"עיניים פקוחות" (מתוך כרזת הסרט")
ההמתנה הגיעה לקצה: הסרט המדובר "עיניים פקוחות" בכיכובו של רן דנקר מגיע לאקרנים, ושבועיים לפני ההקרנות המסחריות דאגנו לארגן הקרנת טרום בכורה מיוחדת לכל ההומואים והלסביות הדתיים.
להקרנה בסינמה סיטי הגיעו לסביות והומואים רבים (מעל 100!) והאולם היה מלא. הסרט הציג על המסך הגדול את הקונפליקט מנקודת המבט החרדית שמוכרת אולי לחלק מבאי הפורום.
לאחר הסרט נערך דיון בהשתתפות הבמאי ובהשתתפות זוהר שטראוס. הבמאי סיפר על הניואנסים בסרט ועל כוונתו ליצור סרט שעוסק ברגשות, וגם ביאר סמלים שונים שהוא טווה בסרט (כמו חנות האיטליז, למשל).
"איך ההרגשה להתנשק עם רן דנקר?" הייתה השאלה הראשונה שנשאל זוהר שטראוס (השחקן הראשי בסרט לצד רן דנקר) בתום ההקרנה, וזוהר לא נשאר חייב. "אמנם אני סטרייט, אבל אם כבר להתנשק עם גבר, אז רן דנקר זו בחירה מוצלחת, כי הוא אסתטי".
גם הבמאי וגם זוהר לא חוששים מהתייחסות התקשורת. אדרבה, הם מקווים שהיא תניע את הדיון.
כנראה שנצטרך להמתין ולשפוט בעצמינו.
gever_tov
23 באוגוסט 2009למרות שלא ראיתי את הסרט, אני רוצה לציין שבשנות ה -60 וה -70 כל סיפור על הומו הסתיים ברע. הדמות ההומואית בסרט או בספר היתה כמעט תמיד של צעיר מבוהל ודחוי שבדרך כלל התאבד או נרצח (ראה "הסרג'נט", או"גברי הדימדומים) . המחבר היה מודע לך שרוב החברה מצפה לכך שאין מקום בעולם להומו בעל חיים מוצלחים.
בשנות השמונים-תשעים, התחילו להופיע יצירות אופטימיות יותר ויותר על דמויות הומואיות, ואילו עכשיו בשנות האלפיים ההומואים בסיפורים וסרטים הם משעשעים וגם מצליחים. את האבולוציה הזאת ניתן לראות אפילו אם רק בוחנים את התמונה על כריכות של ספרים (באנגלית בעיקר) שנכתבו במשך העשורים. לדעתי ההומואים הדתיים עוברים אותה אבולוציה אבל בפיגור של כעשרים שנה.