מכתב לאח

זהו מכתב תשובה לקטע שהתפרסם באתר של ארגון ההמרה "עצת נפש". שמו של הקטע הוא "כחודו של מחט". הארגון סירב להעלות את התגובה של זאב שביידל באתר שלו, ולכן היא מתפרסמת כאן.

letter_and_penשלום לך אח יקר,

צר לי שאפילו את שמך איני יודע. הדבר היחיד שאני יודע עליך הוא מה שקראתי במכתב שלך שפורסם באתר של ארגון ההמרה "עצת נפש"

ובכל זאת, מהכתב שלך העלה אצלי כל כך הרבה דברים שהחלטתי לכתוב לך. מתוך תקווה שהדברים היוצאים מן הלב ימצאו את המען שלהם. לכן אני מאד מבקש ממך- ומכל מי שיקרא את המכתב הזה. גם אם ברור לך לגמרי מה אתה תראה בהמשך וגם אם לא מתחשק לך לקרוא את ההמשך- אני מאד מבקש ממך לקרוא את הדברים עד סופם. ורק לאחר שתקרא את כל המכתב מתחילתו ועד סופו תחליט אם אתה רוצה או מעוניין להגיב עליו.

אך בטרם אגיד לך את אשר בליבי אומר מילים מספר על עצמי, על מנת שאתה וכל מי שיקרא את המכתב הזה יבין את הרקע. אף אני- כמוך- אדם דתי. למרות שאיני בא מבית דתי, החלטתי לפני שנים רבות לנהל את חיי לפי תורה ומצוות. את ההחלטה קיבלתי באמצע התיכון בערך והיום אני בן 31. מצאתי לי קהילה דתית מקסימה והייתי בה לחבר אהוב ומוערך. סיימתי את הצבא, הלכתי לאוניברסיטה, במקביל למדתי בכולל- הכול נפלא לכאורה.

אלא שבפנים כרסמה אצלי המודעות שיש משהו שמקלקל את כל ה"הצגה הנפלאה" הזו- המשיכה שלי לגברים. המון זמן לא רציתי לדבר עליה ובטח שלא לקבל אותה. האמנתי- כמוך- שעליי לעמוד מולה ולהילחם. פיתחתי- כמוך- התמכרות לרשת, לצ´אטים של מין ושלל תופעות לא בריאות אחרות. סבלתי- כמוך- מדימוי עצמי נמוך מאד וסבלתי בכלל. החלטתי- כמוך- לטפל בעניין ולפנות לעזרה המקצועית.

אלא שכאן הדמיון בינינו הסתיים.ומתחיל השוני.

המטפלים שלי היו אנשים טובים. שאמרו לי דברים חשובים וחכמים. ומעניינים. ויכולתי להסכים עם הרבה מהדברים. והייתי פעיל מאד ועשיתי את כל מה שהם אמרו לי. כי האמנתי מאד שאני יכול וצריך וחייב ומוכרח לצאת מזה ולהפסיק לפנטז על הגברים ולהימשך אליהם. אלא שכאן בדיוק הייתה הבעיה. הבעיות והמצוקות שהיו לי לא עברו. אדרבא הם החמירו. החמירו מאד. עד כדי כך שבאמצע של התואר השני, בגיל 26, שקלתי ברצינות אשפוז פסיכיאטרי.

וכאן באה נקודת השבירה. הרגשתי שזהו. כאן אני שם נקודה ומפסיק להילחם בעצמי. מפסיק לרדוף אחרי הזנב של עצמי. מפסיק עם התובנות ועם הניסיונות לברוח מעצמי. ומקבל את עצמי כפי שאני. עם הנטייה שלי ועם הכול.

נורא פחדתי מן הרגע הזה. כי זה נגד באופן עקרוני ( או חשבתי שזה נוגד)  את כל הדברים בהם האמנתי עד עכשיו. את זה שיש בחירה חופשית ואת זה שחייבים משפחה וילדים וכו וכו. פחדתי נורא מהרגע הזה ולכן דחיתי אותו למצב שכבר לא יכולתי יותר.

