לJwaldo
ראה תגובתי למטה.
מוקדשת גם לך.
ובקצרה–
הומו שמתחתן עם אישה, מבלי לספר לה על נטייתו,
ומבלי לאפשר לה לקבל החלטה מודעת ועצמאית
צריך לדעת שהוא באופן מודע..
מאמלל אדם אחר
וגוזר עליו חיים של הרבה צער וסבל,
על לא עוול בכפו.
הצורך של אישה
להרגיש נחשקת, נשית, רצוייה ובלעדית עבור האיש שלה
הוא צורך קיומי, בסיסי ועמוק מאוד.
גבר הומו פשוט לא יכול לתת זאת לאשתו,
לא משנה כמה יספר לעצמו שכן.
בסופו של דבר, האישה תרגיש שהיא לא נחשקת.
לעשות זאת ללא ידיעתה של האישה
זו פשוט הונאה מהסוג הגרוע ביותר.
לאשתך יכלו להיות חיים הרבה יותר
טובים, שמחים, בריאים, מלאים ומאושרים
ואתה מנעת זאת ממנה

הגעתי לכתבה הזו רק כעת..
שנתיים אחרי
ואני לא יודעת אם מישהו עוד יקרא את תגובתי
בכל מקרה, רציתי להגיד לאלי וליאת כל הכבוד על החשיפה.
ולהוסיף כמה דברים, שאולי ייחשבו מעט קשים.
ראשית, חייבת להודות שהאמפתיה שלי נתונה לליאת הרבה יותר מאשר לאלי. כן , סורי.
גבר הומו שמתחתן עם אישה, צריך לוודא שהיא לוקחת זאת בחשבון, ומוכנה להיכנס למערכת הזו תוך שהיא מוכנה לשלם את המחיר.
למעשה, מה שקורה כאן, זה שאתה- אלי, מנעת מאשתך חיים הרבה יותר מאושרים, שלמים ושלווים
שהיו יכולים להיות לה,
עם גבר ש*באמת* חושק בה, זקוק לה, אוהב אותה ורוצה בה.
במקום זאת, הכנסת אותה, די במודע
(סורי, לא מקבלת את הנרטיב על זה ש'לא ידעת שאתה 'הומו. סטרייט לא שוכב עם גברים.. כמה פשוט..)
לחיים שיש בהם אומללות רבה.
שבהם היא נאלצת להיקרע בין המחוייבות למסגרת משפחתית עבור ילדיה, ובין הצורך הכי בסיס—
להיות אישה נחשקת, לא נבגדת, שחיה בקשר זוגי בריא ונורמאלי.
ידידיי הגברים- אתם צריכים להבין משהו מאוד חשוב-
עבור אישה, הצורך להרגיש נשית ונחשקת, הוא אחד הצרכים הכי בסיסיים ומשמעותיים בקשר הזוגי.
זה צורך שקשור לזהות האישית הזוגית ולזהות האישית בכלל,
וחבל שגברים הומואים רבים לא מודעים לעומק של הצורך הזה או מזלזלים בו, ונכנסים לקשר עם אישה, ובכך פוגעים ורומסים צרוך קיומי עבורה.
אני מאוד מקוה ש'הדור הצעיר' של גברים הומואים, לא ממהר להתחתן עם אישה ולגזור על אדם חף מפשע, שלא הרע להם,
חיים של הרבה סבל וצער,
וכן- לרוב, בסופו של דבר, מדובר על מניע אנוכי-
של העדפה לחיות את החיים הנורמטיביים כלפי חוץ ולהימנע מחשיפה ומבעיות (זה מה שעולה מסוף דבריו של אלי..כמין מרצע שיוצא בסוף מהשק..)
, גם אם המניע הזה מוכחש וגם אם הגבר מספר לעצמו שהוא "התחתן מתוך אהבה".
לא, פשוט לא פייר, לאמלל אדם אחר, בגלל שלך קשה.

תיקון טעות, כתובת האימייל שלי היא vkuhkhyth@walla.com מי שרוצה להגיב מוזמן לכתוב לשם, ולא לכתובת הקודמת

אני ממש ממש מזועזעת מהאלי הזה.
מבחינתי הוא לא דתי, הוא כותב בשיא הקלילות שאשתו מצאה חומר פורנוגרפי,ושהוא היה עם גברים, פרושו של דבר שהוא משחית זרע לבטלה חופשי. זאת עברה מאוד חמורה וכולם יודעים זאת.מבחינתי כל החברותא האלה לא דתיים אמתיים. אם יש אחד שהתאהב בחבר שלו והם יחד,זה קשה, נכון. גם אני לא הייתי עומדת בזה,אבל אחד שסתם כך נמשך לגברים ומחפש סטוצים במועדונים-זה זוועה.כאילו גם אם הוא לא עושה את הביאה שאסורה בתורה, הוא משחית זרעו וזה חמור לא פחות.אני בטוחה שאם הוא יתפלל ויתחזק השם יעזור לו. שלא יתחתן עם אישה. ולא יהיה עם גברים. זה קשה מאוד אבל זאת העבודה שלו.תחשבו על זה,אה?

