תשובה ליואב שורק

תשובתו של ניר אילון למאמרו של כתב מקור ראשון ועורך מוסף "שבת" יואב שורק, מאמר אחד מיני רבים לאחרונה החובטים בקהילה הגאה

NEWS1Y-120479762554169העיתונאי יואב שורק פרסם באתר האינטרנט news1 טור דעה נגד זוגיות חד מינית. הטור שאינו פשוט לקריאה הן מבחינת התוכן הפוגעני והן מבחינה לוגית הוא חלק מגל של ביקורת והכפשה של הקהילה הלהט"בית בישראל מאז פענוח הרצח בבר נוער ופסיקת בית המשפט העליון האמריקאי בעד הכרה בנישואים חד-מיניים. למי שמעוניין לקרוא סיקור של התקשורת הישראלית בנושא מוזמן לקרוא את אביעד קיסוס.

אני תמיד חושד במניעים של אדם שקם בבוקר ומחליט לכתוב טור נגד זוגיות חד-מינית בייחוד בטענה  הגרנדיוזית שהיא מסכנת את הציוויליזציה האנושית והמערבית. אני מניח שרובנו לא קמים בבוקר עם שאיפה להציל את האנושות מכליה ולכן ברוב מקרים אני מגיע למסקנה שהמניע הוא פרסום אישי על חשבון הקהילה הגאה, קידום אתר חדשות כזה או אחר או מירוק המצפון מחטאים. הדילמה היא האם לענות לטור כזה ובכך לקדם את כתביו, או לשתוק. ההחלטה לענות בכל זאת נבעה ממספר אנשים שנפגעו מהטור ובעיקר כי אני חושב שניתן ללמוד משהו מההתייחסות של שורק לקהילה הלהט"בית.

שורק פותח את הטור שלו בפסילה ההיסטורית של בית המשפט העליון בארה"ב את החוק שהגביל (ברמה הפדרלית) נישואים רק לגבר ואישה ע"י הגדרתו כלא חוקתי. בכך הוכשרה ההכרה בנישואים חד-מיניים. שורק מגדיר את ההחלטה כ"שלב נוסף בסחף של המערב אל אימוץ גורף של העמדות המתירניות הליברליות" תוך בלבול (שיימשך לאורך כל הטור) בין זוגיות, משפחה ונישואין. שורק, שכישראלי שגדל במדינה ללא הפרדת דת ומדינה, אינו עומד על העובדה שעיקר המשמעות של נישואים בארה"ב (ובעולם המערבי) היא סטטוס משפטי ממנו נגזרות זכויות (מס, הגירה, בריאות) ואינו סטטוס דתי. שורק מנסה לצמצם את לגיטימיות ההכרעה המשפטית ע"י הדגשה שעברה ברוב לא גדול של 5 מתוך 9 שופטים, וכן מציין את הדיון הער שהתקיים שם בין ליברלים לשמרנים בנושא ,בניגוד להעדר דיון בישראל. אני לא יודע מה ההגדרה של דיון ער, אבל עד כמה שהצלחתי לעקוב אחרי דיון זה הוא אופיין בעיקר בסיסמאות. לראייה, אחד הנציגים הבולטים של השמרנים בתקשורת האמריקאית, ביל אוריילי, ציין שלשמרנים אין אף טיעון טוב נגד נישואים חד-מיניים מלבד נפנוף בתנ"ך. התנ"ך, באופן דומה, עוד יככב במרכז טיעוניו של שורק.

באופן כללי, מדובר בטור מאוד דתי (למרות שהוא טוען להפך) עד כדי אפוקליפטי-פונדמנטליסטי: "הצניחה הדמוגרפית של החברות הליברליות תביא את הקץ עליהן ועל ערכיהן, במעשה הרואי של השמדה עצמית. זו כמעט צדק פואטי: מי שמחריב את תשתית הקיום, ימצא עצמו לא קיים". חד-מיניות, הוא טוען, "תביא לצניחה דמוגרפית".

