למכירה: עֶמדה, יד ראשונה מרופא

פתאום קם אדם בבוקר ומגלה שיש לו עמדה. לא עוד תגוביות לטורים של אחרים, אלא עמדה אישית. בטור אישי * "ובכן, העמדה הנוכחית, הרשמית והמלומדת שלי היא, 'יאללה, יאללה'" * אליק חושב שהדברים השנויים במחלוקת של הרב פרומן ושל חנוך דאום מוכיחים שניצחנו במאבק להכרה, ולכן מעניק לכם שי לחג – ציטוטים שלא נאמרו מעולם בידי איש פח, דחליל, רב, וחבורה של הומואים זועמים

scarecrow_speechהאמת שרציתי לכתוב ביקורת על סרט; תמיד רציתי להיות מבקר סרטים. בכלל, להעביר ביקורת זה אחד הדברים החביבים עליי.
זה יצטרך, ככל הנראה, לחכות לטור הבא, כי מפה לשם פתאום גיליתי שיש לי עמדה. נורא שמחתי, כי עמדות מאוד הולמות את העיניים שלי, והולכות נהדר עם הפוזה של איש-עם-טור. היא עמדה בצד ולעסה מסטיק, העמדה שלי, בזמן שדפדפתי באתר החדש (והמגניב!) והגבתי מתחת לכל מיני עצים רעננים יותר ופחות. ופתאום שמתי לב – יש לי עמדה, יש לי טור, אני לא צריך לכתת את רגליי מתחת לכתבות של אנשים אחרים כאחד-הדשאים-כאחד-האדם. ובכן, העמדה הנוכחית, הרשמית והמלומדת שלי היא, “יאללה, יאללה.”

זה התחיל עם הרב פרומן. איש חביב לכל הדעות. זה לא מוצא חן בעיניו, כל הקטע הזה של הומואים. זה גם לא מוצא חן בעינֵי הקַבלה, לדעתו. הקבלה מדגישה את הארוטיקה הקוסמית בין זכר ונקבה, וקשר בין זכר וזכר זה כמו לחם בפיתה, כמאמר רשב"י (שם, שם).
במילים אלה הרב פרומן הצליח להרגיז כמה אנשים. לדוגמה, את בני. הוא מצליח לזהות את הרב פרומן משווה אותו לכבשה, מטיף לגזענות רוחנית ולהסתה. אין לי מושג מה מסמלת כבשה בקבלת האר"י: כל הרקע שלי בקבלה מגיע מהספר השחור של גרשום שולם, שאחרי שלוש-מאות עמודים הסתבר לי למרבית האכזבה שאין בו בכלל חלק מעשי. וגם לא תמונות. מה שכן, אני חייב להודות שאני לא אופתע אם תורה מיסטית מהמאה האחת-עשרה תהיה טיפה פחות גיי-פרינדלי ממיקי בוגנים.

אם לא הספיק הרב פרומן, במתקפה עממית משולבת חבר אליו חנוך דאום. הוא הודיע רשמית שישלח את בתו לטיפול פסיכולוגי אם היא תחליט להפוך לגבר. בתגובה ארגנה הקהילה משמרת מחאה מול בית ידיעות אחרונות, תחת הכותרת "די להסתה בידיעות."

אז ככה – יש לי הודעה קטנה וטיפה מאכזבת: ניצחנו. הומואים חדרו אל תוך המיינסטרים, והם יכולים להיות מורים, חברי-כנסת, שופטים ומנחים טיפשים במיוחד בטלוויזיה. זה לא אומר שהכול אידאלי, זה לא אומר שלהיות הומו באיתמר ג' זה מקובל כמו לרקוד חשופי-שת ברחובות סן-פרנסיסקו, אבל זה כן אומר שאפשר לנשום טיפה ולשתות הרבה מים. מצעדנו כבר מרעים אנחנו פה. שימו לב, אף אחד מהמאמרים האלה לא קרא לבטל את הזכויות האזרחיות של ההומואים. והעובדה היא שחנוך דאום נדרש להרבה יותר אומץ תקשורתי מאשר תגובת הקהילה.

אנחנו יכולים להרשות לעצמנו נדיבות של מנצחים: לא כולם חייבים לאהוב אותנו. ואם הם לא חוצים גבולות מסוימים, אז מותר להם גם להגיד את זה. כן, כן, כבשה הופכת לעכברוש, ועכברוש זה כמו הנאצים, וכולנו יודעים מי רצח את רבין ולמה. אבל איפשהו, מרוב צדקת הדרך איבדנו משהו הרבה יותר חשוב – טיפה הומור. אי-אפשר להיות צודק בלי הומור: זה לא משכנע. וכשהקהילה מארגנת משמרות מחאה בתגובה לטור של חנוך דאום, זה נראה כאילו למי שמנהל את העניינים שם קוראים דומפה או זמביש. אם לא נעצור את זה עכשיו, השלב הבא יהיה "הומוסקסואליות – הסיפור של כל יהודי". ואז אני הופך להיות סטרייט.
ראו הוזהרתם.

