שמיטה בחברה, לא במטבח

דמו בנפשכם כי במדינת ישראל מוכרזת שנה שלמה כשנת שבתון חלקית המוקדשת לחיזוק המשפחתיות, חיי התרבות והקהילה. מה הייתם יכולים לעשות בשנה שכזו? שערו נא בנפשכם כי בשנה ידועה מראש המוזיאונים, שמורות הטבע, הספריות ושאר הנכסים השייכים לכלל הציבור פתוחים ללא תשלום – כיצד הייתם מנצלים "הטבה" זו? ▪ עינט קרמר, מנהלת טבע עברי ומובילת יוזמת שמיטה ישראלית

השמיטה – רעיון רדיקלי מכונן

מצוות השמיטה העתיקה חייבה כל חקלאי בארץ-ישראל לנטוש את שדהו אחת לשבע שנים, להפקיר את פירותיו, לתת לאדמה מנוחה ולאפשר לכל אדם (ואף לבהמות) להיכנס לשדה וליטול חלק מברכת האדמה. בשנה זו גם התבטלו החובות הכספיים, והאנשים קיבלו הזדמנות להתחלת מחזור חדש של שש שנות כלכלה חופשית. שנת השמיטה עצמה היותה פסק זמן קולקטיבי שאפשר התמקדות בקידום ערכי משפחה, קהילה ורוח.

בכך ביססה מצווה זו את ה"יחס היהודי" לקניין ולזמן, כשהיא נוגעת במגוון רחב של תחומי החיים. הפסקת העבודה החקלאית לשנה בתקופה בה החקלאות הייתה העיסוק המרכזי, נגעה במקומות בנפש העוסקים בקניין ובביטחון כלכלי, עיגנה את ההבנה כי האדמה (ומשאבי הטבע) אינם שייכים לאדם באופן בלעדי וכפתה התנהלות שוויונית בין כל חלקי החברה ואף אל מול בעלי החיים. מבחינה רוחנית אפשרה שנה זו גם לאנשי העמל לעצור ולהקדיש זמן לחיי רוח, חינוך ומשפחה. מבחינה קהילתית אפשרה שנה זו התגייסות למען פרויקטים משותפים, שלא לדבר על חיזוק מתבקש ובלתי נמנע של הערבות ההדדית, בשנה בה כל כללי המשחק השתנו. מבחינה סביבתית האדמה קיבלה "זמן התאוששות" מהעיבוד המאסיבי. ומה עוד היה שם? שמיטת כספים – אפשרות "להתחיל מחדש" במישור הכלכלי, מעמד "הקהל" – להיזכר ביחד בברית הייעוד המשותפת ועוד ועוד. מחזוריות שנת השמיטה – אחת לשבע שנים, אפשרה לתפיסות העומדות בבסיסה לחלחל אל חיי החברה גם בששת השנים הנותרות. בכך הפכה השמיטה לאחד הבסיסים עליהם נבנו חיי החברה והקהילה הישראלים.

מוציאים את השמיטה מהמטבח

כיום בחברה שרובה אינו חקלאי ואינו דתי, הצטמצמה מצוות השמיטה במאוד מאוד. אני חושבת שלא אגזים אם אטען שרב הציבור שאינו דתי מודע במעומעם בלבד להיותה של שנה זו או אחרת שנת שמיטה, וגם בקרב רוב הציבור הדתי העיסוק המרכזי בשנה זו נוגע לענייני המטבח תחת סעיפי הכשרות למיניהם. תזכורת דלה לכוחה העצום של שנה זו ליצירת שינוי תודעה אנו חווים במאבקים המתחדשים מדי שנת שמיטה בין פלגים בציבור הדתי לגבי אופי ומהות העבודה החקלאית בשנה זו, כמו גם במאמרים המתפרסמים מדי שנת שמיטה המזכירים כי "אפשר גם אחרת" וכי שוב פספסנו הזדמנות לשינוי.

המחאה החברתית של קיץ 2011 וגל התודעה החברתית- כלכלית שהתעורר כתוצאה ממנה מהווה לדעתי הזדמנות מופלאה לגאול את שנת השמיטה מתוך קובץ סעיפי הכשרות, ולהחזירה אל מרכז התודעה הישראלית כבסיס לשיח יהודי רחב ולעשייה משמעותית.

שמירה על הסביבה, חיזוק הקהילתיות, פעילות למען צמצום פערים, הרחבת הגישה לנכסי תרבות והורדת שעות עבודה לטובת עיסוק פעיל בחיי הרוח, הינם רק חלק מהדרכים לתרגום שנת השמיטה למציאות ימינו. לימוד משותף וקיום כנסים ושולחנות עגולים בנושאים אלו כמו גם בשאלות מהותיות בנושאים כגון האדם אל מול הבריאה והסביבה, החברה והקהילה במציאות וירטואלית או המערכת הכלכלית בהקשרה האנושי, יתרגמו את מעמד ה'הקהל' למציאות ימינו ולשאלות הבוערות כיום.

אני חייבת להדגיש כי הכוונה אינה לעסוק בשמיטה מבחינה הלכתית או "לקחת צד" במחלוקות הקיימות כיום לגבי אופי קיום שנת השמיטה בפן החקלאי. הרעיון הינו לעודד עיסוק בשאלות יסוד וברעיונות עומק הטמונים בשנת השמיטה ולקדם עשייה וולונטרית המתאימה רעיונות למציאות ימינו. בכך אנו מתנתקים מהמחויבות המגזרית ומתחברים לעיסוק רחב יותר המתאים לכלל החברה הישראלית.

עינט קרמר היא מנהלת טבע עברי ומובילת יוזמת שמיטה ישראלית

beresh-galeyבריש גלי תשע"ה:
ועכשיו – שמיטה (דבר המערכת)
שמיטה כערך חברתי-ערכי-סביבתי (הרב מיכאל מלכיאור)
מעגל נקודה אהבה (ירדן נאור, בית המדרש "ואהבת")
שמיטה בחברה, לא במטבח (עינט קרמר, מובילת יוזמת שמיטה ישראלית)
מצע מנותק (נדב, חבר בחברותא)
לְמִי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין קָשֶׁה לִחְיוֹת הַשָּׁנָה. (אליק אוסטר, חבר בחברותא)

לטור של נדב בעלון בריש גלי תשע"ד

לכל הטורים בעלון "בריש גלי"

השאר תגובה

עוד ב- בריש גלי ››

תגובות הגולשים

יצירת קשר מהי חברותא
  • תגובות אחרונות:


  • RSS