א.
הגורל קשר את רעש מאוורר התקרה
עם רעש האור.
וכשכבה זה – כבה האחר עִמו
סוגר עלינו מעגל של בודדים
נטולי אור ואוויר.
טועמים את החושך, תרים זה אחר אַוִוירו של זה -
שמטפטף חלושות
אף, צוואר ופנים.
בַּתוֹר עמדו חֶלקות שָׂדֶה
רכות עיניים.
בַּתור עמדו לקבל שֵם – לְהוּאַר,
ובנגוע בַּהֵן הזִילוּג – מתחו עורן
לִצְלילֵי מַשבֵי פֶּה בּוֹכִיִּים
לָפְתו והתלַפְּתו
לוחשות זוֹ לָזוֹ נִזְקָקוּת וְפחד;
נִזקקוּת חובקת-חוצבת
שאינה חדילה מלשטוף במליחות גוף
לנגן בפכפוך מימיו,
שאינה שומטת אחיזה איתנה -
זה בקרנֵי מזבחו של זה,
שלא לעזוב, שלא לפחוד,
ואחד רוצה לבכות.
ב.
בדממה המתנשפת
אוּכָּלוֹת שתי תמונות
לִלְשונות צבעוניות, נהדרות,
של חיים.
ודבק גופות בעקשנות חובטת
מְבַצֵק אותן
לעֲקרוּת לבנבנה.
ג.
בחלוף, נחו עיניי
וּפִיזְלוּ תמונה אחת.
שְלֵמָה.
