קריאה ליצירה.

אנחנו צריכים-חייבים! ליצור עולם דתי חדש-ישן, להשתמש בכלים שלנו וביהדות שלנו על מנת ליצור עולם חדש שיכיל אותנו, שיאפוף אותנו, שיהיה לנו בית ומשפחה וקהילה. אמיתי חושף את הגיגיו.

GAY_ICONS_BOOK2

אני חייב לפתוח בכך שאני מתרגש.
היחסים שלי עם האתר של "חברותא" התחילו מלפני שנים רבות. (שזה דבר יפה, לבחור בשיעור ב'), אני עוד זוכר את הבלוגים, מאמרי הדעה, השמחה שגאתה בי כשמצאתי אתכם.
עברתי רבות מאז, וגם אתם. הקהילה הדתית הגאה התפתחה, גדלה, השתנתה ופרצה לתודעה הדתית עם השנים.
מצעדי גאווה, גינויים ותמיכה מצד רבנים, התפתחות שיח ציבורי ועלייה של כוח להט"בי ממשי בתוך הקהילה הדתית בארץ ובעולם.
ארגונים, קבוצות וירטואליות ו"ממשיות" נפתחו וגדלו, העזרה שניתנת כיום לנוער הדתי הלהט"בי בפרט וללהט"בים דתיים בכלל , עולה על המצופה בכל בחינה.
אין זו מנוחה על זרי הדפנה , יש עוד המון עבודה, שינינו מעט, אבל גם במעט הזה יש המון.

מתוך נקודה זו, אני ו(לדעתי) שכמותי מגיעים.
אנחנו להט"בים דתיים, וטוב לנו. בסופו של דבר.
החיים יכולים להיות לפעמים קשים, ממגוון סיבות, לפעמים זאת ההעדפה המינית ,לפעמים שאר דאגות, שערי קשיים לא ננעלו.
אנחנו קיימים, התודעה הדתית והלהט"בית שלנו משמעותית עבורנו. אנחנו יכולים לעמוד על הרגליים, ומתוך המקום מלא הכוח הזה (שעליו ועל הבריאות הנפשית שלי אני מודע יום יום), אנחנו מסתכלים על העתיד, ולא מוצאים בו עתיד.

לא שאין עתיד, כלומר, החזון של איש-משפחה-ילדים הוא די במוח, אך באופן מעשי, בעולם היהודי, הוא לא קיים.

