תיקון טעות, כתובת האימייל שלי היא vkuhkhyth@walla.com מי שרוצה להגיב מוזמן לכתוב לשם, ולא לכתובת הקודמת

אני ממש ממש מזועזעת מהאלי הזה.
מבחינתי הוא לא דתי, הוא כותב בשיא הקלילות שאשתו מצאה חומר פורנוגרפי,ושהוא היה עם גברים, פרושו של דבר שהוא משחית זרע לבטלה חופשי. זאת עברה מאוד חמורה וכולם יודעים זאת.מבחינתי כל החברותא האלה לא דתיים אמתיים. אם יש אחד שהתאהב בחבר שלו והם יחד,זה קשה, נכון. גם אני לא הייתי עומדת בזה,אבל אחד שסתם כך נמשך לגברים ומחפש סטוצים במועדונים-זה זוועה.כאילו גם אם הוא לא עושה את הביאה שאסורה בתורה, הוא משחית זרעו וזה חמור לא פחות.אני בטוחה שאם הוא יתפלל ויתחזק השם יעזור לו. שלא יתחתן עם אישה. ולא יהיה עם גברים. זה קשה מאוד אבל זאת העבודה שלו.תחשבו על זה,אה?

לאלי הנכבד. או למישהו אחר שמעונין לקרוא ולהגיב.
אדגיש בתחילה, כי לפי אופי התגובות עושה רושם שרוב המגיבים באתר זה הם בעצמם הומואים (וזה הגיוני) ולפיכך יתכן שמה שאכתוב יעצבן אותם, אך אעפ"כ אבקש כי מי שרוצה לענות לי לא יענה בצורה מתלהמת (אני משתדל לא לפגוע אלא לשאול) אלא לגופה של שאלה, ולהוסיף ידע בלבד.
סלח לי שאני כותב דוקא לך את המכתב הזה, למרות שהוא בעצם לא קשור בדווקא אליך, אבל אתה הראשון שאני רואה מדבר בצורה ברורה על ההיסטוריה שלו בהתפתחות המינית, בנוסף לכך שמובן שיש לך בכל אופן איזו משיכה לנשים.
אני כבר זמן רב משוטט באינטרנט באתרים כאלה (דתים בלבד) בנסיון לראות מישהו מתייחס בצורה רצינית לתזה שאותה שמעתי , ולא מוצא, ובסיפור שלך יש הרבה קשר לשאלה שלי.
התזה היא שנטיה מינית גם אם היא מולדת, איננה אלא רקע להתפתחות שתלויה באדם עצמו, בהתנהגותו במשך חייו. (למעט כמובן מקרים שהם תולדה של פגיעה נפשית כמו התעללות מינית, ואז לכל הדעות זה שייך לטיפול פסיכולוגי)
כלומר- אם האדם לוקח (וכיום עם כל אמצעי התקשורת , אז זה בא אליך לבד) את הנושא ומטפח אותה על ידי מחשבות בכיוון הזה , הסתכלויות וגירויים שונים ,אז התופעה הזאת מתפתחת יותר ויותר , עד שהיא משתלטת על האדם שיש לו נטיה לכך. ואז אולי אכן אדם נכנס למקום שכבר אי אפשר או קשה מאוד לצאת.
גם אני (ואני סטרייט גמור) זוכר את עצמי עם חשק להציץ במקוה ודברים דומים, אבל הדחקה מוחלטת- אבל מוחלטת ,של כל מעשה בנידון, כולל מחשבה! עם ידיעה שהדבר אסור, וכמובן הסחת דעת כמו שכ' הרמב"ם שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה, גרמה לכך שתשוקה זו לא התפתחה והתעצמה במשך השנים, ואפי' שגם היום יש לי לפעמים חשק להציץ פה ושם, אינני רואה בזה כל משמעות.