שורק מעיד בהתחלה שאינו מתיימר לכתוב מסה מקיפה בנושא שכן אינו בעל ידע מספיק. חוסר הידע ניכר בהתבססותו על "סקרים" שלא מפורט מקורם או טיבם, שימוש בהערכות מספריות לא ברורות של אנשים על גבי ספקטרום האוריינטציה המינית ("נחלתם הכפויה של מתי מעט") ושימוש במונחים טעונים וסובייקטיביים מעולם הבריאות הפיזי והנפשי ("זוגיות בריאה", "חשתי שיש כאן בריאות"). העדר היומרה והידע לא מונעים ממנו להאשים את הלהט"בים והליברליזם באפשרות של "אסון חברתי ולאומי". להלן עקרי הדברים:

1. הפחד הראשון שמבטא שורק הוא מעבר של יותר ויותר אנשים לכיוון אורח חיים חד-מיני. הוא יוצא נגד הטענה שאנשים שאינם הומאים/לסביות מוחלטים לא יעשו את המעבר עקב הקושי הטמון בו. לטענתו הלגיטימיות הגוברת לזוגיות חד-מינית תפחית עד תעלים את הקושי. במצב זה אנשים רבים המצויים במקומות פחות מוחלטים על סקלת האוריינטציה המינית יבחרו באורח חיים חד-מיני.

2. אם טיעון הפחתת הקושי והמחיר שמשלם הלהט"ב בבחירת חייו אינו מספיק, מערער שורק על הקושי עצמו ועל הלגיטימיות ומשמעותו המלאה. הוא עושה זאת ע"י הצגת הבחירה החד-מינית כבחירתו של אדם חלש אופי, הנוטה לחיים מהנים וקלים על פני התמודדות עם קשיים ומאבק. שורק מגדיר את היציאה מהארון וההקמה של תא משפחתי חד-מיני כסך הכל "בחירה לא נעימה" ומסביר שגברים ונשים בוחרים באופציה זו כהימנעות "מקשיים בהקמת זוגיות בריאה". שורק משווה את המצב לקלות בה אנשים בוחרים בימינו להתגרש ואף להתאבד בחברות הנותנות לגיטימיות מסוימת לכך. קשה לי לחשוב על חברה בהיסטוריה שנתנה לגיטימיות להתאבדות ולא במצבים קיצוניים שבקיצוניים.

3. בעזרת סיפור על חבר, מתאר שורק את ההומו האידיאל מבחינתו: סובל, כמובן, זוכה לאמפטיה מהזן השמור לחייה פצועה ובעיקר לא דורש שינוים מהחברה. הכותב מתאר מצב זה כ"בריאות".

4. שורק מסביר שעל פי השיח הליברלי הומוסקסואליות אינה בעיה מוסרית. מצב זה נכון, לטענתו, גם על פי התנ"ך ולראייה חל אותו איסור שתקף על יחסי מין בין גברים ליחסים בין גבר לאשת איש, אשת אח, ונידה. שורק מסביר שהעובדה שהומוסקסואליות אינה בלתי מוסרית אין פירוש הדבר שאין בה רע וכורך את דיון בצורות הלגיטימיות למיניות בעיני העולם המערבי, כולל גילויי עריות.

5. כפתרון, מבקש שורק לחזור לערכי התנ"ך ומצטט את בראשית פרק א' בו הוא רואה סמכות למבנה המשפחה המונוגמית-הטרוסקסואלית. בשלב זה הוא יוצר טשטוש מכוון בין זיווג להבאת ילדים ונישואין (כסטטוס משפטי) תוך התעלמות מהאפשרויות הקיימות במבני המשפחה החדשים בחברה ומהאפשרויות שהרפואה והמדע מספקים במאה ה-21.  שורק ממשיך להשתמש בתנ"ך כמקור מוסרי ומקצין עד ערעור צלם האנוש שבבחירה החד-מינית: "אין צורך להיות דתי או רבני, די בקריאה של פרשת הבריאה כדי לראות איך בתשתית הכול מונחת הראייה של האדם, זה שנברא בצלם, כלול מזכר ונקבה" – משמע – אם אינך בזוגיות של גבר ואישה, פוטנציאל צלם האלוהים שבך מוטל (במקרה הטוב) בספק.