אני כותב את זה מתוך כותלי בית המדרש, כך שאפשר לטעות לכך שאני משוחד. אך לדעתי, אחת האי-נעימויות המרכזיות שהלהט"ב הדתי עובר ביחס להעדפתו המינית ו/או המגדרית , היא חוסר הביסוס שלה בתוך "המסורת היהודית". עולמנו הפרטי שלנו.
בין העולם הדתי-מסורתי שלנו, לתפיסה שלנו עצמינו כלהט"בים, ייתכן שלא יהיה דיסוננס מהותי או ערכי, אך דיסוננס תרבותי יהיה גם יהיה.
המונחים שלנו מושאלים משפה אשר חיצונית לנו-הומו, לסבית, ביסקסואל, טרנסקסואל, ג'נדרקוויר, וכו'. הם זרים, אין להם את חתימת האצבע העברית, אין להם את מה שדרוש על מנת להיות משוקעים בתוך השפה הדתית- ולא כאורחים מבחוץ, כתרבות חיצונית אשר נכפתה על עולמנו היהודי.
אנחנו שואבים השראה מ"בחוץ", ההשראה למאבקים שלנו, תפיסת המיניות שלנו, תפיסת הזוגיות שלנו.
אין עולם תרבותי-יהודי שיכיל אותנו, עם ההעדפה והזהות שלנו ובגלל הזהות שלנו, לא למרות.
תפקידנו, בזמן הזה, הוא ליצור, לחדש עולם זה מתוך היהדות, תוך כדי שיח מתמד בין עולמנו הלהט"בי לעולמנו הדתי. כאקט נצחי של היהודי המפרש-מתרגם.
כינון העולם היהודי ה"גאה" הזה (ועכשיו יש לשים לב אל המשמעויות ה*יהודיות* של המילה "גאה", ומה אנחנו עושים עם זה) צריך להתבצע לדעתי בשני כיוונים.
הכיוון הראשון-  הוא תרגום.
דרושה פעולת תרגום נרחבת לכל שדה השיח הדתי-זוגי.
בתרגום הזה יצטרכו להשמיט ערכים אשר נבעו מתוך תפיסת עולם שוביניסטית-פטריארכלית,  ויצטרכו להבין איך הערכים ה"זוגיים" חלים על זוג להט"בי. בתור יהודים בעלי העדפות מיניות וזהויות שונות, איננו מוותרים על הפאתוס, על ערך המשפחה למען תפיסת זוגיות "משוחררת" אשר נכפית עלינו ממאבקים אשר חיצוניים לתרבותינו, מחברה אשר מדכאת את חבריה ומכריחה אותם לעמוד בקריטריונים שלה- תהיה מיני! תהיה יפה! תהיה רזה!
דרושים טקסטים שמדברים על הערך היהודי של משפחה חד-מינית, על תפיסת מיניות בריאה בתוך מערכת יחסית שכזו.
דרושים מדרשים, יצירות, הגות, על אהבתו של דוד ליהונתן (לא חסר, זה קצת נדוש, אבל הבנתם את הקטע).
דרושים מדרשים שיכניסו אותנו ואת הזהות ואת מערכות היחסים שלנו אל תוך השיח, אל תוך העולם היהודי. לא כלהט"בים שהם דתיים, או כדתיים שהם להט"בים, אלא כלהט"בים דתיים, הלהט"ביות שלנו, אם אפשר יהיה לקרוא לה ככה, לאחר שתתורגם אל תוך העולם היהודי, תהיה שונה באופן מהותי כאשר היא תתרגם לעולם היהודי שלנו. (וכך גם עולמנו הדתי ישתנה)
דרושה תפיסה של משפחה יהודית, בריאה ומשגשגת, כזאת שנוכל לשאוף אליה.
כמובן, תנאי בסיסי לתרגום ערכי זה הוא התרגום ההלכתי,
הבירור ההלכתי ביחס ללהט"ב הדתי חייב להתממש, נצטרך לחשוב על שאלת החתונה- במה היא תהיה דומה? במה שונה?
אם נקבל את התפיסה ההטרוסקסואלית של מוסד הנישואים, השאלות ההלכתיות בנוגע ל"שמירת נגיעה", שז"ל, "שמירת העיניים" לפני החתונה, (כמובן, תוך כדי זהירות והכרה במציאות ה"ארון") והכלה של הלכות אישות וחיי משפחה לאחר החתונה- איסור משכב זכר יצטרך להידחות ברמה מסויימת , אם כאקט ספציפי אשר אותו אסור לבצע, אם כדחייה מוחלטת.
נצטרך לעורר שאלות בנוגע לטהרת המשפחה- כיצד הדבר יבוצע בבית של זוג לסביות?  האם הומואים דתיים צריכים לשעתק את מודל ההרחקה אל תוך הזוגיות שלהם?
השאלות רבות, והשעה דוחקת. איננו יכולים לחיות עם עולם דתי כה דל באספקט כה משמעותי בחיינו.
כמובן, יש להזכיר כי כל השאלות האלה חייבות להגיע בהנחה כי יש מערכת זוגית חד מינית מותרת ברמה מסוימת, אם לא כן, מדובר בהעמסת איסורים על א.נשים, צורה חדשה של אכזריות וטיפשות.

כמו כן, ההתייחסות ההלכתית לזהות המגדרית תדרש, איסורי תורה יצטרכו להיות מבוררים מחדש ביחס למציאות המתנהלת.

***

600_194608402
הכיוון השני- הוא יצירה.
כמו שכתבתי, אנחנו להט"בים דתיים, הדתיות שלנו השתנתה (או לפחות, שלי), לאחר החוויה הלהט"בית.
אנחנו צריכים ליצור, אנחנו חייבים ליצור-למצוא כמעין אקט-השרדותי,  משמעויות דתיות לעובדתנו להט"בים, ליציאה מהארון שלנו, למאבק החברתי שלנו.