מתוך הסיפור עושה רושם שאתה דתי ואפי' דתי אדוק- שומע שיעור דף היומי, וכדומה.
אתה בסיפורך מתאר באריכות איך היית בתור בחור, מתקלח שעות, מחפש איך להציץ, וכדומה,
וכאן אני שואל מה ההבדל בינך ובין כל בחור שאינו הומו, גם הוא יש לו משיכה לנשים , הוא לא נשוי ואין לו דרך איך לפרוק את התאוות שלו, ואעפ"כ צא ותבדוק כמה בחורים יש שאפי' באוירה המתירנית של היום שומרים על עצמם, לא מסתכלים ברחוב בבחורות, לא מאוננים , ואפילו לא חושבים מחשבות זרות, ומסיחים את הדעת ללימוד התורה. וגם אם נכשלים מדי פעם, לכל הפחות לא עוסקים בזה באובססיביות כמו שאתה עשית, לפי עדותך.
בשבילך – שיש לך משיכה לגברים , ההסתכלות בבחור ערום, היא בדיוק כמו שבחור אחר יחפש איך להציץ למקלחות של בחורות, יתכן שיש כאלה שעושים זאת, אבל אני חושב שמקובל ומובן לאדם דתי שמדובר בחטא, וצריך וניתן להתגבר עליו.
אולי אם אתה היית שומר על עצמך בגיל הצעיר, לא מפנטז ולא מפתח את הנטיה, אז הבעיה לא היתה מתפתחת, וגם אם היא לא היתה נעלמת, אז היית מסוגל להתמודד איתה, במיוחד לאור העובדה, שלפי הכתבה, נראה שיש לך איזו תאוות נשים. וכאשר היית מתחתן, מפתח בקרבך תאוה לאשה באופן חיובי, אז הבעיה היתה מתקטנת עוד יותר.
בנוסף גם אני מציין את התמיהה שלמרות שבכל הכתבות והמאמרים שקראתי , טורחים כל הכותבים להוכיח שמדובר בנושא שהיה קיים מאז ומעולם ולא רק תופעה חדשה של זמנינו, אני לא ראיתי שום הוכחה לזה, ואפרט- כל המקרים המובאים שם אינם אלא מגברים שרבעו אנשים הכפופים להם, ואותם שתלטנים היו גם אנשים נשואים לנשים בלי שום בעיה, לא מצאתי שום איזכור על תופעה נורמלית ורחבה, של גברים שהיתה להם משיכה רק לגברים, ובמיוחד לא על גברים שבחרו להבעל לגברים בלבד,
תופעה זאת של גברים הרוצים לבעול גברים, זוהי תופעה הגיונית , כשם שאדם יש לו חשק לאונן כך יכול להיות לו חשק לבעול גבר, במיוחד אם זה זמין יותר בנסיבות מסוימות,
ולפיכך אני סבור שאין לדבר כל קשר לתופעה של זמנינו שעוסקת בגבר שיש לו משיכה לגברים בלבד,
ובמיוחד לא בגבר שרוצה רק להבעל לגבר.
מי שמעונין להגיב יכול לשלוח ישר לכתובת אי מייל שלי rumvksg,@walla.com אבל שוב – תגובה ענינית ולא מתלהמת,

לא הבנתי מה הבעייה ההלכתית בקשר רגשי של גבר עם גבר נוסף.
"היא תצטרך לוותר על חשיבה מסורתית" מדוע?

מעניין מה יהיה עם הילדים כשיגדלו

לדעתי זו עוד הוכחה שהדת הורסת לאנשים נורמלים לחלוטין את החיים.