לאלי הנכבד. או למישהו אחר שמעונין לקרוא ולהגיב.
אדגיש בתחילה, כי לפי אופי התגובות עושה רושם שרוב המגיבים באתר זה הם בעצמם הומואים (וזה הגיוני) ולפיכך יתכן שמה שאכתוב יעצבן אותם, אך אעפ"כ אבקש כי מי שרוצה לענות לי לא יענה בצורה מתלהמת (אני משתדל לא לפגוע אלא לשאול) אלא לגופה של שאלה, ולהוסיף ידע בלבד.
סלח לי שאני כותב דוקא לך את המכתב הזה, למרות שהוא בעצם לא קשור בדווקא אליך, אבל אתה הראשון שאני רואה מדבר בצורה ברורה על ההיסטוריה שלו בהתפתחות המינית, בנוסף לכך שמובן שיש לך בכל אופן איזו משיכה לנשים.
אני כבר זמן רב משוטט באינטרנט באתרים כאלה (דתים בלבד) בנסיון לראות מישהו מתייחס בצורה רצינית לתזה שאותה שמעתי , ולא מוצא, ובסיפור שלך יש הרבה קשר לשאלה שלי.
התזה היא שנטיה מינית גם אם היא מולדת, איננה אלא רקע להתפתחות שתלויה באדם עצמו, בהתנהגותו במשך חייו. (למעט כמובן מקרים שהם תולדה של פגיעה נפשית כמו התעללות מינית, ואז לכל הדעות זה שייך לטיפול פסיכולוגי)
כלומר- אם האדם לוקח (וכיום עם כל אמצעי התקשורת , אז זה בא אליך לבד) את הנושא ומטפח אותה על ידי מחשבות בכיוון הזה , הסתכלויות וגירויים שונים ,אז התופעה הזאת מתפתחת יותר ויותר , עד שהיא משתלטת על האדם שיש לו נטיה לכך. ואז אולי אכן אדם נכנס למקום שכבר אי אפשר או קשה מאוד לצאת.
גם אני (ואני סטרייט גמור) זוכר את עצמי עם חשק להציץ במקוה ודברים דומים, אבל הדחקה מוחלטת- אבל מוחלטת ,של כל מעשה בנידון, כולל מחשבה! עם ידיעה שהדבר אסור, וכמובן הסחת דעת כמו שכ' הרמב"ם שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה, גרמה לכך שתשוקה זו לא התפתחה והתעצמה במשך השנים, ואפי' שגם היום יש לי לפעמים חשק להציץ פה ושם, אינני רואה בזה כל משמעות.
מתוך הסיפור עושה רושם שאתה דתי ואפי' דתי אדוק- שומע שיעור דף היומי, וכדומה.
אתה בסיפורך מתאר באריכות איך היית בתור בחור, מתקלח שעות, מחפש איך להציץ, וכדומה,
וכאן אני שואל מה ההבדל בינך ובין כל בחור שאינו הומו, גם הוא יש לו משיכה לנשים , הוא לא נשוי ואין לו דרך איך לפרוק את התאוות שלו, ואעפ"כ צא ותבדוק כמה בחורים יש שאפי' באוירה המתירנית של היום שומרים על עצמם, לא מסתכלים ברחוב בבחורות, לא מאוננים , ואפילו לא חושבים מחשבות זרות, ומסיחים את הדעת ללימוד התורה. וגם אם נכשלים מדי פעם, לכל הפחות לא עוסקים בזה באובססיביות כמו שאתה עשית, לפי עדותך.
בשבילך – שיש לך משיכה לגברים , ההסתכלות בבחור ערום, היא בדיוק כמו שבחור אחר יחפש איך להציץ למקלחות של בחורות, יתכן שיש כאלה שעושים זאת, אבל אני חושב שמקובל ומובן לאדם דתי שמדובר בחטא, וצריך וניתן להתגבר עליו.
אולי אם אתה היית שומר על עצמך בגיל הצעיר, לא מפנטז ולא מפתח את הנטיה, אז הבעיה לא היתה מתפתחת, וגם אם היא לא היתה נעלמת, אז היית מסוגל להתמודד איתה, במיוחד לאור העובדה, שלפי הכתבה, נראה שיש לך איזו תאוות נשים. וכאשר היית מתחתן, מפתח בקרבך תאוה לאשה באופן חיובי, אז הבעיה היתה מתקטנת עוד יותר.
בנוסף גם אני מציין את התמיהה שלמרות שבכל הכתבות והמאמרים שקראתי , טורחים כל הכותבים להוכיח שמדובר בנושא שהיה קיים מאז ומעולם ולא רק תופעה חדשה של זמנינו, אני לא ראיתי שום הוכחה לזה, ואפרט- כל המקרים המובאים שם אינם אלא מגברים שרבעו אנשים הכפופים להם, ואותם שתלטנים היו גם אנשים נשואים לנשים בלי שום בעיה, לא מצאתי שום איזכור על תופעה נורמלית ורחבה, של גברים שהיתה להם משיכה רק לגברים, ובמיוחד לא על גברים שבחרו להבעל לגברים בלבד,
תופעה זאת של גברים הרוצים לבעול גברים, זוהי תופעה הגיונית , כשם שאדם יש לו חשק לאונן כך יכול להיות לו חשק לבעול גבר, במיוחד אם זה זמין יותר בנסיבות מסוימות,
ולפיכך אני סבור שאין לדבר כל קשר לתופעה של זמנינו שעוסקת בגבר שיש לו משיכה לגברים בלבד,
ובמיוחד לא בגבר שרוצה רק להבעל לגבר.
מי שמעונין להגיב יכול לשלוח ישר לכתובת אי מייל שלי rumvksg,@walla.com אבל שוב – תגובה ענינית ולא מתלהמת,

