מחוץ למחנה

חברנו בחו"ל מסתכל פנימה והחוצה, וקורא קריאת תיגר על הרבנים, כמו בני גד ובני ראובן. דבר תורה לפרשת השבוע, פרשת מטות, מאת אביב

49כבר שנים רבות שבשיחות שלי עם ראשי הקהילה הדתית הגאה אני מציג את השאלה הבאה – לאן פנינו מועדות? האם המטרה היא בסופו של דבר לחבור לציבור הדתי הנרחב ולהתפלל בבתי הכנסת כאחד האדם כאשר הם יודעים על נטיתנו? או שמא עלינו להקים קהילות נפרדות, קהילות גאות?

השאלות הללו כבדות משקל והם משליכות על הרבה מההחלטות שלנו כקהילה להטבי"ת בהווה. לדוגמא, בהחלטה האם להשתתף במצעד הגאווה או לבטל מחיצה בביהכנ"ס יש השלכות על השתייכותנו לקהילה הדתית הרחבה. בחירה ללכת בכיוון אחד, וכל שכן בחירות חוזרות ונשנות בכיוון הזה, מרחיקה אותנו מהקהילה הדתית הרחבה (בצדק או שלא זה דיון ליום אחר), ובחירה אחרת משאירה אותנו בקירבתה, עם כל הקשיים הקיימים כרגע בקבלת הומוסקסואלים לקהילה הדתית.

בפרשת השבוע אנו נתקלים בסיפור של בני גד ובני ראובן המבקשים להישאר בעבר הירדן המזרחי. בני גד ובני ראובן באים אל משה בבקשה "וַיֹּאמְרוּ אִם-מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ יֻתַּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ לַאֲחֻזָּה אַל-תַּעֲבִרֵנוּ אֶת-הַיַּרְדֵּן". משה עונה להם תגובה מורכבת וחריפה:

"וַיֹּאמֶר משֶׁה לִבְנֵי-גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה: וְלָמָּה (תְנִואוּן) [תְנִיאוּן] אֶת-לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעֲבֹר אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-נָתַן לָהֶם ה': כֹּה עָשׂוּ אֲבֹתֵיכֶם בְּשָׁלְחִי אֹתָם מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לִרְאוֹת אֶת-הָאָרֶץ: וַיַּעֲלוּ עַד-נַחַל אֶשְׁכּוֹל וַיִּרְאוּ אֶת-הָאָרֶץ וַיָּנִיאוּ אֶת-לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְבִלְתִּי-בֹא אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-נָתַן לָהֶם ה': וַיִּחַר-אַף ה' בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּשָּׁבַע לֵאמֹר: אם -יִרְאוּ הָאֲנָשִׁים הָעֹלִים מִמִּצְרַיִם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה אֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב כִּי לֹא-מִלְאוּ אַחֲרָי: בִּלְתִּי כָּלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי וִיהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן כִּי מִלְאוּ אַחֲרֵי ה': וַיִּחַר-אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל וַיְנִעֵם בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד-תֹּם כָּל-הַדּוֹר הָעֹשֶׂה הָרָע בְּעֵינֵי ה': וְהִנֵּה קַמְתֶּם תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים לִסְפּוֹת עוֹד עַל חֲרוֹן אַף-ה' אֶל-יִשְׂרָאֵל: כִּי תְשׁוּבֻן מֵאַחֲרָיו וְיָסַף עוֹד לְהַנִּיחוֹ בַּמִּדְבָּר וְשִׁחַתֶּם לְכָל-הָעָם הַזֶּה"

משה חושש, בצדק, מבדלנות ומכאן שאלתו "האחיכם יבאו למלחמה ואתם תשבו פה?". משה לא מסתפק בכך ומציין תקדים היסטורי להסביר את החשש שלו. הוא מדמה את בקשתם לסיפור המרגלים, קבוצת אנשים אחרת שניסתה להניא את לב העם מלהיכנס לארץ, סיפור שהביא אסון כבד על עם ישראל. בכך מדמה משה את בקשתם למעשיהם של אותם מרגלים ואומר להם שבקשתם עשויה לגרום לכל בני ישראל לא לעבור את הירדן.

