הומואים במגזר הדתי – סקירת מצב ותקוות לעתיד

"ואיש אשר ישכּב את זכר משכֵּבי אישה, תועבה עשו שניהם, מות יוּמָתו דְמיהם בָּם". הציווי המקראי הזה הוא אַחד הציוויים שכל בחור דתי לומד מִשַחר ילדותו. דבר זה עושה את ההתמודדות של דתיים חד-מיניים לְקָשה אף יותר מזאת של אחיהם, שאינם דתיים. כתבה ששודרה ברשת ב'

havהחברה הדתית נחשפת בשנים האחרונות יותר וְיותר לִמְציאות שֶבּה נטייה חד-מינית אינה נחלתם הבלעדית של מי שאינם דתיים, וכנראה היא גם לא כל כך קשורה לאופנה.

אם לפני עשר שנים היה הומוסקסואל דתי מוצא תמיכה כמעט רק בַּחברה שאינה דָתית, היום הוא יכול למצוא אותה גם במגרש הביתי שלו.

אריאל, מדריך בַּקבוצה הדתית הַצֶעירה באיג"י– ארגון הנוער הגאה, פוגש נערים שמשלימים עם נטייתם המינית כבר בגיל צעיר:
"אני אחראי על קבוצת הצעירות, למעשה, שזה ילדים בני 14, בני נוער מתבגרים עד גיל צבא… הפעם הראשונה שהרגשתי שהגעתי לקבוצה שידעתי שאני לא היחידי בה שהוא הומו הייתה  בגיל 25, ואני זוכר את המפגש הזה, זה היה מפגש של "חברותא" – ממש רעדתי. פיזית, רעדתי. הם היו באמצע סרט, החדר היה מוחשך והדבר שהכי פחדתי ממנו בעולם היה שידליקו את האורות ואני אראה מישהו שאני מכיר…

ופתאום יושב לי בקבוצה בחור בן 14, מגיע ומתחיל לדבר ומספר שהחלום שלו זה שיהיה לו בן זוג ושהוא יוכל להביא ילדים, וזה חלום שהתחיל להתבהר אצלי רק בשנה-שנתיים האחרונות…

ראש העיר החדש שנבחר בבית שמש יצא באמירות מאוד קשות כלפי הקהילה.

חניך שלנו, אמריקאי, הגיע לישיבה ברמת בית שמש – נער בן 18 – היום הוא שולח לי SMS שהוא נורא מתלבט אם להגיע לפעילות הקבוצתית שלנו או להגיע להפגנת מחאה בבית שמש. ילד חובש כיפה, נער שלומד בישיבה, זה לא דבר מובן מאליו. הוא שואל אותי מה יותר חשוב, למעשה…"

חיים שגב, שחקן צעיר דתי שיצא מהארון, שלם עם הנטייה המינית שלו ומרגיש שיש לו שליחות. הוא פעיל מאוד בחברה ומוצא דרכים יצירתיות לממש את שליחותו. בין השאר, יזם לפני חצי שנה מסורת של מסיבה קבועה אחת לִשְבועיים המיוֹעדת להומוסקסואלים דתיים. היום, חצי שנה אחר-כך, אומר שגב: המועדון מלא עד אפס מקום.

חיים: "כל הילדות שלי היה לי נורא קשה. להיות הומו דתי, בקהילה דתית – זה  לא נתפס  אפילו. אנשים נמנעים מלהגיד את המילה "הומו" ובכלל לקבל את זה שאתה בעצמך לא מבין שאתה הומו מרוב שאתה אפילו לא מסוגל לגשת לעניין הזה. אתה נמצא במצוקה, אתה לא מבין מה קורה איתך. הייתי מאוהב בחברים שלי ופשוט לא ידעתי איך להתמודד עם זה ופשוט הייתי בוכה, ולא ידעתי מה לעשות עם זה. וזאת אחת הסיבות שגם אחרי, השתתפתי בסרט קצר שמראה שהתאהבתי בחבר בישיבה.

ברגע שהשלמתי עם עצמי, החלטתי שאני חייב לעזור לאנשים אחרים שנמצאים באותו המצב שלי ופשוט לא יודעים איך להתמודד עם זה. אז דבר ראשון, פתחתי את הקבוצה בפייסבוק, ואנחנו פשוט ביחד, אנחנו מדברים, אנחנו מתייעצים, אנחנו משתפים את הדברים הכי, הכי קשים והכי טובים ופשוט אנחנו קהילה גדולה שנמצאת יחד מעל ל-400 אנשים.