*

והערב, פינת "הוצא מהקשרו":

לא מכבר נערכה פגישה ירושלמית אפופת סוד בין שני רבנים, פמיניסטית מכובעת, והמוני הומואים זועמים. הייתה כותרת, כלומר, אני משוכנע שהייתה למפגש כותרת, אבל מרגע הישמע הגונג התחילו כל הצדדים לדבר על הנושא המרתק, “איך זה להיות דתי והומו.” על הפגישה הזאת הוטל חיסיון עיתונאי מלא ולכן לא אגיד עליה שום דבר.
מה שכן, במקביל התקיימה פגישה בדיונית לחלוטין בין איש פח, דחליל, רב, וחבורה של הומואים זועמים. אספתי בשבילכם מספר ציטוטים שלא נאמרו מעולם, השלמתי אותם כאוות נפשי, והם מוגשים בזאת כשי לחג (ניתן למימוש עד ה- 30.9.09, אין כפל מבצעים). כל קשר בינם לבין המציאות הוא מופרך בהחלט.

דבר הלכה
"בא אליי תלמיד ואומר לי – הרב, אתה חוזר הביתה לאשתך שמחכה לך, ואני אחזור לארבעה קירות? מה יש להלכה להגיד לי?”
(אז זהו, שדווקא בנושא הזה יש להלכה הרבה מאוד מה להגיד, תשמחו לשמוע. ארבעה קירות זה ממש לא הכרחי: אפשר בהחלט להסתפק בשני קירות ודופן, אפילו למחמירים, בעיקר אם אתם מרחיקים את זה שלושה טפחים, ואז זה לבוד. מה שחוסך עוד קיר שלם, בעצם.)

חילוני למהדרין
"אני, לדוגמה, מכיר מטפלת, פסיכולוגית, חילונית גמורה, מקיבוץ! אוכלת טריפות, שקצים, רמשים, אוכלת אותם לתיאבון! לתיאבון, וטעים לה! …והיא בעצמה אומרת שאפשר לעשות טיפולי המרה.”

דימוי
כמו שהדוברים הבינו בשלב מוקדם למדי של הערב, הסכנה המרכזית כשמדברים על משכב זכר היא שימוש בדימויים ציוריים מדי: "אתם לא יכולים, אהמ… לתפוס את השור בקרניו… זאת אומרת, להחזיק את ה… ב… נו, אנחנו יכולים בעיקר להשתתף אתכם בכאב.”
(זה אולי המקום לספר לרב שזה לא כל-כך כואב. זאת אומרת, בהתחלה אולי כן, אבל אחרי שלומדים קצת את הטכניקה, זאת אומרת, זה נהיה הרבה יותר סביר.)

קצה המנהרה
בסיכומו של הערב (הבדיוני) אפילו נראה פתח לתקווה. ההלכה היא העתיד, חברים: בטלו את המינוי למכון הכושר והירשמו במכון "צומת" הקרוב למקום מגוריכם. "אם אפשר להתיר, להמציא איזה מכשיר, שיאפשר יחסי אישות בגרמא, אז זה יפתור את כל העניין.”

פרו ורבו ומלאו את הארץ, יקיריי,
(אבל בגרמא) –

אליק

השאר תגובה

עוד ב- מקלף ינשופים ››

תגובות הגולשים 6 תגובות

avatar
נתי
17 בספטמבר 2009

אליק, אין עליך. כל מילה – צוף.
והציטוטים בסוף – דבש!
ממתין בשקיקה לסיקור הבא…
(העיקר שהסתייגת בהתחלה מלכתוב טור… בסוף עוד קארי בראדשו תעמוד בתור…)


הגב
avatar
אמיר ג.
17 בספטמבר 2009

מקסים ביותר !
מזכיר לי את הכתיבה של אדם ברוך בערוב ימיו..
הרסת אותי לגמרי עם הפסקה שמתחילה ב…
"..אנחנו יכולים להרשות לעצמנו נדיבות של מנצחים".

רוצה עוד ממך.!


הגב
avatar
מכשפת הצפון
17 בספטמבר 2009

הלכה לאיבוד דורותי. אללי.


הגב
avatar
בני
17 בספטמבר 2009

פשוט מקסים. סופסוף מישהו שעוטף את הכאב במנת ציניות משובחת. הומור ששם הכל בפרופורציה. הכתיבה, פשוט עונג צרוף.

תמשיך ככה, תגמור תומאס פרידמן. בעצם לא משנה, העיקר שתמשיך!


הגב
avatar
ספי
18 בספטמבר 2009

גאון.


הגב
avatar
grateful dead
22 בספטמבר 2009

הכל, רק שלא תהפוך לסטרייט פתאום.


הגב
יצירת קשר מהי חברותא
  • תגובות אחרונות:


  • RSS