מצע מנותק (בריש גלי תשע"ה)

"אילנות, אילנות במה אברככם? שכל נטיעות שנוטעים מכם יהיו כמותכם. ובזמן שכל חבריי הזדקפו בגאווה, משהו בי התכווץ, לא הבנתי ממה הם כל כך מאושרים? חשתי שונה, מושפל, רע. הרגשתי שאין לי את מי לשתף" ▪ נדב (השם המלא שמור במערכת) מתחנן: אל תהפכו אותנו למצע מנותק

safe_imageמשהייתי שתיל קטן דאגתי לא להתערב עם זרעים אחרים,
"השפעה לא טובה" קרא לזה החקלאי, "כלאיים" לחשו שאר העצים.

שלוש שנים נשמרתי מכל רע, מכל משמר שמרתי על עצמי ועל הסובבים אותי.
בשנה הרביעית המאמצים החלו לשאת פרי, התחלתי להרגיש שאני נותן, שאני חלק מהסביבה הפרודוקטיבית.
בשנה החמישית הרגשות אך התעצמו, אני יכול כבר להעניק ולא רק לקבל חשבתי לעצמי. וניסיתי בכל כוחי להעניק ולהעניק,
לנגד עיניי עמדו סיפורי גבורה על עצים שנתנו את עצמם, ביניהם העץ הנדיב, והאקליפטוסים מאגמון החולה. פירותיי חולקו לתרומות ומעשרות אפילו על לקט שכחה ופאה החקלאי לא ויתר, רציתי להסתיר בין העלים קצת יותר פירות שיהיה לעניים יותר בבואם לאסוף את חלקם, אך מסתבר שאסור, זו לא נחשבת שכחה אם הקוטף לא היה יכול לראות את זה.

החקלאי היה לאבי הגשמי והרוחני והרגשתי אליו קרבה גדולה, אליו ואל אמא אדמה. בזמן הקטיף התפללנו שחרית ביחד כשהוא בראשי, וכשאכל תוך כדי עבודה דאגתי לקרב אליו את הפירות היפים ביותר וכשבירך נענעתי את אמירי בכוונה עצומה.

כך עברו עלי כשנתיים נפלאות והייתי מאושר.

בתחילת ניסן התחיל השינוי, החקלאי לחש לי שבראש חודש יביא את ילדיו כדי שיוכלו לברך את ברכת האילנות בהזדמנות הראשונה שאפשר. כמה התאמצתי להוציא פרחים ראשון, וכשהילדים הגיעו כבר הייתי מקושט לגמרי.

לאחר הברכה החקלאי הסתכל סביבו ואמר: אילנות, אילנות במה אברככם? שכל נטיעות שנוטעים מכם יהיו כמותכם. ובזמן שכל חבריי הזדקפו בגאווה, משהו בי התכווץ, לא הבנתי ממה הם כל כך מאושרים? בי לא בער שום רצון שכזה. חשתי שונה, מושפל, רע. הרגשתי שאין לי את מי לשתף. לא רציתי לפגוע בחקלאי היקר. ושאר העצים לא היו מסוגלים להבין מה שעובר עלי.

חלף הזמן ואני קמל, החקלאי הרגיש שמשהו קרה, ולחץ עלי בדרכו המיוחדת והרכה, לאט לאט נחשפתי בפניו, מתקלף בפניו, שכבה אחר שכבה.

כשומעו זאת החקלאי כעס, הוא לא הצליח להבין אותי. הוא הטיח בי דברים קשים, ואילולי האיסור להשחית עצי פרי איני יודע מה היה עושה לי או הייתי עושה לעצמי.

הפתרון שלו היה ניתוק, מצע מנותק. הוא שם אותי בעציץ שאינו נקוב, מבודד מהאדמה ומקור החיות שלי ובזמן שראיתי את חברי מתכוננים לשנת השמיטה, ולמדים את ההלכות עם החקלאי, ניצבתי מחוץ למטע, נבוך ובודד, מקווה בכל לבי להיות שייך לעולם הזה באמת, ושלבי יכה חזרה שורשים באדמה הזו שאני כל כך אוהב.

***********
אנא עיזרו לנו להפיץ את העלון!
https://www.facebook.com/events/833001990063704
***********

beresh-galey

בריש גלי תשע"ה:
ועכשיו – שמיטה (דבר המערכת)
שמיטה כערך חברתי-ערכי-סביבתי (הרב מיכאל מלכיאור)
מעגל נקודה אהבה (ירדן נאור, בית המדרש "ואהבת")
שמיטה בחברה, לא במטבח (עינט קרמר, מובילת יוזמת שמיטה ישראלית)
מצע מנותק (נדב, חבר בחברותא)
לְמִי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין קָשֶׁה לִחְיוֹת הַשָּׁנָה. (אליק אוסטר, חבר בחברותא)

לטור של נדב בעלון בריש גלי תשע"ד

לכל הטורים בעלון "בריש גלי"

השאר תגובה

עוד ב- בריש גלי ››

תגובות הגולשים

יצירת קשר מהי חברותא
  • תגובות אחרונות:


  • RSS