לפני חצי שנה פתחתי את ליין המסיבות "גברא". שם אנחנו באמת כבר נפגשים במציאות. זה מקום שאנחנו באמת מרגישים נוח להיות בו. אני בעצמי, כל  השנים שהייתי בהם יוצא למקומות, לא היה לי נעים, הייתי מוריד את הכיפה – לא הרגשתי שלם עם עצמי בכלל. אמרתי "מה, איך אני יכול להיות דתי במקום כזה". והיום שיש מקום לדתיים שהם יכולים להיות בו עם כיפה ויכולים להרגיש טוב עם עצמם ועדיין לבוא למקום כזה, זה פשוט אדיר מבחינתי.

אנחנו עושים הכל כמו שצריך. גם לפי הדת, גם לפי ההלכה – ואנחנו עדיין הומואים."

"מסמך הרבנים", שיזם הרב רון יוסף, הוא מסמך מפתיע בתוכנו. מדובר במסמך המופנה אל כלל הרבנים בארץ, ובו פנייה לְהכּרה של העולם הדתי בִּנטייה מִינית הומוסקסואלית. הרב יוסף עומד בראש ארגון הו"ד, הומואים דתיים, הוא רב ואורתודוכס והומוסקסואל בעצמו.

הרב יוסף: "לפני שש שנים כשהקמנו את ארגון "הו"ד" זה היה דבר מאוד מפתיע. אף אחד לא העז בכלל על המושג הזה "הומו דתי", לחשוב עליו, בטח שלא הממסד הרבני. העולם הדתי בשש שנים האחרונות עבר תהליך מאוד גדול שאני חושב בעיקר מההתמודדות עם הסיפורים האישיים – אם זה היציאה שלי מהארון כרב אורתודוקס, אם זה הרבה עשייה, גם קולנועית, גם של ארגונים חברתיים… היום להומו הדתי יש בית, יש לו מקום שבו הוא יכול להתמודד עם השאלות הכי קשות, להתמודד עם הסביבה שלו, עם הרבנים שלו, לדעת שיש מאחוריו גב מאוד כבד, ואני חושב שגם הלכתית זה בסופו של דבר יקבל באמת גם גושפנקא דרך מסמך העקרונות שכבר 163 רבנים חתומים עליו היום… המסמך נותן גבולות גזרה, שמצד אחד מכיר באיסור שקיים ומצד שני אומר שהנטייה והאנשים הם שווים ושצריך לתת להם מקום שווה בתוך הקהילה."

אייל ליברמן הוא פעיל בולט בַּקֶהילה הגאה, דתי לֶשעבר, שגדל בבית דתי, וּכבר לפני עשור הִצהיר בְּפומבי על נטייתו המינית. ליברמן הוא מי שֶהוביל את קבוצת חַבְרותא הומואים דתיים, להתאגד למה שמכונה היום "אִרגון חברותא", ועמד בראשו במשך שנה. אייל ליברמן זוכר את תהליך ההשתנות של המגזר הדתי, והיום הוא אופטימי בַּאשר לֶעָתיד.

"אנחנו רואים אנשים שבאים לא רק כדי לקבל תמיכה ועזרה.  אלה אנשים שמתאגדים לכדי קהילות מאוד מאוד חזקות. אנחנו נמצאים אחרי שבת קהילתית של חברותא שהייתה מאוד מוצלחת ומאוד חזקה לאנשים, יש לנו מסיבות שקורות ברקע, ואנשים נמצאים היום במצב שהם שמחים בנטייה המינית שלהם, שטוב להם, שהם פוגשים אנשים כמוהם. התהליך הזה יגרום ליותר ויותר אנשים הומואים מבית דתי לצאת מהארון לפי דעתי בשנים הקרובות, במספרים שהם חסרי תקדים לעומת המספרים שראינו בעשור האחרון. היחידים שבאמת רואים את ממדי התופעה זה הרבנים עצמם שאליהם פונים הומואים דתיים ואין בכוחם לעזור, בגלל שהקהילה היא שמגבילה אותם. אני חושב שברגע שתהיה יציאה מהארון בהיקפים יותר גדולים אנחנו נראה שינויים בתוך הקהילה הדתית."

העולם הדתי עבר בשנים האחרונות לא מעט שינויים. יותר ויותר רבנים מַכּירים בכך שנטייה מינית הומוסקסואלית היא נחלת הכלל. ביותר ויותר משפחות דתיות מצהירים בן או בת על נטייתם המינית, והמשפחות מקבלות אותם. יותר ויותר חַבָרות דתיות מקבלות את החברים הלהטבי"ם שבהן. וְהֶחשוב מכל, יותר ויותר יוצאים מֵהארון, גאים בעצמם, וְאינם חייבים לוותר על הדת.
הכתבה נכתבה על ידי זאב שניידר, כתב דתי בעצמו, ושודרה ברשת ב' ב-16.11.13 בתכנית של ענת דוידוב.

להאזנה לכתבה: http://youtu.be/J8WixqAEjS0

השאר תגובה

עוד ב- יהדות וגאווה ››

תגובות הגולשים

יצירת קשר מהי חברותא
  • תגובות אחרונות:


  • RSS