שלום אימא ושלום אבא, הוריי היקרים.
אני כותב לכם מכתב שבו אני רוצה לספר לכם כמה דברים שיש לי בלב וזה בהמשך לשיחה שהייתה לנו.
בזמן שתקראו את המכתב הזה אני כבר לא אהיה פה, אני אהיה במקום רחוק מעבר לים, במקום שיהיה לי יותר קל לחיות שם, ויקבלו אותי כמו שאני.
תדעו לכם שאני אוהב אתכם מאוד וגאה בכם.
אבל אתם הוריי היקרים לא הרגשתם ככה. אני יודע שעולמכם חרב עליכם ביום שספרתי לכם שאני הומו והיה לכם קשה לעכל זאת.
לא דברנו כמה ימים (למרות שכבר לא גרתי בבית), הרגשתי שיש נתק מוחלט, אבל נתתי לכם קצת זמן לעכל את הבשורה שאני הומו.
אתם לא אשמים בזה שאני הומו, אני לא מאשים אתכם בכלום. ככה נולדתי וככה אני אמות כי זה מה שאני.
כל כך רציתי שתחבקו אותי שתבינו מה עובר עליי, סיפרתי לכם את הסוד הכי כמוס בחיים שלי, אבל אתם הגבתם בצורה כזו שהבנתי את הרמז.
תדעו לכם, אחרי השיחה שלנו בכיתי בבית כמו ילד קטן, הדמעות יצאו לי לבד, הרגשתי חסר אונים מולכם, הרגשתי שאני לבד במערכה הזו, ואתם הוריי היקרים במקום לחבק ולהבין נעצתם בי סכין ופערתם בי פצע שלא נראה לי שיבריא לעולם.
ביקשתם ממני לעזוב את הבית ולא לחזור אליו לעולם. אני בחיים לא אשכח את המשפט הזה אימא ואבא, משפט חוצב להבות משפט שקרע אותי מבפנים.
ניתקתם אותי מכם לתמיד כאילו אין קשר בינינו כאילו אני איש זר שמפריע לכם, ואתם לא יודעים איך להיפטר ממנו.
אני כותב לכם ודמעות זולגות לי החוצה, אני לא יודע אם אתם שווים שאני אבכה בגללכם, אבל הלב שלי אומר לי שכן כי אתם אימא ואבא.
אז אולי אני אתגעגע ואולי לא, אולי אני אחזור יום אחד, אבל אני מבטיח לא להציק לכם.
אני לא יודע אם אתם מתחרטים או לא, כי לא התקשרתם אליי בכלל, נטשתם אותי כאילו הייתי ילד מצורע עם מום שלא שווה בכלל להתעסק אתו.
האמת צפיתי לתגובה כזאת מכם (הרי אנחנו משפחה דתית מאוד) אבל לא יכולתי לחיות בשקר, בעולם כפול, בעולם שאני צריך לפחד ממנו.
אבל עכשיו תוכלו לחיות חיים רגילים בלעדי, חיים שקטים ושלווים.
אימא אני יודע שלא קל לך, ואת נאלצת לכבד את דעתו של אבא, ראיתי אותך בוכה בסתר בלי שאף אחד יראה אותך. אבל אני ראיתי אותך.
ראיתי אותך בוכה כמו ילדה, מנסה לשנות את רוע הגזרה ללא הצלחה. אימא, אני רוצה שתהיה חזקה בשביל עצמך ובשביל האחים שלי.
ולך אבא היקר, אני לא יודע מה אתה חושב ומה עובר לך בלב ואני לא יודע אם אתה שונא או אוהב.
כשתקראו את המכתב אני כבר אהיה רחוק מפה, רחוק מכם מהאחים ומהמשפחה.
אני לא אומר לכם לאן אני טס ומה אני הולך לעשות בחיים שלי, אבל אני כן יכול לומר לכם שאהבתי אתכם.
´´לא אני לא בוכה זה רק חלון זכוכית עליו טיפות עומדות, לא אני לא נבהלת זו רק שעה לא כל-כך נוחה´´…
אוהב אתכם,
אני
(מכתב זה פורסם בפורום "גייז דתיים" ז"ל באתר וואלה. התאריך אינו מתועד)