מדרשים, סיפורים, הגות, על היציאה לחירות, על יום יום לצאת ממצרים ומארון אחר, על אחרות, להעצים את האחרות, את השונות, להגדיל ולהאדיר את היחס הראוי לשונה לנו. כבר התחילו ללכת בכיוון עם הקמת כנס "פסח שני" לסובלנות דתית.
אנו דרושים למשימה על מנת לפתח תיאולוגיה ותפיסה הלכתית-ערכית אשר מכילה, מחבקת ואוהבת את השונה.
אנחנו נספר את סיפורנו כפריצת מעיין, כשבירת הכלים ובנייה מחדש, כריקוד של תיקון. כתנועה של תיקון.
.
אמירות על צדק חברתי, על יהדות אשר מאירה לעולם ואליה, אשר גואלת אנשים מבדידות ומחושך.  על צלם אלוהים, בצלמו. באהבתו.

יצירת אתוס של אלוהות משתנה, של אמת אשר משתנה בעולם, של אלוהים שזקוק לבני אדם על מנת שהעולם יהיה מוסרי יותר, של הלכה דינאמית אשר תמיד חותרת להגיע למוסריות שלנו, של בני האדם אל נוכח האל.

אנחנו צריכים-חייבים! ליצור עולם דתי חדש-ישן, להשתמש בכלים שלנו וביהדות שלנו על מנת ליצור עולם חדש שיכיל אותנו, שיאפוף אותנו, שיהיה לנו בית ומשפחה וקהילה.
להיות להט"ב יהודי זה לא רק להצליח להישאר בקהילה- אלא  גם להרגיש בה בבית, להרגיש ביהדות כשלך. המהלך הזה רק יגביר ויעלה את הזיקה ואת הבחירה שלנו ביהדות, בחירה שהיא יותר אהבה מאשר יראה.

***

ממבט חיצוני, ייתכן ויהיה אפשר לשפוט אותי בקריאה למשהו שהוא מעין מותרות, עם כל הסבל של הלהט"בים הדתיים, איך אפשר לכתוב על תרבות? על יהדות? הרי צריך לעזור!

ובכל זאת, אני מאמין כי הצעד שלי אינו אך ורק למען עצמי ושכמותי (על אף שזהו גם צעד מבורך בעיני).

אני מאמין בכל ליבי באמירה (הנדושה)- "מי שיש לו 'איזה למה' שלמענו יחיה יוכל לשאת כמעט כל איך"
בהינתן עולם דתי אפשרי, בהינתן מקום לשאוף אליו, המצב של כולם ישתנה.
התודעה נהפכת למשהו אחר, במקום לרקוד על פי תהום, במקום לשרוד את היום, אתה שואף לעתיד. שיהיה "רק" אולי טוב יותר, אבל יש עתיד, והוא נראה די טוב, ומעניין, ומרגישים בו בבית.

זהו רגע בעל משמעות דתית עמוקה. ניתנה לנו הזכות והכאב להיוולד בדור אשר יוצר-מחדש את מהותו . יצירה זו, התחדשות זו, היא ברכה עצומה.
אנחנו מבצעים דיאלוג עם חלקי אישיות שאולי לכאורה סותרים, ואולי לפעמים באמת סותרים, אך הדיאלוג רק חושף ומעלה ומזקק את יהדותינו.

" ובכלל זהו כלל גדול במלחמת הדעות, שכל דעה הבאה לסתור איזה דבר מן התורה, צריכים אנו בתחילה לא דוקא לסתור אותה, כי אם לבנות את ארמון התורה ממעל לה, ובזה הננו מתרוממים על ידה. ובעבור ההתרוממות הזאת הדעות מתגלות, ואח"כ כשאין אנו נלחצים משום דבר, הננו יכולים בלב מלא בטחון להלחם עליה ג"כ. יש ע"ז דוגמאות מוכיחות, אבל קשה לי להאריך, ולחכם לב שכמותך יספיק הקיצור, למען דעת איך לדגול בשם ד' ממעל לכל הרוחות המנשבות, ולהשתמש בכל לטובתנו האמתית, שהיא גם טובת הכל."

ראי"ה קוק, אגרת קל"ד, "על מלחמת הדעות".

אנסה, בבמה הזאת, למצוא ולכתוב מדי פעם רעיונות ותהיות על הלהט"ביות מנקודת מבט יהודית, וגם ההפך. מקווה שאעשה ואצליח. בעז"ה.

השאר תגובה

עוד ב- דברים שכתבנו ››

תגובות הגולשים

יצירת קשר מהי חברותא
  • תגובות אחרונות:


  • RSS