בושה להפוך מחדל לאידיאל ולטהר את השרץ בקנ טעמים חפשו דרך לריפוי זה סרטן לצערינו ומה שברור שבפלפולי הבל רק תגבירו את התופעה ותאמללו את המסכנים הללו ומשפחותיהם.אתם מתרחקים מהדרך לא יעזור כלום זו מחלה קשה ת מצאו פתרון..!!!

לגמרי. וראה מאמרי שם, שם.

נכנסתי למאמר זה לאחר שראיתי ראיון עם רונן לוביץ' בטלויזיה.

המאמר רק מחזק את דעתי שההומואים הדתיים מתרצים, מתנצלים, מתחמקים ומתחנפים.

הגיע הזמן שתגידו: כאלה אנחנו. לא נתנצל. לא דרושות לנו התפלפלויות או אישורים כדי לחיות. זכותנו להיות דתיים (או לא דתיים) ללא קשר לנטיתנו. איננו מלכלכים את בתי הכנסת או את משפחותינו.

עד שלא תהיו מסוגלם להגיד את זה – תמשיכו לחיות בתסבוכות האלה – ולגמרי לא לצורך.

בברכה
רועי

לרב רונן לוביץ שלום.
יישר כוח על המאמר. אולם ברצוני להעיר שרבי משה פיינשטיין לא הכיר בעצם הנטייה [עיין תשובותיו שהזכרת]. כלומר הוא אסר את המעשה של משכב זכור. ואילו ההומוסקסואליות עצמה לא קיבלה שום הכרה בהלכה, ולא נאסרה בשום מקום. כפועל יוצא מכך, אי אפשר להתיר משכב זכור, אך אפשר לקבל תופעה חברתית בה שני גברים הם שותפים לדירה אחת ומנהלים חיים משותפים. שיתוף זה אף יכול להתבטא בעריכת שטר [חוזה על שותפות]. בשורה התחתונה אין כבודו מציע שום פיתרון מעשי למי שבעל נטייה הומוסקסואלית. האם זה נבון [או נכון] לצפות מההומוסקסואל, שישאר רווק כל חייו כנזיר קטולי? או שמא יתחתן עם אישה ויאמלל אותה? בברכה מרדכי עבדיאל.