סיפור אחר – על ספרה של חיותה דויטש

ביקורת על ספרה החדש של חיותה דויטש מאת זאב שביידל

115201549792חיותה דויטש, "אם אשמע קול אחר", הוצאת אחוזת בית, 2014, 437 עמ'.

"ויש שם דמות של הומו"- אמרה לי המחברת- "אתה תאהב אותו, הוא חמוד"…

הסיפור שלה

אודה ולא אבוש – לא רק בגלל הדמות המובטחת של ההומו מיהרתי לרכוש את ספרה החדש של חיותה דויטש- אבל גם בגללה. לא ידעתי דבר וחצי דבר על עלילת הספר. האמת היא שהדמות אינה במרכז העלילה ונטייתו המינית של אותו גיבור מתגלה כבר ממש לקראת הסוף הספר – אם כי הרמזים מתחילים להתפזר הרבה קודם. אבל זה בהחלט לא העיקר בספר – שהשאיר אותי עם מספר תובנות, גם לגבי מצבנו כגייז דתיים. תובנות שהמחברת כנראה לא התכוונה אליהן כלל או שמא כן …בכל מקרה, איני מבקר סיפורת מקצועי ומה שכתוב להלן הוא מספר הרהורים סובייקטיביים מאד.

תמצית העלילה- עיתונאית ועורכת דתית גרושה בשם עוזיה מגיעה למושב בצפון הארץ כדי לטבול קצת בשלוות הצפון אחרי גירושיה. היא מגלה בית קפה נעים ופותחת בו סדנת כתיבה לנופשים במקום- מספר דמויות צבעוניות, שאנו הולכים ומתוודים אליהן במהלך התפתחות העלילה. נפרסים בפנינו גם קורות חייה של הגיבורה עצמה מילדותה כילדה דתית בתל אביב ודרך חייה הבוגרים שחולפים בתחנות המשמעותיות של הציבור הדתי בשנים האחרונות- פינוי ימית, הסכמי אוסלו, רצח רבין, התנתקות. את כל אלו רצתה עוזיה לעזוב – אך הם ממשיכים לרדוף אחריה גם כשהיא מתרחקת מהם. מחתרת מסתורית, שחבריה מציירים על קירות הבתים גרפיטי "להחזיר את העולם למים" נקשרת בדרך פלא למסלול חייה של עוזיה, דרך בעלה לשעבר, אברהם, איש מתון ומדוד שמשקיע את כל המאמצים על מנת לבלום את הקיצוניים ( נוער גבעות בספר מקבל תפנית מעניינת- הוא לא מבצע פעולות של תג מחיר, אלא מוחה נגד ריקבון חברתי בישראל, במעין ייצור כלאיים בין נוער גבעות לכובשי וול סטריט). הגראפיטי הוא פראפרזה על הפסוק מהפיוט "אלא אזכרה" – "אם אשמע קול אחר, אהפוך עולם כולו למים", שנאמר כתשובת ריבונו של עולם על שאלת שכר ועונש המופנהית אליו מהמלאכים.

הסיפור שלנו

אנאלוגיה בולטת שעולה אצלי הוא סיפורי הדקמרון לג'ובני בוקצ'ו מהמאה ה- 14 . הספר מתאר שבע נשים ושלושה גברים שבורחים מעיר שמשתוללת בה מגפת דבר. את זמנם הם מעבירים בסיפורים שונים, מצחיקים וטראגיים- המוקדשים רובם ככולם לנושא האהבה על שלל היבטיו. גם גיבוריה של דויטש מנסים להימלט מהמגפה ולחבר סיפורים. עוזיה עצמה אפילו כותבת לחבריה את משפטו של הרב קוק "עזבתי את הפוליטיקה העולמית מרצון שיש בו אונס פנימי". אבל הפוליטיקה העולמית לא עוזבת את עוזיה וממשיכה לרדוף אחריה. אחד מהבקרים של הספר אפילו העיר שהרומן שוב מנסה לכרוך את הסיפור הלאומי בסיפור האישי ושאולי הגיע הזמן להפריד ביניהם. אלא שנראה כי הפרדה שכזו היא בלתי אפשרית עדיין, בטח עבור מישהי שמגיעה מציבור אידיאולוגי, כמו ציבור ציוני דתי . אולי כאן הלקח הראשון של הספר עבורנו, הגייז הדתיים. בין אם נרצה ובין אם לאו- עבורינו אישי הוא פוליטי. לפחות בשלב הזה. יציאה מהארון של כל אחד מאיתנו היא מעשה ציבורי שמהווה עוד נדבך קטן בשינוי החברתי. לא ניתן לדלג על השלב הזה.