ומהמצב הזה החיים שלי התחיל ולהתפתח לכיוון מאד לא צפוי. לכיוון שבו אני לא מוותר על אף אחד מהחלקים שלי. הגעתי למצב שאותו לא יכולתי אפילו לדמיין מקודם- להיות בו זמנית יהודי שומר מצוות והומוסקסואל מוצהר ושלם עם עצמו. לא חשבתי ולא האמנתי שזה יקרה אי פעם. והנה זה קרה.

ברגע שזה קרה וההחלטה שלי לקבל את עצמי התקבלה כל ההתמכרויות והאובססיות סביב מין ודברים אחרים נעלמו להן כלא היו. הן נעלמו לא כי נלחמתי בהן. ולא כי קיבלתי "תובנה" כלשהי. אלא כי פשוט הפסקתי להילחם בעצמי ולהזיק לעצמי.

זה לא שנפתרו לי כל הבעיות. בשביל להתמודד ולדון עם הבעיות שיש לי עכשיו הכרתי אנשים אחרים שיש להם התמודדות דומה לזו שלי- הומואים ולסביות דתיים. אנו מדברים עם רבנים ועם אנשי הטיפול הדתיים. אנו מעוררים מודעות בחברה הדתית לעניין.  וזה פחות או יותר מה שאני עושה כרגע.

כיוון שאני גם חוקר ומטפל ( בוגר של תואר שני לקרימינולוגיה) למדתי וחקרתי לעומק את כל החומר המחקרי שהיה נגיש לי בנושא. התחלתי מאמונה מוחלטת שהנטייה המינית אינה מולדת ובוודאי שניתן לשנותה. ופניתי למחקר בעיקר כדי לדעת כיצד לעשות זאת. עם הזמן וגם עם ההתפתחות האישית שלי הבנתי שהאמירה שכל אחד יכול להשתנות לחלוטין לא נכונה ואין לה אחיזה במציאות. דעה זו הלכה והתגבשה. אך מהצד השני, ככל שהכרתי יותר גם את החומר המחקרי וגם את הסיפורים האישיים של האנשים ראיתי שהתמונה היא מורכבת עוד יותר. שנטייה מינית אנושית היא משוואה עם הרבה מאד נעלמים. המדע יודע עליה היום הרבה מאד- אבל ממש לא הכול. זה אמנם נכון שהנטייה היא יציבה לגמרי אצל הרבה מאד אנשים- כמוני למשל. אבל אצל אחרים היא יציבה פחות ויכולה להשתנות בשלבים שונים של חייהם לכיוונים שונים בגלל כל מיני סיבות ונסיבות. אין למחקר כרגע מספיק כלים להבין למה זה קורה ולמה זה קורה לאנשים אלה ולא לאחרים- אבל אי אפשר להכחיש שזו עובדה. ההבנה הזו לא ערערה את ההבנה העצמית שלי ולא את הביטחון שלי בדרכי. אך היא כן עשתה אותי הרבה יותר צנוע ביחס להבנות בחייהם של האנשים האחרים. וצניעות וענווה הן בעיניי מעלות החיוניות לכל אדם ובמיוחד לחוקר ולמטפל.

אני כתבתי את ההקדמה הארוכה הזו כדי לבסס את מה שאומר בהמשך. ואומר קודם כל שאיני מטיל ולו שמץ של ספק בכל הדברים שאתה מתאר. כשקראתי את מכתבך התרגשתי נורא מכל הכאב והתסכול הכול כך מוכרים שהיו אף מנת חלקי לפני זמן לא רב. דרכי להיחלץ מהם הייתה בסוף שונה לגמרי מזו שלך, אבל אי אפשר לקחת מהמכתב שלך את הכנות ואת האומץ הגדול. עברת דרך מדהימה ואני שמח מאד שהיא הקלה על כאבך ועל מצוקתך. ואני מאחל ומתפלל בשבילך, אחי היקר, שתגשים את כל משאלות ליבך. שכל הדברים אותם אתה ביקשת ומבקש מהשם יהיו לרצון לפניו.