ערב ראש השנה, ובכל אופן, ואולי דווקא משום כך בחרתי להגיב. בדיוק אתמול היתה לי על כך שיחה עם חבר קרוב, שהתגלגלה לבכי תמרורים, על עצמי.
התהיות והתמיהות של אנשים, מעוררות אצלי פליאה. ומה חשבתם? שהתופעה לא קיימת? שאין מאות גברים דתיים הומואים שנישאו וחיים את חייהם. כל אחד מצא לו דרך לחיות את חייו – מי בסתר ומי בגלוי. במקרים רבים האשה יודעת ומבינה, ומבכרת שלא לומר כלום. הרבה אהבה מצידה לאיש נעוריה מאפשרת להבליג, לבלוע ולהמשיך. אהבה, וגם הידיעה שהפתרון האחר של פירוק החבילה איננו צופן אושר גדול, אלא חיים קשים של גרושה מטופלת בילדים.
מי יכול בכלל לשפוט אותו או אותה – ולצורך העניין, את נשואי הכתבה, אותי או את אשתי, או כל זוג אחר על הבחירות שלנו? המציאות של החיים עולה על כל דמיון, על כל תסריט, והיום יום מלא מאבקים, פשרות, כאבים.
אני שלם עם עצמי עם מעשי. כואב לי שאני פוגע באשתי, אך חיי קודמים לחייה. יש לי הזכות המלאה לממש את משאלותי, מאוויי תשוקותי. גם היא, בדרכה, נהנית מן המצב המייסר הזה. החיים הם ריקוד ממושך, הליכה זהירה על חבל. המשכיות מתוך אינרציה, מתוך חשש, ממניעים חברתיים וכלכליים, אך גם מתוך שיקול מפוכח של כל צד במשחק האכזרי הזה.
חשבו על זה.
שנה טובה,

