ואלה המשפטים

צווינו לאמץ את האמת והמשפט שירדו אלינו מהשחקים בהר סיני ולא לסור ימין ושמאל מדברי התורה והחכמים המורים אותה. האמת האלוקית לא סובלת סטיות מהתקן, לא מקבלת פשרות. כיצד אם כן מבזה ומשליך אותה רבונו של עולם בכבודו ובעצמו? ▪ דבר תורה לשבת מאת ירדן

פרשת משפטים ירדן נאוראנו משתדלים מדי פעם לשבת עם הילדים וללמד אותם תורה. זה זרם פחות או יותר בסדר עד שהגענו לפרשת השבוע הנוכחית. בפרשת משפטים לפתע מסתיים לו הרצף הסיפורי שהיינו בו מבריאת העולם ומתחילה מסכת הוראות מפורטת ולעיתים גם מורכבת להסברה לזאטוט בן 5. לפתע גיליתי שאני צריך לשבת לפני ולהכין שיעור בהלכות נזיקין.

האמת הלא מתפשרת

קיבלנו תורה מסיני. זה התחיל בלוחות עם עשרת הדיברות וממשיך הלאה והלאה למאות פרטים והלכות הנוגעים לכל פן בחיינו, גם בצדדים האישיים והאינטימיים ביותר, וההלכה היא לא פעם קשה להבנה, ועל אחת כמה וכמה – קשה ליישום.

בענינים קשים אלה נבקש לעיתים מפלט על ידי הסתמכות על פרשנות את דרישת האל, שהיא שונה מהפרשנות המקובלת. פרשנות שעולה בקו אחד עם הבנתנו, ושמקילה יותר עם אורח חיינו ונטיות לבנו. אולם קו ברור עולה מתוך פסיקת ההלכה ביהדות: היהדות מאמינה בדעת הרוב. הלגיטימציה, לזנוח את הכיוון המקובל בפרשנות ההלכתית ולהסתמך על דעת יחיד, שמוּרה למקרים קיצוניים של שעת הדחק או הפסד מרובה, וגם אז על דעת היחיד להיות ממקור מקובל ומוכר, ובודאי שאין האדם יכול לבדות פרשנות הלכתית מלבו.

"אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד ה'" אומר שלמה המלך בספר משלי (כ"א ל') – לא ניתן לשנות את הכללים. האמת היא נוקשה, לא ותרנית ושורפת. וראינו כיצד בשמה שורפים אדם חי לפני כשבועיים.

"אמר רבי סימון: בשעה שבא הקב"ה לברוא את אדם הראשון נעשו מלאכי השרת כיתים כיתים וחבורות חבורות. מהם אומרים: "אל יברא!" ומהם אומרים: "יברא!", ההוא דכתיב (זהו שכתוב): "חסד ואמת נפגשו, צדק ושלום נשקו" (תהילים פ"ה ). חסד אומר: "יברא, שהוא גומל חסדים!" ואמת אומר: "אל יברא, שכולו שקרים!". צדק אומר: "יברא, שהוא עושה צדקות!", שלום אומר: "אל יברא, דכוליה קטטה! (שכולו קטטה)". מה עשה הקב"ה? נטל אמת והשליכו לארץ, ההוא דכתיב "ותשלך אמת ארצה" (דניאל ח´). אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבון העולמים! מה אתה מבזה תכסיס אלטיכסייה (סמל וחותם) שלך! תעלה אמת מן הארץ! הדא הוא דכתיב (תהלים פה) "אמת מארץ תצמח". (בראשית רבה פרשה ח´ פיסקה ה´)

במדרש מסתורי זה מדברים חז"ל על האמת. האמת הקדושה, שהיא סימלו ודיגלו של כל הבא בשם האל, מסומנת במדרש זה כסכנה המרחפת על המציאות ושעתידה להביא לחורבן אם תיפול לידיים הלא נכונות. אולם באמת הדבר לא מובן בעליל. הלא צווינו בפרשתנו "מדבר שקר תרחק" . צווינו לאמץ את האמת והמשפט שירדו אלינו מהשחקים בהר סיני ולא לסור ימין ושמאל מדברי התורה והחכמים המורים אותה. האמת האלוקית לא סובלת סטיות מהתקן, לא מקבלת פשרות. כיצד אם כן מבזה ומשליך אותה רבונו של עולם בכבודו ובעצמו?