ודווקא בגלל זה אני כותב את הדברים. כי אחרי שקראתי את מכתבך בהתרגשות רבה- סופו העציב אותי מאד והכאיב לי. הוא הכאיב לי בעיקר כי הרגשתי ממנו הרבה שנאה. רציתי להאמין שגילית בליבך אהבה נפלאה. אהבה שתעזור לך להקים בית בישראל. ומצאתי בסוף דבריך שנאה. שנאה נוראה. שנאה בוערת כאש ומכלה.

על מי אתה כועס בדיוק, אחי היקר? בפיהם של מי אתה מציע לשים עפר ולמי בדיוק אתה פוסק את גזר דין המוות? לשידורי הטלוויזיה שאתה היית זה בחרת לצפות בהם ויתירה מזאת- חיפשת אותם כאוות נפשך? לאתרים באינטרנט שאתה היית זה שבחרת לגלוש בהם וגם להסתיר זאת מהסביבה שלך? למי אתה קורא במילים הנוראות "שליחי שטן"? האם באופן כזה תרבה שמחה ואהבה וקדושה בעולם? האם זה מה שרבותיך לימדו אותך? האם זה מה שהמטפל שלך המליץ לך עליו? האם זו דרכה של תורה?

על מי אתה כועס כל כך אחי היקר? האם ייתכן שהכעס שלך אינו על אנשים אחרים? אלא על אותו חלק שלך קיים בך על כורחך ועל כורחך הוא משותף לך לי ולהם? האם אתה חושב שבכך שתילחם בו יותר ותשנא אותו יותר הוא ייעלם? האם מזה שתציף את עצמך בשנאה אהבתך תתעצם? או שמא היא תיפגע ותתכער?

ולא רק דברים של שנאה עמוקה מצאתי במכתבך, אחי היקר. מצאתי בו גם דברי שקר ובלע נוראיים. אני מקווה שלא כתבת את הדברים מתוך מודעות כי אחרת יש בהם חטא קשה שבין אדם לחברו שדורש מחילה. כתבת שלהיות הומוסקסואל פירושו להיות נתון לחסדיו של בחור שיעזוב אותך מקסימום אחרי שנתיים. אחי, מה גרם לך להוציא דבר נוראי כזה מפיך? שתדע שלא נעלבתי אישית מהדברים. נעלבתי מהם בשביל כל אותם האנשים שאני מכיר וחיים בזוגיות נפלאה עם בני זוגם. החברה לא מעודדת אותם פעמים רבות. זכויותיהם אינם מוכרות. הוריהם מנדים אותם. מקומות העבודה שלהם עלולים להיות בסכנה. ובכל זאת- אנשים רבים מאד, מאות ואלפים, ביניהם חבריי הקרובים, ביניהם ידועים וביניהם אנונימיים- חיים להם בזוגיות נפלאה ואוהבת עם בני מינם שנים ארוכות- עשר ועשרים ושלושים וארבעים וחמישים שנה. הדבר לא בא להם בחינם. הם עבדו קשה עבור הזוגיות הזו. חלקם היו צריכים לאכול לחם צר ומים לחץ בשל העדר התמיכה של ההורים. חלקם סעדו את בני זוגם החולים באיידס במסירות ובנאמנות וחיממו אותם בגופם כשהם קדחו מחום. חלקם וויתרו על קריירה והערכה חברתית רבה שהייתה להם. אהבתם יכולה להיות כן או לא מקובלת מבחינה הלכתית. אבל למה להכחיש שהיא קיימת? האם יהיה לך יותר אהבה אם תשלול אותה מאדם אחר?

