עוד סיכום של הקפות שמחת תורה

חברים מסכמים את הקפות שמחת תורה. והפעם: אלמוג משווה בין קהילות ונותן לדברים ערך.

simha8

אלמוג אומר:

מאמר זה מתייחס לאירוע המכונן האחרון בחסותה של "חברותא" – בוקר שמחת תורה. הוא איננו מתייחס לאג'נדה של ארגון זה, ולא לתכליתו, אלא מבטא את איך שאני רואה ומבין את פניי הדברים ורואה בהם נושא חשוב מאוד לדון בו. זאת כנגד ארגון יותר כללי המשמיע את קולו רבות בשנים האחרונות וזוכה לתשועות רבות ופרסום רב, והוא- ה"קהילה" הגאה. מתוך השתתפותי (בעבר, לפני מספר שנים מעטות) באירועים של "קהילה" גאה זו ומתוך השתתפותי באירוע שמחת תורה שנעשה על ידי חברותא. המילה המכוננת שנושא המאמר סובב סביבה היא המילה ערך ויש להגדירו, שמצאתי שאף ההתייחסות למילה זו היא שונה מבחינות רבות.

ערך הוא אמונה בדבר מסויים, מוסר, פרוגרמה פוליטית או אסתטיקה. אשר אותו אדם המגדיר אותו כערך, שואף אליו במעשיו בפועל. לשון אחר, מעשיו של האדם, מהווים ביטוי מובהק לעניין אליו הוא חותר. ומן הראוי שערך יגלם תוכן רעיוני ספציפי.

ברוח דברים אלו, אעמיד שתי קבוצות זו כנגד זו, האחת, הייתי משויך אליה בעבר, וכיום אינני יודע על שום תוכן ערכי משותף שיש לי עמה או עם חברי הקבוצה שלה, והיא ה"קהילה" הגאה. והשנייה, היא ארגון קטן יחסית, אשר לא השתייכתי אליה בעבר וספק אם אני משתייך אליה בהווה, אבל אני רואה עתיד להמשך יחס מסויים (שלי בפני האירגון) בעקבות תוכן ערכי משותף המהווה בסיס לכל הדברים שיאמרו, והוא "חברותא" (ואולי אף עם ארגונים אחרים המתאפיינים בתוכן ערכי יהודי הניזון מן המקורות היהודיים, לפחות בחלקו).

אותו אירגון הקרוי ה"קהילה" הגאה, איננו מהווה "קהילה", לפי אותה ההגדרה שניתנה לה במאמר זה. ואם יורשה לי, משום שאין לו דרישות לערכים ספציפיים. שהרי הכל מותר. ואין חוקים או כללים. הכלל היחיד הוא על דרך הנגטיב- לא לפגוע בשונה- וזה דבר מבורך, אבל חסר תוכן ערכי פוזיטיבי. ולקדש את הגוף (בין אם מדובר במיצג שריריים או במיצג שמנים כמו שנעשה לאחרונה, אין זה משנה כלל אפילו בקיום יחסי מין עם פרטנר מתחלף או מספר פרטנרים או כל מיני הנאות ארעיות לגוף האדם) לגביי העובדה שהאדם עצמו איננו יכול להוות ערך לעצמו. שערך לעולם יהיה מחוצה לו. אדם משיג דברים בחייו, וכל דבר שמשיג הוא אמצעי להשגת דבר אחר ומעל לכל אלו עומד הערך אליו הוא שואף וחותר. אך מכיוון שאנו אנשים שונים, בעלי רציות שונות ומהוויים שונים, לא ייתכן שלכלל האנשים יהיה ערך משותף לספק את רציותיהם. שדבר זה הוא אישי לכל אדם ואדם. על כן, אינני מבין מדוע נוהגים להשתמש בכיוני "קהילה". שקהילה היא מקבץ של בני אדם הנעזרים זה בזה על מנת לחתור לאינטרסים משותפים. אינטרס לחתור לערך מסוים, שמהווה משמעות וחשיבות לו, לאדם. אינטרס להשיג ערך פוזיטיבי שיהווה תכלית לחתור אליה. לא מצאתי את הקהילה הגאה מייצגת שום ערך במובן זה.