לא הבנתי מה הבעייה ההלכתית בקשר רגשי של גבר עם גבר נוסף.
"היא תצטרך לוותר על חשיבה מסורתית" מדוע?

מעניין מה יהיה עם הילדים כשיגדלו

לדעתי זו עוד הוכחה שהדת הורסת לאנשים נורמלים לחלוטין את החיים.

ערב ראש השנה, ובכל אופן, ואולי דווקא משום כך בחרתי להגיב. בדיוק אתמול היתה לי על כך שיחה עם חבר קרוב, שהתגלגלה לבכי תמרורים, על עצמי.
התהיות והתמיהות של אנשים, מעוררות אצלי פליאה. ומה חשבתם? שהתופעה לא קיימת? שאין מאות גברים דתיים הומואים שנישאו וחיים את חייהם. כל אחד מצא לו דרך לחיות את חייו – מי בסתר ומי בגלוי. במקרים רבים האשה יודעת ומבינה, ומבכרת שלא לומר כלום. הרבה אהבה מצידה לאיש נעוריה מאפשרת להבליג, לבלוע ולהמשיך. אהבה, וגם הידיעה שהפתרון האחר של פירוק החבילה איננו צופן אושר גדול, אלא חיים קשים של גרושה מטופלת בילדים.
מי יכול בכלל לשפוט אותו או אותה – ולצורך העניין, את נשואי הכתבה, אותי או את אשתי, או כל זוג אחר על הבחירות שלנו? המציאות של החיים עולה על כל דמיון, על כל תסריט, והיום יום מלא מאבקים, פשרות, כאבים.
אני שלם עם עצמי עם מעשי. כואב לי שאני פוגע באשתי, אך חיי קודמים לחייה. יש לי הזכות המלאה לממש את משאלותי, מאוויי תשוקותי. גם היא, בדרכה, נהנית מן המצב המייסר הזה. החיים הם ריקוד ממושך, הליכה זהירה על חבל. המשכיות מתוך אינרציה, מתוך חשש, ממניעים חברתיים וכלכליים, אך גם מתוך שיקול מפוכח של כל צד במשחק האכזרי הזה.
חשבו על זה.
שנה טובה,

