמוי. אחרי הכול אני נראה כמו כל בחור דתי אחר: סנדלי שורש, ג'ינס, חולצה מהצבא וכיפה סרוגה. מכיוון שאני נראה ככה, אנשים מרגישים חופשיים לפרוש באוזניי את השקפת עולמם ההומופובית-גזענית ללא כל מעצור.
כך שמעתי לא פעם מחברים לישיבה או לספסל הלימודים ש"כל ההומואים סוטים" וש"צריך להרוג את כל הערבים". זה מאוד לא נעים לדעת שהחברותא שלך בעצם חושב שצריך להרוג אותך. וזה לא שהוא בנאדם רע. הוא די נחמד, אבל כמו הרבה אנשים אחרים בחברה שלנו, הוא מאוד מאוד גזען. לגזענים שלנו יש צידוקים למכביר. המאבק על היישובים שלנו ביש"ע, שמירה על טהרת המשפחה ועוד. חלק מהם תלמידי חכמים של ממש. הם יודעים לצטט מהרמב"ם על מעמדו של "גר תושב", לצטט מה"אגרות משה" שהומואים הם בעצם "מורדים במלכות הקב"ה" וכדומה. אבל שום דבר לא ישנה את העובדה הפשוטה: מדובר בגזענים מתועבים שאותם יש להוקיע.
גזענים בציבור הדתי הם כבר מזמן לא עשבים שוטים, זה יותר בכיוון של ערוגה מלאה בצמחי פרא, שיעקב טייטל הוא אחד מהם. הערוגה הזו צמחה אצלנו בחצר: ביישובים שלנו, בבתי הכנסת שלנו ובישיבות שלנו, ואנחנו לא אמרנו כלום.
לא אמרנו כלום כשהרבנות הראשית רדפה יהודים משיחיים אך ורק בשל אמונתם הדתית, לא כשפגעו בפרנסתם ולא כשניסו לרצוח אותם. כי היי, הם נוצרים בכלל! אז למי אכפת?
לא אמרנו כלום כשנערים משלנו נטפלו לזוגות מעורבים שטיילו יד ביד במדרחוב בירושלים. כי אחרי הכול, הבחורה בחרה לצאת עם ערבי, אז זו כבר הבעיה שלה.
הרבנים שלנו לא אמרו כלום כשהִפלו ילדים אתיופיים בבתי הספר שלנו בפתח תקווה. ולא שאין רבנים בפתח תקווה, דווקא יש, ועוד כאלה שדעתם בנושאים אחרים נשמעת ברמה. אבל על אפליה כזו לא היה להם מה להגיד.
לא אמרנו כלום כשחברי כנסת דתיים קידמו את חוק "ברית הזוגיות" המבדיל בין יהודים לשאינם יהודים בצורה קיצונית. על פי החוק מעתה תוכל הרבנות לקבוע לא רק מיהו יהודי אלא בעיקר מיהו לא יהודי. הבירור גס הרוח הזה מי בדיוק-בדיוק יהודי ומי ממש לא, מסריח עד לב השמים. אני מניח שעדיין יש כמה פקידים גרמניים זקנים שזוכרים את העבודה: הם יוכלו לעזור לרבנות בקביעה מדוקדקת במיוחד מי ממש יהודי ומי ממש לא.
הגיע הזמן שנודה בפה מלא: יש לנו, הציבור הדתי, בעיה. אנחנו גזעניים. גזעניים כמו הגרועים שבשונאי ישראל.
צריך לדבר על זה, צריך לחנך לזה. אסור לטאטא את זה מתחת לשטיח. אנחנו צריכים לדבר על זה בבתי הכנסת, בישיבות, באולפנות, במכינות ובמכללות. אסור לנו להפוך לגזעניים מכוח ההרגל. הרי בשביל מה הסבים והסבתות שלנו ברחו מאירופה, אם כאן הנכדים שלהם מאמצים בדיוק את אותה אידאולוגיה ארורה.
אנחנו צריכים לדבר על זה לעומק, לקיים דיונים של בית מדרש: לשאול מה היא גזענות וכיצד נתמודד עם הגזענות שיש גם בתורה האהובה שלנו.
אין לי ספק שהשאלה הזו לא מיועדת למאמר בעיתון: היא מיועדת לבית המדרש. צריך לשבת לחשוב מה עשו לנו, וכיצד נימנע אנחנו מלעשות את זה לאחרים. הגיע הזמן לקיים דיון אמתי של תורה בשאלת הגזענות ודעת התורה בנידון.
אבל אולי כל זה עוד מוקדם. אולי השלב הראשון בשבילנו יהיה להכיר באמת: לחברה הדתית שלנו יש בעיה עמוקה – היא גזענית, ואנחנו מתביישים בזה. זו כבר התחלה.
אולי אם נבין את זה, נוכל אחר כך לדבר גם על חינוך בנושא.
(הטור מתפרסם היום גם ב-ynet יהדות)
יוני.פ
2 בנובמבר 2009אני חייב להזכיר את התקופה אחרי רצח יצחק רבין זכרונו לברכה. אני לעולם לא אשכח את ההסתה אנטי דתית אחרי הרצח. ולמה? כי אותו רוצח המתועב יגאל אמיר היה חובש כיפה, סטודנט בבר אילן ומכאן הקישו על הציבור הדתי הרחב. לא פעם הלכתי ברחובותיה של העיר תל אביב לאחר הרצח ובהיותי חובש כיפה שמעתי לא פעם גידופים ודברי הסתה כלפי. גידופים מאנשים שלא מכירים אותי, אינם יודעים מהם דעותי, אינם יודעים למשל שמיום שנתנה לי הזכות להצביע הצבעתי לשמאל, אינם יודעים שהצבעתי לאיש שנרצח על ידי אדם חובש כיפה. אז לא ידעו, אבל אני חובש כיפה אני מיד שייך למחנה שממנו בא הרוצח. אני לא שוכח את אווירת ההסתה שקדמה לפני רצח רבין, אני לא מתעלם שההסתה ברובה באה מציבור חובשי הכיפות, אבל לא שכחנו משהו? האם כל חובשי הכיפות הם כמקשה אחת? אני לעולם לא יעלה בדעתי להאשים את הציבור הלא דתי בגלל אדם או קבוצה, למה כשזה מגיע לציבור הדתי כל כך קל להכליל את כולם? מוצאי שבת אחרי הרצח הנוראי במועדון ההומולסבי עמדה שם קבוצת מחאה עם שלטים נגד חברי הכנסת של ש"ס. גם אני בדיעה שחברי הכנסת של ש"ס מונעים על ידי טפשות ובורות. אבל אני רוצה לומר דברים מאוד ברורים פה, ש"ס אינה מייצגת בשום אופן אותי ורבים כמוני. אל תשימו אותנו באותו סל. נכון שאנחנו חובשי כיפה, נכון ששנינו נחשבים דתיים, אבל כאן מסתיימים הדברים המשותפים שלנו. הגיע הזמן במאה העשרים ואחת להבין ישנם דתיים אחרים. לא כולם חשוכים. ישנם לא מעט דתיים נאורים, משכילים, ליברלים המכבדים כל אדם באשר הוא אדם. המקרה האחרון של הרוצח טייטל הוא עוד מקרה שחלק רחב מן הציבור אוהב לשייך לכל חובש כיפה. דיי להסתה. אני תמיד מסתכל קדימה ומחכה להגיע ליום שכל אחד ואחת יקבל ויכבד אדם באשר הוא אדם ללא הבדלי דת גזע ומין .