‫תגובות לפוסט: "פרק שלישי: חייב להיות טהור!"‬

‫מאת: שם‬

‫שם‬ — Mon, 01 Nov 2010 20:07:17 +0000

אין לתת יד לכזה דבר…איפה הקדושה שבדבר
זילות הישיבה והתורה הקדושה
פגימה בברית וגירוי מיני במסגרת הישיבה ובשינה עם תלמידי הישיבה, באמת…יש גבול
עשה תשובה שלימה

‫מאת: ליאור‬

‫ליאור‬ — Sun, 26 Sep 2010 13:33:39 +0000

בקטע אחרון ממש התרגשתי …
אתה תשאר טהור

‫מאת: אליק‬

‫אליק‬ — Sat, 24 Oct 2009 16:23:31 +0000

אני חושב שבשפה לייבוביצ'יאנית, איפשהו עברת את הקו בין עבודת השם ועבודת עצמך. המירוץ אחר התחושה, אחרי ההתרגשות, אחרי "להיות טהור" – מוליך את הילד לטבול במקווה, והרי אין מצווה כזאת, בכניסת יום כיפור, כלומר – על סף איסור לאו.

ולא הייתי טורח לכתוב את זה, הרי מה זה משנה ממרחק השנים, אם לא הייתי חושב שיש כאן בעיה גדולה יותר. לא אישית.

אני חושש שדתיות של רגש היא בהכרח דתיות רדודה יותר, דתיות שיקשה עליה לעמוד במשברים ואיומים של החיים האמיתיים. בוודאי של החיים כהומו. אני חושש יותר שההקצנה והחינוך שמוענק בישיבות דוחף את הילדים לדתיות כזאת, כי היא פשוטה יותר להעברה, ודורשת פחות מאמץ חינוכי. זה מתבטא בסופו של דבר באיזשהו שבר של הדתיים הלאומיים או הדתיים המודרניים מול החרדיות מצד אחד והחילוניות מהצד השני. אני עוד אחשוב על זה.

‫מאת: דן‬

‫דן‬ — Fri, 23 Oct 2009 00:13:14 +0000

שווה.. בהתחלה הייתה תחושה שמשהו השתנה בכתיבה שלך.. שקצת נמאס לך, אבל אז ראיתי את כל התמונה וזה פשוט מקסים.
אני כל כך שמח שהסיפור הזה התפרסם מהר יחסית לסיפור השני.. אני כולי ציפייה לסיפורים בעתיד!
כל הכבוד! ותודה..

‫מאת: אביעד‬

‫אביעד‬ — Thu, 22 Oct 2009 05:37:25 +0000

איזו כתיבה מקסימה. אפשר כמעט להושיט יד לכתף של הנער שהיית, להרגיש איך כל נים ונים בגופו רועד מפחד, ולהבטיח לו שיהיה בסדר.

‫מאת: חבר‬

‫חבר‬ — Thu, 22 Oct 2009 03:09:50 +0000

נתי היקר,

הפכתי קורא אדוק.

בלוג מיוחד, מכל זוית.

אל תפסיק לכתוב.

‫מאת: מים אדירים‬

‫מים אדירים‬ — Wed, 21 Oct 2009 16:42:07 +0000

אני קורא וכאילו שהסיפור הוא על חיי..מדהים ומרגש מאוד. בא לי פשוט לחבק אותך נתי.

‫מאת: אמיר ג.‬

‫אמיר ג.‬ — Wed, 21 Oct 2009 15:54:07 +0000

המחשבה הראשונה שעלתה לי בראשי היתה, איזה סיוט לחיות בצורה כזו.
חיים מעייפים. חיים במקביל בשני רבדים. שני רבדים שנמצאים במצב של לוחמה זה בזה.
אבל במחשבה שניה, לחיות ככה (הומו במסגרת דתית), יש בזה קסם מסוים…
הראש עובד ב 200% תפוקה, והריגושים גדולים. מה שווים החיים בלי ריגוש?