לאלי וליאת,
בחרתי להגיב ישירות אליכם אבל במכתב פתוח ולא לדוא"ל המצויין לאחר הראיון.
ליבי ליבי יוצא אליכם אבל לא ממקום שחצני או רחמים מאוסים שמוצאים לעיתים בתגובות של טוקבקיסטים, אלא ממקום בו אני שותף אמיתי לאתגר החיים שמולו אתם ניצבים.
אני כמוך, אלי, עברתי ב"מסלול" – בית ספר דתי, ישיבה תיכונית, הסדר, שירות קרבי ואני אפילו הכברתי לעשות ועוסק בחינוך. הדמיון בינינו לא מסתכם בכך, אני כמוך גם כן נשוי והקמתי משפחה לתפארת ואני כמוך הומוסקסואל.
ידידי עמית ודאי שמח לקרוא שורות אלו מכיוון שהוא מאיץ בי כבר זמן רב להירשם ולהגיב באתר החדש והיפה של חברותא, והנה אכן הגיע הזמן שלא אוכל עוד לחסום את תחושותי מלהיות מובעים לעיני כל, ועל אף הרעידות הקלות וההתרגשות, אצבעותי עוברות על הקלידים בהתרגשות.
למה רעידות והתרגשות? ייתכן והכתיבה הזאת היא אחד המעשים הכי "מחוץ לארון" וחושף שאי פעם עשיתי! ודאי לי כי רבים מכם הקוראים שורות אלו מכירים אותי, ואני אתכם. את חלקכם אולי פגשתי, או אולי דברנו ברשת באיזה אתר או חדר צ'אט, אולי אתם מאלו שסירבתם לדבר, כי סוף כל סוף אני נשוי וזה קו אדום. לי בכל מקרה אין מושג מי אתם. אולי אתם מנחשים מי אני . זה לא משנה העיקר שדברי, היוצאים מן הלב, יכנסו ללב.
כמעט את כל תגובותיך לשאלות בראיון יכולתי גם אני להגיד אלא שהבדל מאד גדול במצבנו הוא שאשתי לא יודעת. היא אפילו תמימה ולא חושדת, או אולי אני התמים… החוויה הפנימית הקשה של קרע בין אהבה אמיתית לאשת חיקך לבין הידיעה שמעשיך פוגעים ביסוד של אהבה זו, היא קשה מנשוא. החיים הכפולים של איש המשפחה מאושיות הקהילה, שבהיחבא חי בחיפוש אחר תשוקות ומאוויים פנימיים המשתלטים על כל עולמו מטלטלים את כל חיי במשך שנים ולאחרונה יותר מאי פעם.
מה שכמובן הפתיע אותי במיוחד הוא המצב שבו אשתך מודעת לכל "העולם השני שלך" ובכל זאת נשארת ואוהבת ותומכת, יחד עם הבעת התסכולים. לי ברור כשמש שאילו אשתי היתה יודעת עלי ומכירה את הצד השני של חיי היא לא היתה מסוגלת להשלים עם המצב והיתה מפרקת את החבילה [וגם אותי ]. המחשבה הראשונה שלי לאחר קריאת הכתבה היתה "זה הזוי!" לא כל מה שנכתב אלא ההיבט של חיי משפחה וזוגיות לאחר חשיפה כזאת. מאז פרסום הראיון אני הופך את מה שקראתי בראשי ומנסה לקלוט, אני עדיין לא מעלה על דעתי שמצב כזה יכול להיות, לא לאחר הסתרה ושקר ורמיה במשך זמן רב כל כך. (אולי זה שונה אם נכנסים למערכת יחסים כשהכל ידוע ומונח על השולחן.)
צר לי שבמחצית הראשונה של הכתבה היתה התמקדות בנושא המיני ובהתפתחות של החוויות המיניות שלך (דבר שרבים מאתנו חווינו ואפילו חברינו שאינם נמשכים לבני מינם חוו חוויות דומות) אין ספק כי זהו חלק גדול מההתמודדות של אנשים כמותנו אבל המסר החשוב הוא לא שקשה לנו ללא מימוש יצרנו המיני, אלא כל מה שעולה מחלקו השני של הכתבה. מי שנקלע למצב שבו הוא נשוי והומו ניצב בפני התמודדויות רגשיות ולחצים שאין לי מילים לתאר אותם ברגע זה וכאשר אחרי זמן רב מבין הבחור מיהו ומהו האפשרויות העומדות בפניו כולן סבוכות ומלאות בכאבים; אם יתאפק ולא יממש ולוּ שמץ של יצריו ותשוקותיו הרי הוא כפצצה מתקתקת; אם יממש בסתר את רצונו הרי הוא בוגד ופוגע במשפחתו בדרכים שונות, חלקן מורגשות לבני המשפחה וחלקן לא; אם יבחר להתגרש הרי שהסבל המשפחתי שייגרם ברור לכולם, ואז יצטרך להתמודד עם החשיפה לעולם והיציאה מהארון, ולאחר מכן עם כל אותם אתגרים של הומואים בכלל וכאלה דתיים בפרט.
איני יכול להעמיד פנים – ברור שגם לי היו מפגשים יצריים וחיפוש אחר כל מיני קשרים עם גברים, אך במקום בו אני נמצא היום ברור לי שמה שקורע אותי מבפנים איננו חוסר הסיפוק המיני אלא חוסר ההגעה לשלווה פנימית של רעות ושותפות נפשית, שאמנם יש לי עם אשתי אבל נפשי הומה למשהו אחר, משהו שאין באפשרותה של אשת חיקי לתת לי.
לסיום אצטט כאן את מילות השיר של יוני פוליקר (שחבל שהפסיקו להשמיע בגלגצלצ) המביעים בצורה לא רעה את רגשותי -
בכל פעם שאני חולם, אני טובע בים.
מנסה לעלות לנשום אויר, שוקע ונרדם.
ושוב פעם אני חולם, שהתעוררתי כבר.
ופותח דף חדש, זורק את ספר העבר.

תמיד לעזוב, עשה לי רע, עושה לי טוב.
אני שונא לאהוב אותך, תמיד ולעזוב.