על היהדות להתנגד ל"טיפולי המרה"

טור דעה מאת אריה חסיד. פורסם במקור בעיתון הארץ

hamaraRA

לפני כשנה, כאשר בית המדרש לרבנים על שם שכטר – המזוהה עם התנועה המסורתית – דן מחדש בסוגיה האם לקבל תלמידים מקהילה הגאה ללמוד לרבנות, שוחחתי עם חבר בנושא הכללי של הומוסקסואליות ויהדות. טענתי, בהשראתו של מורי, הרב גורדון טאקר, כי על היהדות לחשוב מחדש על אינטימיות חד-מינית, ולחתור לקראת התרת יחסים כאלו. כיאה להתפלפלות יהודית ראויה, חברי הגיב בקושיה לעמדה שלי: "ארי, אם בעוד עשרים שנה ימציאו תרופה שתגרום לבן אדם להימשך רק לבני ובנות המין השני, האם היית בכל זאת מאמין שיש צורך למחוק את האיסור ההלכתי על יחסים חד-מיניים?"

שאלתו היתה במקום. היא נגעה בדיוק בלב הצידוק התיאולוגי שלי. הטענה החוזרת שלי היא שאיני יכול להאמין באלוהים שכופה על כל כך הרבה אנשים חיים של סבל; שאלתי היא איך יכול הקדוש ברוך הוא להכריז מצד אחד כי "לא טוב היות אדם לבדו", ומצד שני לאסור על אחוז משמעותי מן האוכלוסייה לקיים אינטימיות פיזית עם אהובי לבם? עמדתי לפני שתי אפשרויות: האם לבחור באמירה החיובית של המקרא, לפיה הכי חשוב לבן האדם למצוא את ה"עזר כנגדו", או באמירה השלילית – "ואת זכר לא תשכב משכבי אשה". מבין שתי האפשרויות, בחרתי בראשונה. עד היום אני מאמין כי "לא טוב היות אדם לבדו", וכי אמירה זו תקפה לכלל הבריות. היהדות חייבת לאפשר לכל אחד ואחת לחפש אהבה במסגרת זוגיות מונוגמית.

כמובן, תרופה מהסוג שהציע חברי אינה קיימת, אך קיימים כמה ארגונים בעולם היהודי שחושבים שהם יכולים להשיג את אותה המטרה באמצעות "טיפולי המרה". אחד מהם הוא הארגון האמריקאי JONAH (Jews Offering New Alternatives for Healing , "יהודים המציעים אלטרנטיבות חדשות לריפוי"). הארגון הופיע באחרונה בחדשות בעקבות תביעה שהוגשה נגדו על ידי לקוחות לשעבר, שטופלו במרכז ה"המרה". בארץ קיימים ארגונים דומים – "עצת נפש" הוא המפורסם שבהם – שמטרתם זהה, ובמקביל קיימים ארגונים כמו "הו"ד" ו"חושן" המתנגדים לפעילות זו. התביעה נגד ג'ונה חידשה את השיח על טיפולי ההמרה, גם בארה"ב וגם בארץ.

לב המחלוקת בנושא טיפולי ההמרה חושף את המתח הקיים בין דת למדע. הדת – לפחות על פי הבנת חלק מהאוכלוסייה – אוסרת אינטימיות חד מינית, ולכן יש מי שעושים שימוש בה כדי להצדיק ניסיון להמיר את זהותם המינית של אנשים מסוימים. מצד שני, המדע אינו עוסק בשיפוט מוסרי בעניין, וארגון הפסיכיאטרים האמריקאי טוען שהומוסקסואליות אינה מחלה נפשית. בנוסף, דוחה הארגון את הטענה כי זהותו המינית של אדם יכולה להשתנות, במיוחד על ידי טיפול.

לאור העמדה המדעית הפסיכיאטרית, ארגונים כמו "עצת נפש" חייבים להיסגר לאלתר ולהפסיק בטיפולי ההמרה, ועל כל סמכות דתית להפסיק את התמיכה בהם. אין זה אומר שהמדע צריך לקבוע את הערכים הדתיים. מורי, הביולוג הידוע פרופסור סטייבן ג'י גולד ז"ל, לימדני שדת ומדע יכולים להתקיים זה לצד זה מפני שהם מתייחסים לתחומי סמכות שונים. לפי אמירה זו, הדת יכולה להמשיך ולאסור את האינטימיות החד מינית, אך היא חייבת להכיר בסמכות המדע ובעובדה, כי הזהות המינית אינה יכולה להשתנות באמצעות המרה.

לאלו שמאמינים כי התורה הינה מלתו של הקדוש ברוך הוא, ולכן היא תקפה מבחינה מילולית כפשוטה – הסיפור, אפשר לומר, גמור. אבל לאלו מאתנו שמאמינים כי התורה הקדושה נמסרה על ידי בני אדם שכתבו בלשון בני אדם, המחלוקת על טיפולי ההמרה מכריחה אותנו לחשוב מחדש על עמדתנו בנושא. אם אנו מאמינים כי חייבים לקבל אנשים כמו שהם בתנאי – כלומר אנו מאמינים כי בעולם מושלם יהיו רק קשרים הטרוסקסואלים, אך נקבל קשרים חד-מיניים כדי להיות סובלניים – הרי שנמשיך לעודד תוכניות כמו טיפולי המרה. עד שלא נקבל אנשים ללא תנאים, נמשיך לעודד אחרים לנסות ולשנות אותם.

לאחר חשיבה רצינית, היתה לי תשובה לחברי ולשאלתו לגבי התרופה. לא, דעתי בעניין קבלת קשרים חד-מיניים ביהדות לא היתה משתנה, כי התמיכה שלי בקשרים הללו הינה אבסולוטית: היהדות צריכה לתמוך ביחסים חד-מיניים כי זה הדבר הנכון לעשות, ולא כי אין לנו ברירה אחרת.

המדע מלמד אותנו שהזהות המינית אינה משתנה. הדת צריכה ללמד כי בכלל אין צורך לנסות לשנות אותה.

אריה חסיד הוא סטודנט בבית מדרש לרבנים במכון שכטר, ומתפקד כרב של תנועת נוע"ם—תנועת הנוער של התנועה המסורתית (קונסרווטיבית).

פורסם במקור בעיתון הארץ

השאר תגובה

עוד ב- על "טיפולי המרה" ››

תגובות הגולשים

יצירת קשר מהי חברותא
  • תגובות אחרונות:


  • RSS