כיוון שזמן רב לא נפגשנו מנצלת את ההזדמנות לומר לך שנה טובה וגמר חתימה טובה.

שמחה בשמחתך שטוב לך בקהילתך ומאמינה שאכן יש חשיבות עצומה בנוכחות וניראות בקהילות הקיימות.

אי"ה אני אהיה במרכז הגאה

גם כי אין לי קהילה ממש קבועה,

גם כי אני רוצה מקום שירגישו בו נח כל הלהט"בים ולא רק הדתיים עם הקהילות הקבועות (אלא גם אלה שלמשל לא מעוניינים להחליט אם יותר מתאים להם עזרת גברים או עזרת נשים.)

גם כי אני חושבת שיצירת מניין על ידינו ובעבורנו היא אמירה משמעותית ביותר על החיבור המהותי שלנו לתורת ישראל ולמסורת ישראל הן כיחידים והן כקהילה. חיבור שמאוד לא מובן מאליו (באנדרסטייטמנט) בתוך הציבור הדתי

וגם ואולי בעיקר כי אני אוהבת להרגיש שייכת. מאוד שייכת.

אני מאמינה שכל ניראות ודרך פעולה משפיעה את השפעתה לטובה ובכל זאת אני קוראת לכל חבריי וחברותיי לבוא להתפלל במרכז הגאה ביום הכיפורים ובכך לתמוך בנסיון ראשוני שזקוק לתמיכה ולהמשיך להשתייך לקהילותיהם ולהשפיע בתוכם בשאר ימות השנה.

שתי תגובות: הראשונה: לא כולם כמוך זאב יכולים לחיות בגלוי בבית הכנסת שלהם- ובשבילם קיים המניין. הנקודה השנייה: רבים מאוד בקהילה הכללית מרגישים שהדת או הדתיים הם אלה שמדירים אותם- גם בשבילם קיים מניין אוהב, מקבל וגאה.

זאב,
בשונה מהכתוב ממכתבך, אני דווקא אגיע גם אגיע. כגם אני בדומה לך מצאתי לי קהילה שבה אני מקובל על רוב אחי, אני לא יכול לצפות מכלל אחיי שיקבלו אותי אך הרב הגדול מכיר בי בדעותי, במגדרי, בדתיותי אך על אף כל זאת אני מוצא כי השנה במיוחד לאור האירועים המטלטלים שחווינו כקהילה בחודשים האחרונים מן הראוי שנטה שכם כולנו יחד, אנו הלהטבים הדתיים, ונשמש כבית לכל אחינו הלהטבים שאינם מצויים בבתי הכנסת במהלך השנה מהסיבות המובנות ורוצים להרגיש שייכות ולו הקטנה ביותר ביום הקדוש הזה.
ולכל המהססים: נוכחותכם חשובה ביותר!
כידוע דתיים לא יכולים להתקיים בלא קהילה ועל כן אני קורא לכם לבוא ולהרתם לעניין ולהיות חלק מקהילה ולא נבדלים ממנה.

שנה טובה וגאה
וגמר חתימה טובה
אבנר, הומו דתי ת"א

זאב, שמחה בשבילך שמצאת קהילה מחבקת, אולי אפילו מקנאה בך על זה.
אני לא מצאתי עדיין. להפך.
מאוד מאוד לא נעים לי להגיע לבית כנסת. לא נוח לי עם הנחת היסוד שאני כנראה רווקה אם אין לי פרטנר מעברה השני של המחיצה, לא אוהבת את התחושה שאילו היו יודעים שאישתי היא זו שעומדת לצידי, לא בטוח שהיו שמחים בנוכחותי.
אז נכון, העתיד יהיה נפלא, וכל הקהילות הדתיות יקבלו בשמחה את כל בניהם ובנותיהם מכל הגוונים והסוגים.
אבל כרגע, אני לא רוצה להתפשר על תפילה מתוך מקום של הסתרה (כנראה לא רק אני)
לכן אגיע למרכז הגאה ויחד עם הקהילה שמחבקת אותי בכל ימות השנה נתיר את נדרינו עד יום כיפורים הבא עלינו ועל כל ישראל לטובה.

לזאב שאני מעריכה מאוד.
אבא שלי תמיד היה צוחק ואומר כי הוא לא היה רוצה שכולם יחזרו בתשובה כי אז לא יהיה מקום בגן עדן.

אני שמחה שמצאת לך מקום נעים להתפלל בו ושאתה חושב שהם מקבלים אותך.
תעשה לי טובה ותתקשר אלי לאחר שתנסה לערוך שם "קידוש" לנישואך או שתבקש שיגידו "מי שברך" על הילד שיוולד לך ויזיכרו את שני האבות שלו.

אמנם המניין הזה ביוהכ"פ לא יוכל לשרת אותך כקהילה ביום יום. אבל התרומה לקהילה הזו שגם אליה אתה משתייך – חשובה לאין שיעור.

בברכה.
גח"ט

אני לא רוצה לחוש צורך להזדקף במקומי יותר מהרגיל עת קוראים בתורה את הפסוק על משכב זכר (כמו שזאביק עושה), ואני לא רוצה להרגיש חלוץ לפני המחנה שנהנה להיות שווה בין לא שווים.

אם כל דתי "רגיל" היום בקהילה כלשהיא בוחר בבית הכנסת שלו ממניעים חברתיים, כמו: היכן החברים שלי מתפללים? היכן הקוגל טעים יותר בקידוש? היכן המושבים נוחים לי יותר? היכן סגנון התפילה מתאים לי יותר?
אז גם אני רוצה להתפלל במקום שבו האנשים שסביבי דומים לי, חיים חיי קהילה דומים לשלי, מציינים מאורעות משפחתיים דומים לשלי, ובקיצור – למה שזה לא יהיה לגיטימי שבית הכנסת שלי יהיה קהילתי אמיתי כמו שהוא אמור להיות?

בדיוק כמו שלא יילך דתי-סרוג-אידיאליסט להתיישב שבבית הכנסת של בעלז בירושלים רק כדי להראות נוכחות ולהתקבל כחבר שווה בקהילה, אלא הוא ירגיש בנוחות גדולה יותר עם אנשים שחיים בסגנון חיים דומה לשלו – כך אני חש הקלה גדולה יתר, משפחתיות חמה יותר, ונועם חברתי – בבית כנסת שבו יושבים חברים וחברות כמוני.

כשאני בוחר בית כנסת – אני לא רוצה להיות חלוץ.
אני רוצה להיות עם חברים שלי.
ונכון להפעם האחרונה שבדקתי – זה בדיוק מה שכל דתי אחר עושה.
לא?