כנגד הקהילה הגאה, ניצב ארגון "חברותא", וכמו שציינתי בתחילת מאמר זה, אינני נכנס לתכנים הערכיים כמו שחברותא מציגה אותה, אלא כמו שאני מבין אותם. וכוונתי לדבר על פרט אחד מתוך הערך הגדול שחברותא נאחזת בו, הערך הוא המסורת היהודית (או לפחות חלקים ממנה) השאובה מן המקורות היהודיים, והפרט הוא שמחת תורה.

שמחת תורה הינו מנהג שהתפתח יחסית מאוחר ביהדות ועומד איתן, יחסית למנהגים אחרים בציבור היהודי, אותו משתדלים לקיים רוב הקהילות היהודיות בארץ ובעולם (לפחות למי שעוד אכפת מהמסורת היהודית). בשולחן ערוך נכתב: "וקורין יום טוב האחרון יום שמחת תורה לפי ששמחין ועושין בו סעודת משתה לגמרה של תורה." המנהג הוא לשמוח על סיום קראית ספר התורה על פי המחזור השנתי.

בבואי לתפילה, בידיעה שמקום זה הופך להיות בית כנסת לכמה שעות, לא העלתי על דעתי שהתפילה, ההלל ובעיקר ההקפות עם הספר תורה והמזמורים המלווים אותו, יהיו עניין כה משמח ומכונן. והרי שזו בהחלט תכלית הראוי לשאוף אליה (גם אם מדובר בתכלית קטנה שאחריה מגיעות תכליות נוספות)- מפגש חברתי שמטרתו העיקרית (לפחות לכתחילה) היא לקיים את המסורת היהודית המהווה, לא קישוט, אלא חלק מהותי בקרבם של אנשים רבים שנכחו במקום. הרי לכם קהילה בהתהוות!

זהו ערך פוזיטיבי, דרכה של תורה ומצוותיה. שתכלית עשייתה, היא בה בעצמה. וכבר אמרו רז"ל על התורה: "..ותכלית ידיעתה, לעשותה." (פירוש הרמב"ם לפרק חלק, מסכת סנהדרין). וכוונתי בזאת להציג את הבסיס הערכי המשותף שמצאתי בחברותא-פרוגרמת החיים בשילוב עם ערכי התורה, מבלי צורך להתנצל או להסביר זאת בפני איש. על אף אם מדובר בנושא שהוא, על דרך הפשט, מהווה איסור מן התורה, מצד האדם המקיים אותו. וברוח דברים אלו אשאל את השאלה: האם ישנו אדם דתי שאיננו נכשל בעברות? לשון הרע, גזל והרשימה עוד ארוכה. על כן, יש לקחת את הדברים בפרופורציה הראויה להם.

אך מתבקשת שאלה חשובה מתוך הדברים שנאמרו: אם לכאורה החברים בחברותא חיים ברוח חוקי התורה, אזי נאמר שהם יכלו לקיים שמחת תורה, איש איש בביתו ובאזור מגוריו עם משפחתו וחבריו, ולא נדרש להם לקיים זאת יחד תחת הכותרת חברותא. תשובתי לשאלה זו, איננה פשוטה ויש מה להאריך בה עד מאוד. אך אין מקום במאמר זה לפתוח עניין חדש, על כן, אומר בקיצור נמרץ מה שאמרו רז"ל: "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים" (ברכות, ה', ע"ב) ובית האסורים הוא ה"ארון" ודי למבין.

השאר תגובה

עוד ב- יהדות וגאווה ››

תגובות הגולשים

יצירת קשר מהי חברותא
  • תגובות אחרונות:


  • RSS