להשליך את האמת ארצה

להבנת פרדוקס זה אנו פונים אל שיטתה של חסידות ברסלב, בדבריו של ר' נתן, תלמידו המובהק של ר' נחמן:

"… הָאֱמֶת רָאָה שֶׁתֵּכֶף שֶׁיִּהְיֶה נִבְרָא הָאָדָם, יִתְגַּבֵּר הַשֶּׁקֶר, וְעַל-כֵּן לֹא הָיָה יָכֹל לִסְבֹּל שֶׁיִּהְיֶה נִבְרָא, כִּי הָאֱמֶת אֵינוֹ יָכוֹל לִסְבֹּל הַשֶּׁקֶר. אֲבָל בֶּאֱמֶת גַּם הַמַּלְאָכִים, הַנִּקְרָאִים אֱמֶת, טָעוּ בָּזֶה, כִּי אַף-עַל-פִּי שֶׁכַּוָּנָתָם הָיָה בֶּאֱמֶת, אֲבָל לֹא יָכְלוּ לַעֲמֹד עַל אֲמִתַּת הָאֱמֶת"

יש אמנם אמת, מסביר ר' נתן, אולם יש אמת אמיתית יותר, שמסתתרת מאחורי הקלעים. "… עַל-כֵּן נָטַל ה' יִתְבָּרַךְ אֱמֶת וְהִשְׁלִיכוֹ לָאָרֶץ וְהִרְחִיקוֹ מֵעַל פָּנָיו, כִּי ה' יִתְבָּרַךְ אֵינוֹ בּוֹחֵר בֶּאֱמֶת כָּזֶה אַף-עַל-פִּי שֶׁכַּוָּנָתוֹ רְצוּיָה בֶּאֱמֶת, אֲבָל לֹא זָכָה עֲדַיִן לְהַשִֹּיג אֲמִתַּת דַּעְתּוֹ יִתְבָּרַךְ.." (ליקוטי הלכות יורה דעה ריבית ה')

אחרי כל המשפטים וההלכות על האדם הדבק באמת לזכור, שברגע בו האמת מפריעה לקיום, מעודדת חידלון ומוות במקום חיים, עליו להשליכה מעל פניו, לא מתוך הפקרות אלא בשם אמת אחרת גבוהה יותר, שהיא רצונו האמיתי של האל החפץ בחיים. האמת המגיעה ממרומים צריכה להיות מחוברת למציאות, רגישה וזהירה, שתולה בתוך הקרקע ופועלת בה ומתוכה. ור' נתן ממשיך בנימה אישית ופרקטית יותר:

"שֶׁיִּזָּהֵר מְאֹד מְאֹד שֶׁהָאֱמֶת לֹא יַרְחִיק אוֹתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה. כִּי כָּל הַהִתְרַחֲקוּת וְהַנְּפִילוֹת שֶׁבְּדַעְתּוֹ הַכֹּל עַל-יְדֵי הָאֱמֶת, מַחֲמַת שֶׁיוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ הָאֱמֶת שֶׁפָּגַם וְקִלְקֵל, בִּפְרָט מִי שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁקִּלְקֵל הַרְבֵּה מְאֹד. וְגַם עַתָּה הוּא כְּמוֹ שֶׁהוּא. וְעַל-כֵּן אוֹמֵר בְּדַעְתּוֹ, הֲלֹא אֲנִי יוֹדֵעַ הָאֱמֶת בְּעַצְמִי עֹצֶם קִלְקוּלִי. וְעַל-יְדֵי-זֶה נוֹפֵל בְּדַעְתּוֹ וּמִתְרַחֵק כְּמוֹ שֶׁמִּתְרַחֵק, רַחֲמָנָא לִצְלָן. נִמְצָא, שֶׁכָּל הִתְרַחֲקוּתוֹ וּנְפִילָתוֹ הוּא עַל-יְדֵי הָאֱמֶת, אֲבָל בֶּאֱמֶת צְרִיכִין לְהִתְרַחֵק מֵאֱמֶת כָּזֶה, כִּי לֹא כָּךְ הוּא הָאֱמֶת, רַק צְרִיכִין לֵידַע שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִים כְּלָל…כִּי מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבוֹתֶיךָ וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים כְּלָל וְיֵשׁ עִנְיָן שֶׁיִּתְתַּקֵּן הַכֹּל וְיִתְהַפֵּךְ לְטוֹבָה וְכָל הָעֲוֹנוֹת יִתְהַפְּכוּ לִזְכֻיּוֹת, רַק שֶׁלֹּא יִתְיָאֵשׁ עַצְמוֹ מִן הַצְּעָקָה וְהַתְּפִלָּה וְהַתְּחִנָּה. וּכְמוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּיו, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה…" (שם)

מאיגרא רמא לבירא עמיקתא – ובחזרה

בעוד שבוע ניפול מכל המשפטים והדינים שזה עתה קיבלנו מהר סיני, ועם ישראל יגיע לשפל המדרגה. רחוקים מן האמת של הר סיני ומשה, וטבועים בשקר, כפירה ותועבת אליל הזהב. צדקו אותם מלאכי דעא"ש שאמרו "אל יברא". משה רבינו מזהה את האויב ותופס אומנות רבו:

"כְּמוֹ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הִשְׁלִיךְ אֶת הָאֱמֶת לָאָרֶץ עַל שֶׁקִּטְרֵג עַל בְּרִיאַת הָאָדָם …כְּמוֹ כֵן עָשָׂה מֹשֶׁה וְדָבַק בּוֹ יִתְבָּרַךְ וְהִשְׁלִיךְ אֶת הַלּוּחוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת אֱמֶת, בְּחִינַת תּוֹרַת אֱמֶת, הִשְׁלִיכָם לָאָרֶץ, לְהוֹרוֹת שֶׁאַף-עַל-פִּי שֶׁהֵם תּוֹרַת אֱמֶת, אַף-עַל-פִּי-כֵן מֵאַחַר שֶׁעַל יָדָם עוֹלֶה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁאֶפֶס תִּקְוָה וְאִי אֶפְשָׁר לְהִתְפַּלֵּל עוֹד עַל יִשְׂרָאֵל, עַל-כֵּן הִשְׁלִיכָם אַרְצָה וְהִרְחִיקָם מֵעַל פָּנָיו וְחִזֵּק אֶת עַצְמוֹ לְהַאֲמִין שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּיג עַמְקוּת דַּעְתּוֹ כְּלָל, עַד שֶׁהֵבִין שֶׁאַף-עַל-פִּי-כֵן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה שֶׁיִּתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם, וְעַל-יְדֵי-זֶה הִרְבָּה לְהִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם, שֶׁפָּעַל בִּתְפִלָּתוֹ שֶׁנִּתְרַצָּה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּמָחַל לָהֶם וְצִוָּה לוֹ לִפְסֹל לוּחוֹת שְׁנִיּוֹת" (שם)

עלינו לדבוק באמת , לשאוף לקיום מלא של דרך ההלכה על כל פניה, אולם עם יד רגישה על הדופק, בצמיחה נכונה מהקרקע.

השאר תגובה

עוד ב- דבר תורה – בעיניים שלנו ››

תגובות הגולשים

יצירת קשר מהי חברותא
  • תגובות אחרונות:


  • RSS