6. מכל שתואר לעיל, ומתוך חשש לעתיד האנושות ותרבות המערב, מגיע שורק למסקנה ש"הצניחה הדמוגרפית של החברות הליברליות תביא את הקץ עליהן ועל ערכיהן, במעשה הרואי של השמדה עצמית".

***

שורק מבטא עמדות קיצוניות, אפוקליפטיות, שאני בספק אם ישנם יותר ממאה אנשים בישראל שמסכימים איתו. הטור שלו פורסם באתר לא חשוב, זכה לשבעה טוקבקים יחד עם ניסיון נוסף מצידו לעורר תשומת לב ציבורית בפורום הפייסבוקי "אני פמיניסטית דתיה – וגם לי אין חוש הומור". החשיבות של הטור שלו, והסיבה שאני כותב עליו, היא שהוא מהווה דוגמא קיצונית לפחדים ורוב הטענות המופנות כלפי הקהילה הלהט"בית: ערעור הלגיטימיות בחיים שמחים והקמת משפחה, הטלת רגשי אשמה על חולשת אופי, קישור אסוציאטיבי להטרדות מיניות וגילוי עריות, אי התאמה לחוקי הטבע תאור הלהט"בים כמסוכנים למבנה החברתי והתרבותי.

כל הטענות הללו תמיד מתנקזות לאותה התסמונת (ולא פלא שהן באות בעיקר מאנשים שגדלו במגרות החינוך האורתודוכסיות) והיא העדפת אידיאלים (באשר הם) על פני רווחתם ואושרם של בני אדם. האדם בשירות אידיאות במקום אידיאות בשירות האדם. וכמו תמיד, מטבען של אידיאות, הן אמורפיות, בלתי ניתנות למימוש אנושי ודורשות קורבנות לתחזוקן. כך במקרה של המושג "ערכי המשפחה היהודית" (עליו כתבתי בעבר באתר חברותא), כך במקרה של "מסורת", "טבע האדם", וכדומה.

דבר אחד לפני אחרון: הציקה לי במיוחד הדוגמא על ההתאבדויות, כאילו רצה שורק ללגלג על הטענה הכואבת ששליש ממקרי ההתאבדויות בנוער מקורם במצוקה הנלוות ללהט"ביות. אני מרגיש צורך להדגיש את המובן (כמעט) מאליו): אנשים מתאבדים לא מפני שהם חיים בחברה שהופכת את ההתאבדות ללגיטימית. אנשים מתאבדים כשהם חיים בחברה שאין להם בה מקום לביטוי עצמי או אפשרות לעתיד טוב. הסבל הכרוך בהפסקת החיים ובמות עצמו נראה להם פחות נורא מהמשך החיים. לכן אנשים שמדכאים את צרכיהם הנפשיים והמיניים מועדים למצב נפשי מסוכן שכזה.

***

דבר אחרון: הערב תשעה באב, והקינות האלה… הקינות האלה משפיעות עלי. הטרגדיה האנושית שעברה על היהודים תוך הרס המבנה החברתי, ותשתית אהבת האדם הבסיסית מזדקרת מתוך הטקסט. סופו של תהליך ההרס מוכר לנו – מצדה – בה הקשר הבסיסי ביותר באהבה האנושית, בין הורים לילדיהם, הופר בטווח והתאבדות ההמונית. ולכן, אני רוצה לבקש (אני יודע שלבקשה שלי אין שום משמעות, אבל בכל זאת) שתהיו שמחים, שתרשו לעצמכם לאהוב, למצוא בני זוג, להתחתן וכן, לעשות הרבה ילדים. אני יודע, זה יקר ולא אקולוגי, אבל תעשו. הרבה.

השאר תגובה

עוד ב- מי מפחד מהומואים? ››

תגובות הגולשים תגובה אחת

יצירת קשר מהי חברותא
  • תגובות אחרונות:


  • RSS