זו לא הפעם הראשונה שמשה רבנו נתקל בבקשות מעם ישראל, גם כאלו שלא ידע לתת להן תשובה: פסח שני ובנות צלפחד. אך בשני המקרים הללו הבקשה נאמרה בלשון "למה יגרע", היינו מטרת הבקשה הייתה לקחת חלק פעיל יותר בחיי העם ולא היבדלות מהעם. במקרים אלו, משה מבקש מה' הכרעה, אולם כאן משה לא פונה לה' וגם לא עונה לבקשה אלא פותח בדברי נזיפה חמורים ביותר.

בני גד ובני ראובן ממשיכים:

"וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּנוּ: וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד אֲשֶׁר אִם-הֲבִיאֹנֻם אֶל-מְקוֹמָם וְיָשַׁב טַפֵּנוּ בְּעָרֵי הַמִּבְצָר מִפְּנֵי ישְׁבֵי הָאָרֶץ: לֹא נָשׁוּב אֶל-בָּתֵּינוּ עַד הִתְנַחֵל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלָתוֹ: כִּי לֹא נִנְחַל אִתָּם מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וָהָלְאָה כִּי בָאָה נַּחֲלָתֵנוּ אֵלֵינוּ מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה"

הם מציעים לעבור חלוצים, דבר שלא נתבקש מהם, ובכך גם להילחם עם בני ישראל וגם להראות שם לא פוחדים.

משה משתכנע ומתנה את ההסדר בתנאי בני גד וראובן הידוע ושעליו נכתב רבות (תלמוד בבלי מסכת גיטין עה, ב). בני גד ובני ראובן אף חוזרים שוב על הדברים על מנת לאשרר אותם.

ניתן ללמוד מהסיפור הזה על בקשתנו כדתיים הומואים המבקשים להיות חלק מהציבור הדתי. עלינו להסביר את עצמנו לרבנים אך גם לעצמנו בצורה מדויקת, ולהביע את רצוננו להיות חלק מהעם אך בחלקה קצת שונה – עבר הירדן.

ראשית, אנו צריכים להיות מודעים לכך שהבקשות שלנו אינם עניין של מה בכך. כמו משה, הרבנים מכירים היטב את התקדימים ההיסטוריים של אלה שביקשו לשנות את אורח החיים הדתי. פעמים רבות הסיפורים הללו לא נגמרו טוב, לפחות מנקודת מבטם של הרבנים. לכן אל לנו להיות מופתעים כאשר אנו נענים בחשדנות. במקום לתקוף את הרבנים עלינו למצוא דרכים לשכנעם שמטרתנו היא לא בדלנות או פריצת גדר, אלא ההפך, בקשתנו היא למצוא את מקומנו בתוך כלל ישראל.

שנית, במקום להאשים את הרבנים בהאשמות שונות ומשונות, עלינו לקחת אחריות ולעשות כמעשי בני גד ובני ראובן, אשרור מחויבותנו לתורה ולדרכה. בני גד ובני ראובן ביקשו להרחיב את שטח המרעה כדי שיוכלו לשגשג כלכלית ולא חלילה שרצו להיבדל מכלל ישראל. כך עלינו להבהיר בצורה חד משמעית לרבנים, לקהילה הדתית ולעצמנו שלא באנו לעקור דבר מן התורה או לבדל את עצמנו מהכלל, אלא שכל בקשתנו היא להרחיב המרחב הדתי כדי שגם אנו נוכל לשגשג בו מבחינה דתית.

לדעתי, בסופו של דבר ניתן למסגר את הדיון שהתנהל בין משה לבני גד וראובן כך: האם בני גד ובני ראובן רצו להיות חלק מעם ישראל שבמקרה ישבו בעבר הירדן המזרחי או שהם רצו להיות אנשים שיושבים בעבר הירדן המזרחי ובמקרה שייכים לעם ישראל. או במקרה שלנו, האם אנחנו דתיים שהם במקרה הומואים או הומואים שהם במקרה דתיים.

השאר תגובה

עוד ב- דבר תורה – בעיניים שלנו ››

תגובות הגולשים

יצירת קשר מהי חברותא
  • תגובות אחרונות:


  • RSS