לאלי וליאת,
בחרתי להגיב ישירות אליכם אבל במכתב פתוח ולא לדוא"ל המצויין לאחר הראיון.
ליבי ליבי יוצא אליכם אבל לא ממקום שחצני או רחמים מאוסים שמוצאים לעיתים בתגובות של טוקבקיסטים, אלא ממקום בו אני שותף אמיתי לאתגר החיים שמולו אתם ניצבים.
אני כמוך, אלי, עברתי ב"מסלול" – בית ספר דתי, ישיבה תיכונית, הסדר, שירות קרבי ואני אפילו הכברתי לעשות ועוסק בחינוך. הדמיון בינינו לא מסתכם בכך, אני כמוך גם כן נשוי והקמתי משפחה לתפארת ואני כמוך הומוסקסואל.
ידידי עמית ודאי שמח לקרוא שורות אלו מכיוון שהוא מאיץ בי כבר זמן רב להירשם ולהגיב באתר החדש והיפה של חברותא, והנה אכן הגיע הזמן שלא אוכל עוד לחסום את תחושותי מלהיות מובעים לעיני כל, ועל אף הרעידות הקלות וההתרגשות, אצבעותי עוברות על הקלידים בהתרגשות.
למה רעידות והתרגשות? ייתכן והכתיבה הזאת היא אחד המעשים הכי "מחוץ לארון" וחושף שאי פעם עשיתי! ודאי לי כי רבים מכם הקוראים שורות אלו מכירים אותי, ואני אתכם. את חלקכם אולי פגשתי, או אולי דברנו ברשת באיזה אתר או חדר צ'אט, אולי אתם מאלו שסירבתם לדבר, כי סוף כל סוף אני נשוי וזה קו אדום. לי בכל מקרה אין מושג מי אתם. אולי אתם מנחשים מי אני . זה לא משנה העיקר שדברי, היוצאים מן הלב, יכנסו ללב.
כמעט את כל תגובותיך לשאלות בראיון יכולתי גם אני להגיד אלא שהבדל מאד גדול במצבנו הוא שאשתי לא יודעת. היא אפילו תמימה ולא חושדת, או אולי אני התמים… החוויה הפנימית הקשה של קרע בין אהבה אמיתית לאשת חיקך לבין הידיעה שמעשיך פוגעים ביסוד של אהבה זו, היא קשה מנשוא. החיים הכפולים של איש המשפחה מאושיות הקהילה, שבהיחבא חי בחיפוש אחר תשוקות ומאוויים פנימיים המשתלטים על כל עולמו מטלטלים את כל חיי במשך שנים ולאחרונה יותר מאי פעם.
מה שכמובן הפתיע אותי במיוחד הוא המצב שבו אשתך מודעת לכל "העולם השני שלך" ובכל זאת נשארת ואוהבת ותומכת, יחד עם הבעת התסכולים. לי ברור כשמש שאילו אשתי היתה יודעת עלי ומכירה את הצד השני של חיי היא לא היתה מסוגלת להשלים עם המצב והיתה מפרקת את החבילה [וגם אותי ]. המחשבה הראשונה שלי לאחר קריאת הכתבה היתה "זה הזוי!" לא כל מה שנכתב אלא ההיבט של חיי משפחה וזוגיות לאחר חשיפה כזאת. מאז פרסום הראיון אני הופך את מה שקראתי בראשי ומנסה לקלוט, אני עדיין לא מעלה על דעתי שמצב כזה יכול להיות, לא לאחר הסתרה ושקר ורמיה במשך זמן רב כל כך. (אולי זה שונה אם נכנסים למערכת יחסים כשהכל ידוע ומונח על השולחן.)
צר לי שבמחצית הראשונה של הכתבה היתה התמקדות בנושא המיני ובהתפתחות של החוויות המיניות שלך (דבר שרבים מאתנו חווינו ואפילו חברינו שאינם נמשכים לבני מינם חוו חוויות דומות) אין ספק כי זהו חלק גדול מההתמודדות של אנשים כמותנו אבל המסר החשוב הוא לא שקשה לנו ללא מימוש יצרנו המיני, אלא כל מה שעולה מחלקו השני של הכתבה. מי שנקלע למצב שבו הוא נשוי והומו ניצב בפני התמודדויות רגשיות ולחצים שאין לי מילים לתאר אותם ברגע זה וכאשר אחרי זמן רב מבין הבחור מיהו ומהו האפשרויות העומדות בפניו כולן סבוכות ומלאות בכאבים; אם יתאפק ולא יממש ולוּ שמץ של יצריו ותשוקותיו הרי הוא כפצצה מתקתקת; אם יממש בסתר את רצונו הרי הוא בוגד ופוגע במשפחתו בדרכים שונות, חלקן מורגשות לבני המשפחה וחלקן לא; אם יבחר להתגרש הרי שהסבל המשפחתי שייגרם ברור לכולם, ואז יצטרך להתמודד עם החשיפה לעולם והיציאה מהארון, ולאחר מכן עם כל אותם אתגרים של הומואים בכלל וכאלה דתיים בפרט.
איני יכול להעמיד פנים – ברור שגם לי היו מפגשים יצריים וחיפוש אחר כל מיני קשרים עם גברים, אך במקום בו אני נמצא היום ברור לי שמה שקורע אותי מבפנים איננו חוסר הסיפוק המיני אלא חוסר ההגעה לשלווה פנימית של רעות ושותפות נפשית, שאמנם יש לי עם אשתי אבל נפשי הומה למשהו אחר, משהו שאין באפשרותה של אשת חיקי לתת לי.
לסיום אצטט כאן את מילות השיר של יוני פוליקר (שחבל שהפסיקו להשמיע בגלגצלצ) המביעים בצורה לא רעה את רגשותי -
בכל פעם שאני חולם, אני טובע בים.
מנסה לעלות לנשום אויר, שוקע ונרדם.
ושוב פעם אני חולם, שהתעוררתי כבר.
ופותח דף חדש, זורק את ספר העבר.

תמיד לעזוב, עשה לי רע, עושה לי טוב.
אני שונא לאהוב אותך, תמיד ולעזוב.