שנית, הספר מפגיש עולמות שונים כשכל אחד מהם מאיים על הגיבורה בצורה אחרת. מצד אחד, קיים העולם הדתי השמרני והמאובן, שמיוצג ע"י קוראים מעוצבנים שמתקשרים למערכת כשעוזיה כותבת מאמר שאינו לרוחם ומאיימים לבטל את המנוי ( ניכר מאד שדויטש כותבת שם חוויותיה האישיות ב"נקודה" ובעיתון "הצפה" בערוב ימיו). מאידך- ניצבת דמות של רדיקל כריזמטי, ארי בן ישראל, שמתכנן להביא לשידוד מערכות הקיימות. בעיני רוחי המקבילה המצאותית שלו היא דמותו הקודרת של הרב יצחק גינזבורג. לשני הכיוונים יש פוטנציאל הרסני- הראשון חונק והשני מטביע ומפוצץ. דמותה של איין ראנד מוזכרת רבות בספר. בתווך ביניהם ניצבת דמותו של אברהם, בעלה לשעבר של עוזיה, שמנסה להיות הקול המתון, מתוך מודעות לחוסר תוחלת שבשתי הדרכים המוצעות. זה אולי הלקח הנוסף- גם אם אנו רוצים שינוי בציבור הדתי, חשוב לדעת להוביל אותו בצורה אחראית ולא לעורר שידוד מערכות טוטאלי, שיקבור תחתיו את הכול , כולל אותנו.

ועוד תובנה. הספר ספוג במנגינת רקע של אגדות חז"ל- תחום התמחותה המחקרית של מחהברת. בעיני, אחד מרגעי השיא של הספר הוא רגע בו אברהם בעלה של עוזיה דורש מול קבוצת צעירים של נוער גבעות המורד דרשה יפהפיה על שם היישוב בו הם גרים- אביגל. דרך אותה דרשה הוא מוביל אותם לדיון על חוסר ההקשבה שלהם. מאמציו לא נושאים פרי. הצעירים לא מטים לו אוזן ובוחרים לפרש את כל הסיפור בצורה אחרת. אף אחד אינו מספיק כשר בעיניהם- אפילו לא דוד המלך.

פשוט מחליפים

נותר להעמיד חלופה. חשוב לספר את הסיפור האחר, החלופי, הנוסף. לדרוש את הדרשה השונה- גם אם אף אחד לא יקשיב לה כעת. כי אולי בפעם אחרת. כשתהיה בשלות גדולה יותר. משהו ייפתח ויקשיב. לכותבת אין תשובה על השאלות הגדולות – וגם לנו אין. מדוע יש סבל בעולם? מדוע הגיבורה עקרה? מדוע דרך רשעים צלחה? מדוע הייתה התנתקות? מדוע אלוהים ברא אותי הומו?- כל אלו נותרים ללא מענה. אך במקום מענה- ניתן לספר סיפור חדש או לדרוש מדרש אחר. אולי אם קב"ה ישמע קול אחר הוא אכן יחזיר את העולם למים- אבל סיפור אחר אולי יהיה דווקא זה שיגרום לעולם להתקיים.

השאר תגובה

עוד ב- גאות ושפל ››

תגובות הגולשים תגובה אחת

יצירת קשר מהי חברותא
  • תגובות אחרונות:


  • RSS