אחד הדברים שלמדתי אני שאסור בשום פנים ואופן להיות צר עין באהבה. אני מכיר ומעריך ותמכתי ותומך בהומוסקסואלים ולסביות, דתיים ושאינם דתיים שבחרו בחיים של משפחה הטרוסקסואלית- כל אחד ואחת מסיבותיו הוא. אני מכיר אותם ומקבל את דרכם. והם מכירים בי ומקבלים את דרכי. עיני אינה צרה בהם ועיניהם אינה צרה בי. וזה קורה כי אני באמת שלם עם דרכי ועם כל מה שיש לי ואין לי והם שלמים עם דרכם ועם כל מה שיש להם ואין להם. רק בדרך הזו ניתן לתת ולקבל אהבה. גם לגבר וגם לאישה וגם לכל דבר אחר.

כשאני כותב את השורות הללו, מונח על שולחני ספר "לב השמיים" של אחד מאוהבי ישראל הגדולים בדורנו, הרב שלמה קרליבך זצ"ל. הוא מדבר הרבה מאד על לקבל כל אחד ואחד מישראל. את הספר קיבלתי מאחד מתלמידיו הקרובים ביותר של הרב קרליבך- אדם מאד מדהים ומיוחד. הוא מכיר אותי ויודע על נטייתי המינית וגם על מה שהחלטתי לעשות איתה. אולי הוא קצת מצטער על זה. הוא בוודאי היה שמח אם הייתי מתחתן עם אישה ומקים בית כשר ונאמן כדת משה וישראל. כשאמרתי לו שהבנתי שלא אקים בית כזה ושהתאבלתי על זה של יהיה לי בית כשר בישראל כפי שחלמתי- הוא ממש בכה. אבל אחרי הבכי הזה הוא אוהב אותי מאד, מקבל אותי לחלוטין ואני בטוח שגם אם וכאשר יהיה לי בן זוג או בן זוג וילדים- גם אז אשאר אהוב ומקובל ואורח רצוי בביתו.

סיפרת על חברך שאתה מצטער עליו. גם אני מצטער מאד לשמוע על מה שקרה לו, אך מסיבה הפוכה כנראה מזו שלך. אתה מצטער על כך שחברך השלים עם נטייתו המינית בצבא. ואני מצטער על כך שלאחר שהוא השלים עם נטייתו המינית הוא אינו יכול להיות דתי יותר. הסביבה החילונית שהוא לא גדל בה ולא התחנך בה מקבלת אותו בזרועות פתוחות. והסביבה הדתית בה הוא גדל ועמד על דעתו וחווה את רגעי חייו המרגשים ביותר- מפנה לו עכשיו עורף ולא מאפשרת לו להיות חלק ממנה. והיא עושה את זה לא בגלל שהוא עשה משהו- אלא בגלל שהוא מרגיש משהו שהוא לא בחר להרגיש.  נורא עצוב לי בגלל זה.

ואני וחבריי פועלים בכדי שדברים כאלה לא יקרו יותר. כדי שאף אדם דתי שמגלה כי נטייתו לבני מינו לא יצטרך חלילה לבחור בינה לבין שמירת המצוות והאמונה. כבר אמרתי ואני חוזר- עיני לא צרה חלילה בבית בישראל שתקים אי"ה. רק הייתי רוצה שעינך לא תהיה צרה באנשים שבחרו אחרת ממך, שלא תשנא אותנו ושלא תשמיץ אותנו ולא תציג אותנו כמפלצות ושליחי השטן.

