הפסיכולוג ד"ר טוביה פרי: "לא תמיד אפשר להשתנות"

ביקשנו להתעדכן מה המחקר היום טוען בשאלה המופיעה בכותרת, ופנינו לד"ר טוביה פרי, שרבנים רבים פונים אליו בשאלות בסוגיה הזו * "בסופו של יום, כאשר מטופל מספר על העדפה מינית הומוסקסואלית ושואל על אפשרות לטיפול ולשינוי, תשובתי היא ברורה למדי: אני ממליץ על ניסיון טיפולי אחד לפחות ואולי יותר מכך. לאדם שניסה טיפול או טיפולים ונותר בנטייתו להעדיף את בני מינו, הטיפול הפסיכולוגי יכול להציע תמיכה וחיפוש דרך לחיות את חייו באופן שיביא לביטוי מלא ככל האפשר של כישרונותיו, ערכיו ואמונותיו" * בלעדי לחברותא

ד"ר טוביה פרי

ד"ר טוביה פרי

"האם הומוסקסואל יכול לשנות את העדפתו המינית?" שאלה זו המופנית לאנשי מקצוע היא מורכבת יותר מכפי שנראה במבט ראשון. השאלה מכילה בתוכה הנחה בדבר קיומו של "הומוסקסואל" כזהות המגדירה אדם, היא מניחה קיומה של העדפה מינית יציבה וקבועה, וכן היא עוסקת בשינוי של העדפה מינית. כל אחד מן הנושאים הללו דורש דיון.

הגדרת הזהות של אדם כ"הומוסקסואל" על סמך תכונה אחת שלו, העדפתו המינית, נראית בעייתית ביותר. בתחום המגדרי אדם יכול להיות "גברי" או "נשי" בתכונות אופיו, הוא יכול אקטיבי או פסיבי, אגרסיבי או עדין ובאופן בלתי תלוי להעדיף מינית את בני מינו את או את המין השני. מובן שההבדלים באמונות, בכישרונות, בהעדפות, בשאיפות או בקיצור – בזהות, כל אלה יכולים להיות גדולים מאוד ולא קשורים כלל להעדפתו המינית. מדוע אם כן להגדיר אדם רק על סמך העדפתו המינית?

גם העדפה מינית היא מושג הרבה יותר גמיש מאשר משתמע מן השאלה בראשית המאמר. מחקרים מראים שבקרב נשים העדפה מינית היא תכונה עם שונות רבה והתפלגות רציפה. בין הקצוות של העדפה מינית לגברים או לנשים, קיימות רמות רבות של שילוב שתי ההעדפות. גם אצל גברים שבהם ההעדפה המינית מקוטבת יותר, העדפה דו-מינית ברמות שונות נפוצה למדי.

השאלה האם העדפה מינית היא תוצאה ביולוגית של גנטיקה מולדת או של השפעות ביולוגיות מאוחרות יותר או של השפעות סביבתיות כמו משפחה, חינוך, התנסויות ואירועים טראומטיים, היא שאלה שאין לה תשובה מדעית מבוססת ומספקת. סביר מאוד לדעתי להניח, וזו גם התרשמותי הקלינית והמחקרית, שההעדפה מינית היא תמונה חיצונית ותוצאה של השפעת משתנים רבים. סביר לדעתי להניח שהגורמים המשפיעים על העדפתו המינית של כל אדם הם שונים ומגוונים בין איש לרעהו. אצל חלק מן האנשים גורמים ביולוגיים הם המרכזיים ואצל אחרים אירועי חיים וסביבה עשויים היו להיות הגורם המרכזי המשפיע.

אנו יודעים גם מן הניסיון וגם מן הפרסומים, שלא מעט אנשים משנים את העדפתם המינית לאורך החיים. חלק מהם משנים אותה לכיוון ההומוסקסואלי גם אחרי נישואים וקשרים רומנטיים עזים עם המין השני, וחלק מהם בכיוון ההפוך, של הומוסקסואלים הבוחרים בקשר הטרוסקסואלי.

השאלה "כמה מן האנשים מצליחים בעקבות טיפול כלשהו לשנות את העדפתם המינית", היא שאלה המצויה בוויכוח עז בספרות המקצועית. אחד הקשיים הוא ההטיה הפוליטית של המחקרים והפרסומים, כך שיש קושי גדול להגיע למסקנה ברורה בנושא. ההתרשמות שלי מן הספרות הישנה והחדשה בנושא, היא שיש לא מעטים המצליחים לפחות להגמיש את העדפתם המינית לכיוון הביסקסואלי בעוד אצל אחרים ההעדפה המינית נותרת ללא שינוי.

לדעתי, ההחלטה לחיות חיים כהומוסקסואל, מעבר לשאלות הדתיות והערכיות, יש בה הכרעה חשובה מאוד לגבי החיים בפרספקטיבה המלאה שלהם. בהחלטה זו יש במידה רבה, בעיקר לגבי גברים, משום ויתור על קיום משפחה עם ילדים ונכדים במובן המלא של המילה. החלום של "משפחה" הומוסקסואלית עם זוגיות של גברים וילדים נראית כרגע יותר כמשאת נפש שבודדים יכולים להגשימה. לגבי רוב הגברים ההומוסקסואלים אופצייה זו אינה ראלית. גם האופצייה של זוג נשים המקימות משפחה, הנראית על פניה כפשוטה ושכיחה יותר, מעלה שאלות לא פשוטות. אחת השאלות נוגעת להשפעה על התפתחותם העתידית של ילדים הגדלים במשפחה חד-מינית. גם שאלה זו נמצאת בוויכוח לא פשוט בספרות המחקרית שמתחילה להיכתב בנושא והמחקרים חלוקים ביניהם בממצאיהם.