יקירתי,

אני מזדהה עם היכולת שלך להכיל את בעלך למרות שהוא לא בעל סטנדרטי, אבל את חייבת לשים את הגבול: אסור-לו-לבגוד-בך!!!!! זה שהוא הומו לא נותן לו את הזכות לפגוע בך ולגרום לך לנזק מצטבר, למעול באמון שלך, לשאוב ממך את הכוחות שאת זקוקה להם כדי לגדל משפחה. את חייבת להבהיר לו שהוא צריך להחליט מה יותר חשוב לו, בלי מה הוא לא יכול לחיות, בלי הסטוצים והמין המזדמן, או בלעדייך ובלי הילדים. זה יהיה קשה, גם לך, באמת להציב בפניו את ההחלטה הזאת, ובאמת להתכוון אליה, אבל זה הדבר הנכון לעשות, וזה מה שיעזור לו לחיות עם עצמו יותר באהבה, ויותר לקבל את עצמו כמו שהוא ולהתחבר לעצמו. גם בשבילו זה רע לחיות עם רגשות האשם, ועם הדו פרצופיות. אף אחד הרי לא אוהב לשקר. הוא חייב להבין שהוא לא יכול לרקוד על שתי החתונות, זה או את או זה! אין לכם ברירה!

אני נשואה לגבר מקסים שהוא אהבת חיי, וגם הוא מגדיר את עצמו הומוסקסואל. (למעשה, להגדיר כ"הומו" או כ"סטרייט" זה מגביל ובעייתי, כי יש באמצע עוד הרבה תחנות ביניים כאלה, ולדעתי זה נורא אינדבדואלי, ונורא תלוי באופי של האדם, ובאורח חיים שלו ובעוד המון דברים. זה נשמע רע להגדיר מישהו כהומו ולומר שטוב לו להיות נשוי לאישה, לכן אני מעדיפה לא להגדיר אלא להתחייס לבן אדם כמכלול של תכונות. מי קבע את הכללים שהומו צריך להיות כך וכך ולהפך..?!) בעלי סיפר לי על זה עוד לפני החתונה, והתחתנו מאהבה גדולה. עברנו הרבה בדרך……. זה באמת מאוד מורכב. אבל תדעי לך שגבר הומו דתי, שמחליט לקבל את עצמו כמו שהוא, ולא שונא את עצמו, ובמקביל בוחר להשקיע בקשר הרגשי עם האישה שלו, גבר כזה הוא גבר נפלא. אבל שוב – הוא חייב להחליט שזה באמת מה שהוא רוצה. כי אם רגל אחת תהיה בחוץ – זה פשוט לא יעבוד. בעלי אמנם לא ממש בגד בי מעולם, אבל היו מעידות כאלה ואחרות, חיי הפכו איכותיים ושמחים יותר ביום בו הבנתי שאני חייבת להציב את הגבול הזה, ושזה טוב לשנינו. זה גם עוזר להתמודד עם הפחד לאבד אותו, כי כמו שהבנתי מהכתבה, גם את מאוד אוהבת את בעלך, ואולי דווקא לכן את מפחדת לאבד אותו ולכן את "מרשה" לו לבגוד בך.

בטח הרבה אנשים פה לא יסכימו איתי, אבל אם יש דבר אחד שלמדתי מכל מסיפור הזה שלי, הוא שאני והבן זוג שלי – אנחנו אינדבדואלים. אנחנו, האישיות שלנו, הכלים שלנו, ואני לא מוכנה שאף אחד יכניס אותי או אותו לתבנית כזו או אחרת, ויגיד לי: "חכי, עוד עשר שנים הוא לא יחזיק מעמד". מי אמר? אולי דווקא אצלי הוא מקבל משהו שאצל שום גבר הוא לא היה מקבל?! ואני בתור אדם מאמין לא מאמינה שה' נותן לאדם תיק כזה בלי כלים להתמודד איתו. אז הדרך שאני מציעה היא לא צפויה ולא קונבנציונלית. אני לא משלה את עצמי שבעלי יפסיק להיות הומו יום אחד, ואני גם לא זקוקה לזה. הוא מדהים בעיני איך שהוא, דווקא בגלל ההומואיות שלו; הוא רגיש ואכפתי, יצירתי, עדין, כנה. זה הוא. ולכן אני מאמינה שיש לנו את הכוח לעשות את השינוי הזה ביחד ולפרוץ את הגבולות והנורמות של החברה, הסטרייטית וההומואית כאחת!!!

כתבה חשובה. אני ממליץ לוותר להבא על כותרות צהובות, זה לא ynet חברים, יש להתרכז בתוך ולא בבר.