נדמה לי שגם לך יש עניין בכך שאני וחבריי נצליח. כרגע לשנינו ברור מה יהיה העתיד שלנו. או שאנחנו צודקים או שלא. אם אנחנו צודקים- כנראה שלא ניפגש אף פעם. אבל אם לא- הרי זה אומר שאחד משנינו יגיע לכיוון של השני. וכאן בדיוק ההבדל. אם אחליט יום אחד שאני הולך בדרכך ומקים בית בישראל עם האישה- החברה הדתית תקבל את זה. קשה לי מאד להאמין שמישהו בעולם יבוא ויגיד לי- לא, יצאת מהארון, אסור לך להתחתן! יקבלו אותי בזרועות פתוחות ויציאתי מהארון תישכח כלא הייתה.

לעומת זאת אם יום אחד אתה תחליט ללכת בדרכי זה יהיה אחרת. ( ואיני מאחל ולא מייחל לכך, אלא מציין שזה ייתכן. והרי אתה בעצמך מודה במכתבך הנפלא והכנה שהמשיכה לבנים לא לגמרי עברה לך ושאתה ממשיך להתמודד איתה באופן קבוע. כך שהסיכוי שפעם ניפגש קרוב יותר אלי מאשר אליך קיים, גם אם הוא מזערי לפי שעה). אתה תעמוד במצב הדומה לזה של חברך בצבא. תצטרך לבחור האם אתה רוצה להיות יהודי שומר תורה ומצוות- שאתה אוהב אותן ואין לך שליטה על זה- או הומוסקסואל מוצא אהבה עם בן מינו. בעיני זו בחירה קשה ואכזרית. אני אעשה את כל מה שאני יכול כדי למנוע ממך ומאחרים בחירה קשה כזו.

אחי היקר, כל הדברים שנכתבו נכתבו מתוך אהבה בלבד. אנשים אחרים שראו את מכתבך נעלבו ממנו מאד ואמרו שהוא מסית לרצח וחשבו שצריך לתבוע את האתר שמפרסם את זה וכדומה. אני לא חושב את זה. כי עבדתי קשה מאד לא רק כדי לקבל את  הנטייה שלי , אלא גם  כדי להסיר שנאה מליבי. להסיר צרות עין. לאהוב את הזולת ולשמוח בשמחתו. לחוש את כאבו. כשקראתי את מכתבך חשתי את הכאב. ואת הצער. ואת הקושי. ואת האמונה. ואת התקווה. וגם את הניצנים של האהבה. אהבה שלך לעצמך. ולזולת. ולאחר. בבקשה, אחי היקר, אל תיתן לניצנים האלה לנבול! אל תיתן לשנאה ולצרות העין להרעיל אותך! אל תדחה את האהבה שהקב"ה שולח לך ומשדר לך מכל פינה. תזכור בבקשה את כל מה שאמרו רבותינו על אהבת ישראל. כי אהבה כזו תזין אותך ותחזק אותך ותביא אותך אל המקום הנכון עבורך. איני יודע מהו אותו מקום. אבל אני כן יודע ובטוח שתגיע לשם רק מתוך אהבה. שהשנאה לאנשים אחרים שאתה חושב ש"מסיתים" אותך היא בעצם השנאה שלך לעצמך. זהו שוב אותו רעל שעמלת כל כך קשה כדי לנקז מעצמך.

אני מקווה ומאחל לך מכל הלב תצעד לכל מקום בחייך מתוך אהבה.

מחבק אותך בחיבוק של אח ומאחל לך רק את הטוב

זאב

הכותב הוא קרימינולוג מוסמך, עוסק בטיפול ובכתיבה, פעיל בנושא של גייז דתיים

(מתוך http://www.notes.co.il/zeev/32499.asp)

השאר תגובה

עוד ב- יהדות וגאווה ››

תגובות הגולשים תגובה אחת

אורי
אורי
19 בדצמבר 2009

האם אפשר לקבל קצת מידע מה בדיוק הבעיה של ההומו : מה הוא מרגיש או רוצה כאשר הוא נמצא בסביבה גברית או נשית. ואם יש הומו שנשוי לאישה ומה הם היחסים בניהם.


להגיב

  • תגובות אחרונות:





  • RSS

    השאר תגובה