לא אוכל במאמר קצר לפרט את מלוא השיקולים המחקריים והקליניים או את שיטות הטיפול האפשריות ואתמקד רק בשאלה מרכזית אחת. בסופו של יום, כאשר מטופל מספר על העדפה מינית הומוסקסואלית ושואל על אפשרות לטיפול ולשינוי, תשובתי היא ברורה למדי: אני ממליץ על ניסיון טיפולי אחד לפחות ואולי יותר מכך.

המלצתי מבוססת על כמה גורמים:
הראשון – "המחיר" של החלטה לחיות חיים כהומוסקסואל הוא גבוה כפי שציינתי.
השני – הסיכוי שטיפול יאפשר לאדם להגיע להגמשה של העדפתו המינית באופן שהוא יוכל ליצור קשר ומשיכה עם בן המין השני גם אם לא לביטול המשיכה ההומוסקסואלית הוא גבוה למדי. כאשר המטופל הוא שומר מצוות או שהקמת משפחה היא בעבורו חלום קיומי מרכזי בזהותו, המוטיבציה והרצון שלו הם שיקולים חשובים ביותר בהחלטה להעניק לו טיפול נפשי.

אני מודע לעובדה שטיפול המנסה להשפיע על העדפתו המינית של אדם גם הוא נעשה באופן עדין ולא אגרסיבי יכול גם להגביר את מצוקתו של המטופל, ואולם במכלול השיקולים עדיין נראה לי שניסיון טיפולי עדיף וישנו סיכוי טוב שהוא יתרום לאיכות חייו של המטופל.

לאדם שניסה טיפול או טיפולים ונותר בנטייתו להעדיף את בני מינו, הטיפול הפסיכולוגי יכול להציע תמיכה וחיפוש דרך לחיות את חייו באופן שיביא לביטוי מלא ככל האפשר של כישרונותיו, ערכיו ואמונותיו. ללא כל ספק, גם לאנשים עם העדפה חד מינית ישנה אפשרות לחיות חיים יצירתיים ותורמים באופן עשיר ומספק.

הד"ר טוביה פרי, פסיכולוג קליני במרפאה הפסיכיאטרית, הדסה עין כרם; לשעבר ראש החוג לחינוך במכללת "הרצוג"

השאר תגובה

עוד ב- טור אורח ››

תגובות הגולשים 4 תגובות

migel9
migel9
9 בספטמבר 2009

יש דברים הגיונים…. בדבריו..


להגיב
עמית
עמית
15 בספטמבר 2009

לצערי יש כאן נסיון לטשטש את האמת: המחקרים שהחלו להתבצע בעשרות השנים האחרונות על ילדים למשפחות חד מיניות הראו שהילדים והילדות הללו גדלו מאושרים כמו ילדים למשפחות דו מיניות. לא התגלה כל שוני גם בנטיה המינית שלהם. ההבדל היחיד היה שבבגרותם היתה להם יותר פתיחות להתנסות חד-מינית, גם כשבסופו של דבר הם יצאו סטרייטים. אני אשמח לקבל מד"ר פרי קישור למחקרים שהראו אחרת.
עם כל הרצון הטוב שלו, ד"ר פרי מחויב לצד בריאות נפשם של מטופליו גם לדבר נוסף, והוא ההלכה. הסתירות הקיימות מטבע הדברים בין השתיים יפלו בסופו של דבר על המטופל. הומו (גם דתי) שמרגיש חוסר השלמה וכאב על מי שהוא, ורוצה בטיפול נפשי שמטרתו היא לגרום לו להיות מאושר, עדיף לו שילך לטיפול אצל פסיכולוג/ית לא דתי, שזו המחויבות הבלעדית שלו. מי שמחפש מחויבות להלכה, שיתייעץ עם רב. הערבוב פשוט מזיק.


להגיב
    גונן
    גונן
    30 במאי 2010

    בהמשך לדבריו של עמית, מעניין אלו תוצאות היו מראים מחקרים על ילדהם של הורים להטב"ים החיים במשפחה נורמטיבי לפי דין תורה, בניגוד ותוך דיכוי נטייתם המינית שלא לדבר לאחר "טיפולי המרה" . אינני איש מקצוע אולם יש לי הכשרה במדעי החברה. להבנתי ניתן להשפיע ע"י טכניקות שונות על רצונותיו של אדם (כפי שעולה ממחקרים בתחום הפירסום) אולם התחום המיני נראה לי מקום הרבה יותר בסיסי ומהותי ואי- מילוי הצרכים (אפילו בדרך "מעודנת")יכולים לגרור פגיעה נפשית שתביא לתיפקוד הורי לקוי.


    להגיב
עמית
15 בספטמבר 2009

למען הפרוטוקול יצוין שהעמית שמעליי אינו אני :-)


להגיב

  • תגובות אחרונות:





  • RSS

    השאר תגובה